מעמד האישה באלג'יריה
מעמד האישה באלג'יריה כולל את תפיסתה של האישה בחברה האלג'ירית אצל נשים ואצל גברים, מקומן של נשים ויכולת ההשפעה שלהן, בשלבי התמקצעות ובמסגרות התעסוקה, החינוך, הפוליטיקה, והמשפטיות. בחברה האלג'ירית, האסלאם קובע את עליונות הגבר על האישה. לפיכך, החברה כבלה את הנשים לבתיהן, על מנת שיישארו טהורות ונטולות השפעות זרות.[דרוש מקור] לאחר מלחמת העצמאות של אלג'יריה, בשנת 1962, נראה כי מעמד הנשים משתפר, וכי אלג'יריה צועדת אל עבר הקדמה: שוויון זכויות ודמוקרטיה. הובטח לנשים שזכויותיהן יעוגנו בחוק וכי הן יוכרו כחברות שוות בחברה.[דרוש מקור]
בימי הקולוניאליזם הצרפתי ובימי העצמאות
מעמד האישה האלג'ירית תחת השלטון הצרפתי
אלג'יריה נכבשה על ידי צרפת בשנת 1830, והייתה תחת שלטון צרפתי במשך 132 שנים. המגע, שנוצר בין התרבות הצרפתית למוסלמית במהלך שנים אלה, הוביל למתיחות קשה בין שני הצדדים: הכיבוש הצרפתי שאף להנחיל את תרבות המערב בקרב תושבי אלג'יריה, ובהתאם, לעקור את תרבותם הערבית-אסלאמית. אולם, נוצרה תוצאה הפוכה: תושבי אלג'יריה דבקו עוד יותר בתרבותם ומנהגיהם במקום אימוץ מנהגי צרפת הכובשת, כפי שציפו מנהיגיה[דרוש מקור].
לתוצאה זו הייתה השלכה קריטית על מעמד הנשים באלג'יריה. מאחר שהאסלאם קובע את עליונות הגבר על האישה, מצב הנשים הורע אף יותר. אומנם מעמדן היה נחות ביחס לגבר גם לפני הכיבוש, אך לאחר הכיבוש הצרפתי ויחד עם הרצון לשמר את הזהות הערבית מוסלמית, מעמד הנשים הורע והתהדק הפיקוח עליהן. הפטריארכיה שלטה וקבעה את מעמד האישה בבית, בספירה הפרטית, וכל יציאה לספירה הציבורית נחשבה כפשע חמור מאוד. המשפחה והבית הפכו ל"מקדש של ערכים" מפני שהיו מנוטרלים מכל השפעה מערבית חיצונית. כדי לשרוד, כבלה החברה את הנשים לבתיהן על מנת שיישארו טהורות ונטולות השפעות זרות. הספירה הפרטית הפכה למקום מפלט מהמציאות הבלתי רצויה.
המאבק בכיבוש הצרפתי
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמה באלג'יריה "החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה" (FLN), שמטרתה הייתה לשחרר את הארץ משלטון צרפת. בהדרגה החלו הנשים לקחת חלק בפעילויות המחתרתיות נגד הכיבוש, ומספרן של המגויסות והמתנדבות הגיע לכעשרת אלפים. פעילותן הייתה מגוונת: החל באחיות ומבשלות וכלה בלוחמות פעילות. אותן נשים לוחמות הפכו לסמל המהפכה.
מלחמת העצמאות ומעמד האישה לאחר השגת העצמאות
מלחמת העצמאות של אלג'יריה הייתה מלחמה ארוכה ועקובה מדם, שהתרחשה בין השנים 1954–1962, ומהווה את נקודת המפנה המשמעותית האחרונה בהיסטוריה של אלג'יריה. המלחמה התאפיינה בלוחמת פעולות נגד אזרחים, תוך שימוש בעינויים בידי שני הצדדים, ופעולות אנטי טרוריסטיות שהפעיל הצבא הצרפתי כנגד המקומיים. המלחמה הייתה קונפליקט רב-שלבי ורב-פנים שהיו מעורבות בו מספר תנועות יריבות שלחמו זו בזו בזמנים שונים: תנועת השחרור האלג'ירית, נגד התנועה הלאומית האלג'ירית. מלחמת העצמאות האלג'ירית תמה לאחר משא ומתן ממושך אשר הוביל להסכם הפסקת אש בין צרפת לבין ארגון תנועת השחרור האלג'ירית בעיר אביאן בצרפת. הסכמי אביאן שנחתמו בהסכם הפסקת האש, קבעו אף את המשך היחסים הכלכליים, הטכניים והתרבותיים בין צרפת לאלג'יריה. לאחר השגת העצמאות היה נראה כי מעמד הנשים משתפר, וכי אלג'יריה צועדת אל עבר הקדמה: שוויון זכויות ודמוקרטיה. אכן הובטח לנשים שזכויותיהן יעוגנו בחוק וכי הן יוכרו כחברות שוות בחברה, הבטחה שהרוויחו בכבוד הודות לתרומתן הרבה במהפכה, אך המצב בפועל היה שונה. באלג'יריה שרר פחד מפני השפעות המערב, ויחד עם ההתנגדות התקיפה להן והמיתון שאליו נקלעה המדינה לאחר המלחמה- העם פנה לדבוק בדת ובמסורת אף יותר. הפונדמנטליזם, אשר קרא לחזור אל מקורות הדת והחלת חוקי הדת על החברה, הלך והתגבר, והתחזקה האמונה שמקום הנשים הוא בבית. מכיוון שהדת הייתה זו שקבעה את החוק בנושאי בית ומשפחה, נוצר ניגוד בין החוק לדת בנושא מעמד הנשים: החוק הכיר באישה כשווה לגבר, אך הדת הדגישה את נחיתותה.
מעמד האישה האלג'ירית בהיבטים שונים
פוליטיקה
הנשים האלג'יריות אומנם נהנו משוויון זכויות, ולכאורה האישה יכלה לבחור ולהיבחר למוסדות המדינה, אך עם זאת ייצוגה במוסדות אלו היה דל (ייצוג הנע בין 1% ל-4%). בנוסף, עקב התחזקות הפונדמנטליזם, והקריאה לחזור אל מקורות הדת והחלת חוקי הדת על החברה, התחזקה האמונה שמקום הנשים הוא בבית, מצב אשר מנע מהנשים להיות פעילות פוליטיות בחברה. כיום אנו רואים שיפור חיובי ומשמעותי בנושא, הנובע מחקיקת חוקים באלג'יריה המיטיבים עם הייצוג הפוליטי של הנשים. חוקים אלה הביאו לגידול בארגונים פוליטיים נשיים, וכתוצאה מכך, לגידול בייצוג הפוליטי של נשים אלג'יריות בקונגרס העם הלאומי.
תעסוקה
אמנם מצד אחד החוקה העניקה לאישה את החופש העיסוק המקצועי, אך מצד שני הגבילה חופש זה עד למינימום האפשרי. האישה יכלה לצאת לעבודה אם ורק אם היא מילאה את תפקידה בחיק המשפחה כנדרש. זאת במטרה להבטיח את יציבות המשפחה על ידי מילוי תפקידה כאם וכרעיה. כך למעשה החוקה שהעניקה לאישה את חופש העיסוק המקצועי הפכה ללא רלוונטית, מפני שהנשים נדרשו להשקיע את מירב מאמציהן במטלות הבית, בחיי המשפחה ובגידול הילדים, ולכן בסופו של יום לא נקלטו כלל לעבודה. נשים אשר בסופו של יום כן הצליחו למצוא עבודה, הייתה זו עבודה ארעית לחלוטין, עד שהתחתנו וחויבו לחזור אל הבית והמטלות המסורתיות.
השכלה
הזכויות שניתנו לנשים היו מעטות ומוגבלות, אך זהו התחום, ביחס לתחומים האחרים, בו ההתקדמות אל עבר השוויון בין הגברים והנשים הייתה המהירה ביותר. הקניית ההשכלה לבנות מהווה צעד משמעותי וכבד-משקל במושגים של תהליכי שינוי. באלג'יריה של אותה תקופה כמעט ולא היו בתי ספר לבנות, ובבתי הספר אשר כן היו מיועדים גם להן, הייתה הפרדה בין הבנים לבנות, החל מבית ספר יסודי ועד לתיכון. החינוך לנשים לא היה נפוץ ובנוסף לעובדה שבנות לא הורשו ללמוד, נאסר על הנשים לחפש עבודה ורבות מהן נאלצו לקבץ נדבות.
פוליגמיה
באלג'יריה ישנו חוק ביטול ריבוי נשים. חוק זה מופר אך ורק במקרים חריגים ולשם כך על הבעל להשיג אישור מוקדם לכך מ"הקאדי" (בית הדין הדתי) עם ציון סיבות המצדיקות בקשה זו.
מעמד האישה האלג'ירית כיום
בשנת 2005 בוצעה באלג'יריה רפורמה אשר הטיבה עם האוטונומיה הנשית במשפחה וביטלה את הקוד המשפחתי שראה בנשים כעקרות בית. עם זאת, אחוז הנשים העובדות או "המתפקדות מבחינה כלכלית" הוא מהנמוכים בעולם. בתחום הפוליטי חל שיפור ניכר במעמד הנשים: בבחירות לממשלה האלג'ירית שהתקיימו בעשירי במאי 2012 נבחרו מעל ל-30% מתוך כלל המועמדים לקונגרס העם הלאומי (NPC) -התקדמות ניכרת לקראת שוויון מגדרי. לשם השוואה, ב-2007 זכו הנשים רק ב-8 אחוזים מסך המושבים. את העלייה הניכרת בהשתלבות הנשים בפוליטיקה ניתן להסביר על ידי הריבוי בארגוני הנשים בחברה האלג'ירית, אשר תרם עם הזמן לתמיכה ברעיון שהנשים יכולות לכהן ביותר תפקידים ציבוריים.
'אמוסנאו' הוא דוגמה לארגון כזה. ארגון זה קורא מדי יום ביומו לקידום שוויון בין גברים לנשים. בשנת 2012 יזם הארגון פרויקט לניסוח חוזה נישואין שיסייע לנשים להתוות תנאים לנישואיהן לפני החתונה, כמו הזכות לעבוד או להמשיך בלימודיהן. הארגון שואף כעת שהמדינה תקבל את המסמך שפיתח כחוזה נישואין סטנדרטי. מאמצים אלו מעצימים את התמיכה הציבורית בזכויות הנשים. תחילתו של השוויון המגדרי בפרלמנט האלג'ירי הוא צעד חיובי המבשר על תפנית לקראת דמוקרטיה וקידמה עבור כלל החברה גברים ונשים כאחד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
