מעמד האישה באפגניסטן
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
מעמד האישה באפגניסטן כולל את תפיסתה של האישה בחברה האפגנית, אצל נשים ואצל גברים, מקומן של נשים ויכולת ההשפעה שלהן, בשלבי התמקצעות ובמסגרות התעסוקה, בציבוריות, בממשל ובפוליטיקה.
רקע כללי
אוכלוסיית אפגניסטן מונה כ-26,800,000 תושבים. מתוכם כ-13 מיליון נשים. אוכלוסיית המדינה מורכבת מבחינה דתית מ-84% מוסלמים סונים, 15% מוסלמים שיעים ו-1% בני דתות אחרות.
אפגניסטן המודרנית מוגדרת כשייכת לאזור גאוגרפי בדרום אסיה הכולל מדינות בעלות אופי פטריארכלי. החברה האפגאנית היא חברה בעלת אופי זה והיחידה החברתית הבסיסית בה היא המשפחה. לגבר המבוגר במשפחה יש סמכות על שאר בני המשפחה, כולל על הגברים הצעירים ממנו. הנשים בחברות אלו כפופות לצורות שונות של שליטה ושיעבוד הכוללות קוד התנהגות מגביל, הפרדה נוקשה בין המינים וקישור בין מידותיה הטובות של האישה לכבוד המשפחה. במקרים רבים, בתרבויות אלו האישה מבודדת משאר העולם מלבד ממשפחתה ובאזורים גאוגרפיים מסוימים מותר לה להופיע בציבור רק כשהיא עטופה ברעלה המכסה את כולה. נשים וילדים נטמעים בתוך הקונספט של רכוש ושייכים לגבר.[1]
בעיני הפונדמנטליזם האסלאמי הנשים הן בעלות מעמד משני בחשיבותו לגבר. הנשים, בעיניהם, מתאימות לעבודות משק בית ומשמשות כאמצעים לפריון ורבייה. משטר פוליטי המבוסס על האסלאם, רואה בביטול הזכויות לנשים מטרה עליונה כשחוקי השריעה מובאים כאסמכתא לעניין זה.
מעמד האישה באפגניסטן
מעמדן של הנשים באפגניסטן היה תמיד תלוי ביציבות ובמידת דתיות השלטון. אף על פי שבעבר נעשו מספר ניסיונות על ידי ממשלות שונות, לשפר את מעמד הנשים במדינה, כחלק ממאמץ כולל למודרניזציה, הניסיונות נתקלו תמיד בהתנגדות השבטים ואף במרידות בסמכות הממשל.[1] המלך אמאנאללה (אשר שלט בין השנים 1919–1929), יחד עם עוד שליטים ששלטו אחריו, קידמו את הנושא של חופש הנשים בתחום הציבורי, במטרה להפחית את השליטה של המשפחות הפטריארכליות על הנשים.[2]
עליית המשטר הקומוניסטי
כאשר עלה המשטר הקומוניסטי, נעשה ניסיון להנהיג רפורמות משמעותיות במעמד הנשים במדינה. ב-1978 נאסרו מנהגים כגון מכירת כלות ונישואי כפייה וגיל הנישואין המינימלי הועלה. החינוך הפך לחובה עבור שני המינים ותוכניות חינוך מיוחדות ללימוד קרוא וכתוב תוגברו. אולם, רפורמות אלו לא התקבלו באהדה על ידי האפגנים, היות שלטענתם, רפורמות אלו התבססו על ערכים מערביים אשר נתפסו כאנטי איסלאמיים.[1]
התמוטטות המשטר הפרו סובייטי
לאחר התמוטטות המשטר הפרו-סובייטי באפגניסטן וכישלון המוג'אהדין, לוחמים חמושים שתמכו באידאולוגיות איסלאמיסטיות, להגיע להסכמה בדבר חלוקת השלטון ביניהם, מצבן של הנשים הורע. נשים עונו ואף נלקחו בשבי על ידי כוחות המוג'האדין ושימשו את החיילים כשפחות עד להריגתן. בחלקים מסוימים של המדינה נשללו זכויותיהן הבסיסיות של נשים כמו הזכות להתאגד, חופש הביטוי וחופש העיסוק. פסק דין (פאתווה-1990) של 80 ממנהיגי הדת (מולות) של המוג'האדין, אסר על נשים ללבוש ביגוד מערבי, להשתמש בבושם וללכת במרכז הרחוב. בנוסף נאסר עליהן לדבר או להתבדח עם זרים ונקבע כי הן חייבות להתעטף ברעלה. נשים שלא צייתו לחוק והמשיכו לעבוד או ללמוד אוימו על ידי המוגא'הדין. איומים אלו לא תמיד באו לידי מימוש בשל חוסר יציבות השלטון ואי יכולת אכיפה.[1]
מצב הנשים תחת שלטון הטליבאן
בשנת 1992, עם עליית הפונדמנטליסטים לשלטון, הוגבלה זכות הנשים להשתתפות מלאה בחיים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים באפגניסטן. הכיבוש של הטליבאן העלה השקפת עולם זו למעמד של מדיניות רשמית וכל זכויות הנשים בוטלו כליל.[3] המאבק העולמי נגד שלטון הטליבאן אשר החל לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הסב את תשומת הלב העולמית אל מצבן של הנשים באפגניסטן. השלטון שלל מהן את זכויות האדם הבסיסיות ביותר ואכף את החקיקה החדשה בכובד ראש. הפיכתה של אפגניסטן למדינה "מוסלמית טהורה" והסתמכות על פרשנות קיצונית לשריעה הובילה לכך שנשללו זכויות הנשים כמעט בכל תחום אפשרי: חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש העיסוק, קבלת טיפול רפואי, החינוך, הספורט והבידור. נשים רבות הגיעו לסף רעב בהיותן משוללות פרנסה ואחרות נענשו עונשים פיזיים ואף הוצאו להורג כיוון שעברו על חוקי הטליבאן.[1]
בתקופה זו חלו על הנשים האפגאניות איסורים כמו הנהגת קוד לבוש מחמיר שכלל את החובה ללכת עם צעיף המכסה את כל הגוף מכף רגל ועד ראש המכונה "בורקה", האיסור ללבוש בגדים צבעוניים, ללכת בנעלי עקב או בנעליים מרעישות והאיסור להתאפר. נשים פוטרו מעבודתן ונאסר עליהן לעבוד ורק מעט נשים ששימשו כרופאות ואחיות הורשו לעבוד. הן לא הורשו לצאת לרחוב ללא ליווי של גבר קרוב משפחה. כל הפרה או סטייה מחוקי האסלאם הנוקשים היוותה עילה מספקת לגזר דין מוות. נשים שעברו על החוקים הוכו, נסקלו באבנים או הוצאו להורג במפגן ראווה.
בשנת 2023 הורה הטליבאן לסגור עד סוף חודש יולי את המספרות לנשים ואת מכוני היופי, כחלק משורת צעדים שפוגעים במעמד האישה באפגניסטן, מאז ההשתלטות מחדש על המדינה (BBC)
מעמד האישה בתחומים שונים
בריאות
הפגיעה בבריאות הנשים תחת שלטון הטליבאן היא מן החמורות ביותר. נאסר עליהן לקבל טיפול רפואי מידי גבר, ביקורי בית נאסרו, עבודה עם גברים נאסרה ועבודתן של הנשים אושרה בתחומים ספציפיים בלבד. כתוצאה מכך, רוב הנשים לא זכו לקבל טיפול רפואי ובריאותן נפגעה מאוד. רק בכ-8% מהלידות באפגניסטן נוכח צוות רפואי מיומן, ותמותת נשים מסיבוכים בעת לידה גבוהה מאוד ועומדת על כ-1700 מיתות על כל מאה אלף לידות, כלומר, 1.7% מהלידות מסתיימות במוות.[1]
חינוך
החינוך לנשים עוד לפני שלטון הטליבאן היה לא נפוץ, והוא פסק לחלוטין תחת חוקי הטליבאן. בנוסף לעובדה שבנות לא הורשו ללמוד, הנשים לא הורשו ללמד. תחת שלטון זה אף נאסר על הנשים לחפש עבודה ורבות מהן נאלצו לקבץ נדבות. ביוני 1998 נסגרו בתי הספר של הבירה קאבול בפני נשים ויולדות. בשנת 1999 על פי נתוני האו"ם, 47.2% מסך הגברים באפגניסטן ידעו קרוא וכתוב לעומת 15% מכלל הנשים באפגניסטן.[1]
נשים בכוח העבודה המקצועי
בשנת 1996 היוו הנשים באפגניסטן כ-70% מסך כל המורים, כ-40% מסך כל הרופאים, כ-50% מסך כל עובדי הממשל ו-50% מסך הסטודנטים. תחת שלטון הטליבאן רק 24% מהנשים עבדו, ועל כ-56% נאסר לעבוד. נאסר על הנשים לחפש עבודה ועל פי דיווחים עיתונאיים, נשים רבות נאלצו לקבץ נדבות כדי להשיג מזון.[1]
ד"ר ברנדה שפר ממכון טרומן באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת הרווארד, העריכה כי השינוי הצפוי במצב הנשים באפגניסטן יהיה מצומצם ומועט. למרות זאת צפוי שיפור מסוים מבחינת חוקי המשטר כך שנשים יוכלו לשוב, לדוגמה, ללמוד ולעבוד. אמנם הדבר יהיה תלוי בפלג ובקבוצה האתנית אשר תתפוס את השלטון המרכזי. מעמדן של הנשים האפגאניות קשור יותר מכל בתרבות הפטריארכלית שלה, ואכן השיפור הצפוי לא יהיה משמעותי בהכרח. השינויים שיתרחשו יהיו בעיקרם סמליים ומתוקשרים. שינוי משמעותי במעמדן של נשות אפגניסטן עשוי לנבוע רק במדיניות של קידום אקטיבי שתופעל על ידי השלטונות. ייתכן כי על מדינות המערב אשר נשאו את דגל מעמד האישה במלחמה נגד הטליבאן, להתנות את הסיוע לשלטון העתידי אשר יקום, בחקיקה למען קידום מעמדן של הנשים במדינה.
ארגוני התנגדות
את המאבק בעד זכויות הנשים באפגניסטן מנהלות מספר קבוצות נשים אפגניות גולות.[1] בין הארגונים ניתן למנות את:
- Rawa-Revolutionary Association of Woman in Afghanistan (אגודה מהפכנית של נשים באפגניסטן) - ארגון נשים אפגניות הנלחם למען זכויות הנשים באפגניסטן. הארגון מספק שירותי מקלט, חינוך ורפואה לנשים אפגניות. נשות הארגון נמצאות בסכנה מתמדת מצד ההנהגה, לכן הארגון עובד באופן מחתרתי או מפקיסטן.
- The Afghan Womens Council (AWC) (מועצת הנשים האפגניות) - נוסדה ב-1993 על ידי נשים אפגניות. מטרת הארגון לספק עזרה רפואית והשכלה לילדים ולנשים הנמצאים במחנות פליטים.
- The women Alliance for peace and human rights in Afganistan (ברית הנשים לשלום וזכויות האדם באפגניסטן) - ארגונים אפגניים אלו יחד עם ארגונים בינלאומיים המשיכו לספק לנשים אפגניות במהלך השנים השכלה ושירותי בריאות מינימליים, תוך לקיחת סיכונים בלתי פוסקים.
ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים רבים מנסים לעזור לעם האפגני אולם התנגדות המשטר, והתנאים הקשים הקיימים במדינה מקשים מאוד על נתינת עזרה הולמת לכלל האוכלוסייה.
שורה של תקיפות פיזיות ב-2013 נגד נשים בעלות פרופיל גבוה הדגישה את הסכנה של נשים אלו אשר פעילות בחיים הציבוריים. התקיפות כאמור:
5 ביולי 2013: פרלמנטרית לשעבר, נור זיה אטמר, סיפרה שהיא חיה במקלט לנשים מוכות במשך ההתקפות מבעלה. ואחר כך אישרה כי חיפשה מקלט מחוץ לארצה.
7 באוגוסט 2013: תוקפים לא ידועים ירו ברוח גול, פרלמנטרית, כאשר היא טיילה לאורך הכביש של מחוז גזני. היא ובעלה שרדו, אבל הילדה בת השמונה שלה והנהג נרצחו.
4 בספטמבר 2013: קבוצת טליבאן ירתה שוב ושוב בסוסחמיטה בנרג'י, אישה הודית אשר התחתנה עם עובד אפגני בריא. ולבסוף, גופתה הושלכה מחוץ לבית ספר דתי.
16 בספטמבר 2013: סגן הניאגרה, הדירוג הגבוה ביותר של אישה בתור שוטרת באזור הלמנד, נרצחה בדרך לעבודתה תוך פחות משלושה חודשים אחרי הרצח שהתרחש ב-3.7 של קודמה בתפקיד.[4]
קישורים חיצוניים
- Afghan Women's Mission, www.afghanwomensmission.org
- Afghanistan Online: Women's Position, Role, And Rights In Islam, www.afghan-web.com (ארכיון)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 רחל ורצברגר שרה צוובנר ושמוליק חדד חזקיה, מסמך רקע לדיון בנושא: "מצב הנשים באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן" הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה, 20 בנובמבר 2001
- ^ Rosemarie Skaine, Women of Afghanistan in the Post-Taliban Era: How Lives Have Changed and Where They Stand Today, McFarland, 2008-09-23, מסת"ב 978-0-7864-3792-4
- ^ אריאלה דאור, הנשים הבלתי נראות של אפגניסטן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ "World Report 2014: Afghanistan". Human Rights Watch. 2014-01-21. נבדק ב-2016-11-27.
32541007מעמד האישה באפגניסטן