מעברת קיסריה
מעברת קיסריה[1] או מעברת חוף הכרמל הוקמה ב-17 באפריל 1951[2] באזור דיונות החול שליד קיסריה והתקיימה עד מאי 1955.
היסטוריה
בשנת 1949 החליטו בפיק"א להקים יישוב תעשייתי על אדמות החברה בקיסריה[3]. לצורך כך, בתחילת 1951 הוחלט להקים מעברה בקיסריה שתספק פועלים להקמת העיר התעשייתית[4]. ב-17 באפריל 1951 יישבה הסוכנות היהודית שתי משפחות בדיונות החול השוממות של קיסריה בשני אוהלי בד רעועים, לאחר שמשרד השיכון יחד עם פיק"א קנו את הקרקע והניחו צינור מים שיעביר מים מבנימינה למעברה. ב-29 באפריל 1951 הגיעה קבוצה של 38 משפחות מרומניה למעברה ובכך התחילה המעברה לפעול כמחנה קליטה לעולים[5]. בתחילת יוני 1951 היו במעברה 150 משפחות[6] ובלחץ העלייה הועברו למעברה עולים רבים נוספים והמעברה הגיעה לכ-1000 משפחות. בתחילת 1952 עברו 150 משפחות ראשונות לדיור קבע[7].
בשנים 1952-1951 הגיעו עולים נוספים למעברה מרומניה, מהונגריה, ממרוקו, מתימן, מלוב, מפולין, מעיראק ומפרס, והביאו לגידול מהיר באוכלוסיית המעברה - מ-200 נפשות בשנת 1951, גדלה אוכלוסיית המעברה ל-1,200 נפשות בשנת 1952.
במאי 1952 צורפה המעברה לתחום שיפוטה של מועצת הפועלים המקומית חדרה[8].
בספטמבר 1953 הוחלט על מתן סטטוס מוניציפלי ליישוב ויחיאל וייסנברג נבחר לראש המועצה הראשון.
בסוף מאי 1955 תושבי המעברה התפנו ל-292 יחידות דיור שהוקמו צפונית למעברה ביישוב הסמוך אור עקיבא[9].
תנאי המחיה
תושבי המעברה התגוררו תחילה באוהלי בד, ואחר כך בצריפי פח[10] שקירותיהם היו משוחים בזפת כדי למנוע חדירת גשם בחורף. לרשות כל תושבי המעברה עמדה מקלחת אחת בלבד, שנבנתה בפחון והייתה מיועדת לגברים בלבד. המים היו לוהטים ומלוחים ולא ראויים לשתייה מכיוון שצינור המים היה חשוף לשמש.
בנוסף, אף על פי שהובטחו למשפחות תשתיות חשמל[11], מים וביוב טרם הגיען למעברה, הגנרטור הראשון הגיע למעברה רק מספר שבועות לאחר הקמתה, ובעיית המים לא סודרה עד סוף שנת 1951, כשחברת מקורות קדחה את הבאר הראשונה ביישוב.
רוב תושבי המעברה היו מובטלים[11][12][13] ומעטים הועסקו בעבודות קטיף ובציר, נטיעת עצים או חפירות ארכאולוגיות בקיסריה. כפתרון לבעיית התעסוקה במעברה הוקמה בה לראשונה לשכת עבודה בשנת 1951 בצריף רעוע, ובשנת 1952 הוקם במעברה בעזרת פיק"א מחסן למיון בוטנים שסיפק תעסוקה לכ-20 עובדים[2].
במעברה שרר באופן תמידי מחסור במצרכי מזון בסיסיים כמו ירקות, ביצים או שמן. התשלום על מצרכי המזון נעשה באמצעות תלושים שהוקצבו מראש לכל משפחה בהתאם למספר הנפשות בה, ופעמים רבות לא הספיקו בשביל לענות על צורכי המשפחה.
במעברה היה רופא אחד שהיה אחראי על שירותי הבריאות במעברה. עקיצות יתושים לצד מחלות מעיים היוו את גורם התחלואה העיקרי במעברה, ומות תינוקות במהלך הלידה היה שכיח בקרב נשות המעברה[2].
בשנתה הראשונה של המעברה הוקמו בה ארבעה גני ילדים ושני בתי ספר יסודיים, ממלכתי וממלכתי דתי, שכללו יחד 16 כיתות לימוד[2].
הערות שוליים
- ^ מפת האזור עם סימון מיקום 'מעברת קיסריה', 1955, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שלום שבתאי, אור עקיבא - סיפורו של מקום, חבצלת, 2001, עמ' 10-13
- ^ ישוב תעשייתי לפיק"א בקיסריה, הבוקר, 24 ביולי 1950
- ^ תוקם מעברת ענק ל-1000 משפחות, על המשמר, 27 בפברואר 1951
- ^ דב שובל, משפחות ראשונות הגיעו לקיסריה עיר חדשה בשומרון, על המשמר, 2 במאי 1951
- ^ ש. מרקוס, מעברת ענק ליד קיסריה?, על המשמר, 4 ביוני 1951
- ^ י. שיוו, מעברת קיסריה - מעברה משונה, דבר, 30 במרץ 1952
- ^ מעברת קיסריה בתחום שיפוטה של מ.פ. חדרה, דבר, 20 במאי 1952
- ^ חוסלו מעברות קיסריה ועתלית, דבר, 3 ביוני 1955
- ^ "בדונים ופחונים" עבודות בנין גדולות בשומרון, דבר, 15 במרץ 1954
- ^ 11.0 11.1 על חיבור קוו החשמל למעברת קיסריה, על המשמר, 18 ביוני 1952
- ^ חוסר עבודה בחדרה, על המשמר, 8 בספטמבר 1952
- ^ כ-300 מחוסרי עבודה, הבוקר, 13 במרץ 1953
חוסר עבודה חמור בקיסריה, קול העם, 24 במאי 1953
האבטלה גוברת בכל הארץ, על המשמר, 7 ביולי 1953
