צרעת מרים
צרעת מרים היא עונש צרעת שקיבלה מרים על שדיברה על אחיה משה, ובשל כך נענשה בצרעת לשבעה ימים. המאורע מופיע בפרשת בהעלותך.
תיאור המאורע
מאורע זה מופיע בספר במדבר, פרק י"ב, פסוקים א'-ט"ו:[1]
מרים דברה עם אחיה אהרן הכהן על משה רבינו, על כך שגירש את צפורה אשתו[2]. מאחר שלא ידעה את ההבדל בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים, השוותה את נבואתו לזו שלה ושל אחיה, ותהתה מדוע גירש את אשתו, אם נביאים אחרים (והם בתוכם) נשואים. התורה מחדדת כי משה היה האדם העניו ביותר, כך שלא הקפיד על דברי מרים.
ה' מורה למשה, אהרן ומרים, לבוא אל אהל מועד, שם הוא מתגלה אליהם בעמוד ענן וקורא לאהרן ומרים. שם הוא מסביר להם את ההבדל בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים. כאשר הענן סר מעל האוהל, מרים מצטרעת.
אהרן מבקש את סליחת משה, ופונה אליו בבקשה שיתפלל עבור מרים. משה מתפלל עליה, וה' מורה לו להסגירה מחוץ למחנה שבוע ימים, ולאחר מכן תחזור למחנה ישראל. בני ישראל המתינו למרים ולא נסעו עד שובה.
הסיבות לעונש
חז"ל כורכים את הסיבות לעונש הצרעת בלשון הרע: ”אין הנגעים באים אלא על לשון הרע. אמרו חכמים: תדע לך שהנגעים על לשון הרע, הרי שמרים הצדקת על ידי שדיברה לשון הרע במשה אחיה דיברו בה הנגעים. סימן לכל בעלי לשון הרע. הווי: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.[3] והרי דברים קל וחומר: מה מרים שלא דיברה אלא בפניו של משה ולהניתו של משה (שיחזיר את אשתו) ולשבחו של מקום ולבניינו של עולם, כך נענשה, כל במדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה.”[4]
רש"י מסביר את העונש למרים ולא לאהרן בכך שדיברה ראשונה: ”וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, היא פתחה בדיבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחילה”. לשיטתו כל פעם שנוקט המקרא בלשון "דיבר" כוונת הדברים ללשון קשה, כאמור ”דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת, וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ”[5].
רבי אברהם אבן עזרא הבין את הכתוב בכך שהיא הייתה הדוברת: ”ואהרן הסכים או החריש”.[6]
עונש הצרעת
מרים מורחקת מהקהל לאחר שהיא נענשת. תקופת ההרחקה נמשכת כל עוד החולה לא נרפא. לדעת פרשנים, פסוק י"ב, מכוון בכתוב בפועל "תְהִי" למרים: אל נא תהיה מרים כמת, שכן המצורע בימי קדם משול למת, ועל כך רש"י: 'ששניהם מטמאים בביאה'. לעומתו רבי עובדיה ספורנו מסב את הפועל: תְהִי למשה: "אל נא תהיה אתה כמת, שתניח חצי בשרך במדבר". מפסוק י"ד מובן כי פגע מרים בצרעת משול ליריקת אביה בפניה. היריקה נחשבת במקרא כעונש שיש עמו קלון, שלא ימחה במשך זמן רב, כנאמר בספר דברים[7]: ”וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו”[8].
תפילת משה
תפילת משה רבינו אודות מרים, הינה מהתפילות הקצרות בתנ"ך, במיוחד ביחס לתפילותיו האחרות של משה רבינו עצמו, שהארוכה שבהן ארכה ארבעים יום וארבעים לילה[9]. מתפילה זו למדו חז"ל שהמתפלל על חבירו אין צריך שיזכיר את שמו[10]. תפילה זו היא בת מילה אחת רְפָא, שכן שאר המילים בפסוק הן מילות זירוז ופנייה. ייתכן כי קיצורה של פנייה זו היא, שמדובר בעניין פנימי משפחתי ואילו תפילות למען העם הן ארוכות ומנומקות היטב.
מידה כנגד מידה
חז"ל מצביעים על הקשר שבין המתנת מרים למשה כאשר הניחתו אמו בקני הסוף, לבין המתנת העם לרפואת מרים:
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק", לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר "והעם לא נסע עד האסף מרים".
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב ליכט, פירוש על ספר במדבר יא-כא, ירושלים, מאגנס, תשנ"א.
- שרה קמין, רש"י: פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, ירושלים, מאגנס, תשס"ז, עמ' 222-217.
קישורים חיצוניים
- על צרעת מצורעים והיחס ל"אחר" "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו"? מאת: אביעד הכהן אתר דעת.
- תלונת מרים ואהרון מאת: מנחם בן ישר אוניברסיטת בר-אילן הפקולטה למדעי היהדות.
הערות שוליים
- ^ התיאור הינו על פי דברי הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת, פרק ט"ז, הלכה י'
- ^ כך מבארים חז"ל את "האשה הכושית", ובעקבותיהם רש"י ואבן עזרא. לעומתם, רשב"ם כתב שמדובר באשה אחרת, בהסתמך על ספר דברי הימים של משה. יצויין כי מהימנותו של הספר דברי הימים של משה מוטלת בספק.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ט'
- ^ דברים רבה ו'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק ל'
- ^ יעקב מילגרום, אציקלופדיה עולם התנ"ך: במדבר, ירושלים, עתי דודיזון, 1993, עמ' 79.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק ט'
- ^ ראו גם ספר ישעיהו, פרק נ', פסוק ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד עמוד א'
- ^ שם.