מסע אל בטן האדמה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים לא ברורים ופירוט יתר.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים לא ברורים ופירוט יתר. |
 | |
| עטיפת התרגום החדש לעברית, 2017 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ז'ול ורן |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה | מדע בדיוני |
| הוצאה | |
| הוצאה | פייר־ז'ול הצל |
| תאריך הוצאה | 1864 |
מסע אל בטן האדמה או מסע אל מרכז כדור הארץ (בצרפתית: Voyage au centre de la Terre) הוא ספר מדע בדיוני קלאסי מאת ז'ול ורן שיצא לאור ב־1864 בצרפת.
העלילה מספרת על פרופסור אוטו לידנברוק, מינרלוג הנחשב למומחה למחצבים ויודע להגדיר "בדיוק כל מחצב מבין ה־600 הידועים למדע כיום", שעורך מסע למעמקי כדור הארץ יחד עם אחיינו אקסל מספר הסיפור, ובנוסף, צייד עופות המשמש כמורה דרך, מארובות הר געש באיסלנד עד ל"מרכז כדור הארץ". במסעם הם עוברים בהרפתקאות רבות, כולל מפגש עם חיות פרהיסטוריות ופגעי טבע ובסופו של דבר חוזרים אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש סטרומבולי שבימה של איטליה.
כבר בזמנו של ורן סברו המדענים כי שכבות כדור הארץ המתוארות בספרו של ז'ול ורן הן שגויות, שכן, חום כדור הארץ עולה במעלה אחת כל עשרים ואחד מטרים. ורן ידע זאת, אך שם בפי הפרופסור את הסברה שייתכן שעליית הטמפרטורות נעצרת בעומק מסוים.
העלילה
חלק ראשון: פענוח כתב החידה
הסיפור מתחיל ביום ראשון 24 במאי 1863 בביתו של פרופסור אוטו לידנברוק, דודו של אקסל, בהמבורג שבגרמניה.
לידנברוק נחפז לביתו כדי לקרוא בעיון את רכישתו האחרונה מסוחר הספרים היהודי הבליוס, כתב יד הכתוב באלפבית רוני, באיסלנדית. מחבר הספר הוא סנורי סטורלוסון סופר איסלנדי בן המאה ה־12, המספר את ההיסטוריה של מלכי נורווגיה ששלטו באיסלנד. במקרה לידנברוק מניף את הספר כלפי מעלה ואז נופלת ממנו מגילת קלף בכתב לא ברור ובה קודים הכתובים בכתב איסלנדי עתיק (סימן לאהבת ורן לקריפטוגרפיה). הוא מגלה כי המגילה נכתבה על ידי מלומד איסלנדי מהמאה ה־16, אלכימאי בשם ארנה סאקנוסם (Arne Saknussemm). לאחר מכן הם מצליחים לפצח את הקוד, הכתוב בכתב ראי, ומגיעים לפתרון החידה:[1]
רד, מטייל אמיץ, אל לוע הייקוּל סנפלס כאשר הצל של סקארטאריס (שם של הר אחר המצוי ליד הר הגעש) יגיע (אל תוך המכתש) בטרם יחל חודש יולי (הוא יטיל את צילו על פתח מסוים בלוע) וכך תגיע (דרך פתח זה), אל לב האדמה. אני עשיתי זאת. ארנה סאקנוסם".
חלק שני: ההכנות למסע
.jpg)
לידנברוק מחליט לצאת למסע כשהוא חייב להספיק להגיע להר הגעש לפני חודש יולי, המועד שבו הר "סקארטאריס" יטיל צילו על הר הגעש "סנפלס", אשר בפסגתו מצוי "השער" לבטן האדמה. הוא מצטייד בסולמות חבלים, חבלי טיפוס, פנסים ושאר חפצים הדרושים למסע. לאחר מסע דרך ליבק וקופנהגן, הם מגיעים לרייקיאוויק, שם הם רוכשים את שרותו של צייד אידריות, הנס ביילגה (Hans Bjelke) שמוכן לשמש להם כמורה דרך. ביילגה מתחייב להביאם עד כפר לרגלי ההר ולהמשיך עימם כל עוד הם עוסקים במחקר מדעי. הם מצטיידים במכשירים מדעיים: מעין מצבר המייצר אור חשמל, מד טמפרטורה גם לטמפרטורות גבוהות במיוחד, ברומטר, מנומטר, כרונומטר ושני מצפנים. הם מגיעים להר הגעש לקראת סוף יוני ומגלים שיש במכתש שלוש ארובות. לידנברוק מגלה ליד אחת מהם חרוט בסלע השם "ארנה סאקנוסם". ב־27 ביוני, בשעה 13:11 דקות מתחיל המסע.
חלק שלישי: אל בטן האדמה
היום הראשון: המשלחת יורדת אנכית לעומק של 840 מטר אל קרקעית הארובה עד לגובה פני הקרקע בסביבת ההר.
היום השני: ירידה למעמקי האדמה תוך הליכה בשיפוע של 45°. ציפוי מבריק מתגלה על הדפנות שמקורו בלבה שפרצה מההר בשנת 1229. הם מגיעים לעומק 3 ק"מ מתחת לפני הים.
היום השלישי: המשך הצעידה במורד - 9 ק"מ.
היום הרביעי: נדמה להם כי הם הולכים כלפי מעלה. מגילוי קונכייה מסיק הפרופסור שהם יצאו משכבות הלבה.
היום השישי: הליכה במנהרת פחם שמקורו בצמחייה שלא ראתה אור שמש. הם מצטערים שתושבי היקום לא יהנו ממחצבים אלו. הם מוצאים עצים עשבוניים אחדים: גבוהים ומכוסי עשב, שרכים, ליקופודים לצד צמחי סיגילאריה ואסטרופיליטס שהם היום צמחים נדירים, אך בעבר מינים אלו נמנו באלפים על פני כדור הארץ.
8 ביולי: "הגענו על ידינו ועל רגלינו, באפיסת כוחות, לצומת דרכים". ללא מים הם שוקלים לחזור. הם נזכרים בקולומבוס שחשב לשוב על עקבותיו כאשר לא הגיע ליבשה, אך המתין ימים אחדים וגילה את העולם החדש. ביום החמישי: מגלים מקור מים רותחים (נחל הנס), מים מינרליים ראויים לשתייה. החוקרים ממשיכים בעקבות הנחל הקטן שנוצר מן הנביעה. הם ממשיכים לכיוון דרום מזרח.
10 ביולי: עומק 12 ק"מ ו־144 ק"מ מזרחית מרייקיאוויק.
15 ביולי: 34 ק"מ מתחת לפני האדמה. 240 ק"מ מהר סנפלס. הם מסכמים: הבריאות טובה וטרם פתחנו את ארגז התרופות.
20 ביולי, יום ראשון: מנוחה מתחת לאוקיינוס האטלנטי. הם עברו 408 ק"מ ונמצאים בעומק 77 ק"מ. הטמפרטורה היא 27°.
סיכום ביניים:
אם המרחק מאיסלנד עד מרכז כדור הארץ הוא 7,680 ק"מ, מתוך זה החוקרים עברו רק 58 ק"מ משום שהלכו במעגלים 408 ק"מ בעשרים יום. אם כך, יגיעו למרכז כדור הארץ אחרי 2,000 יום או כ־5 שנים.
המסקנה: משנים כיוון ומנסים לחזור לקליפת כדור הארץ.
חלק רביעי: השיט באגם
7 באוגוסט: קצב הירידה הוא 7–10 ק"מ ליום. אקסל מגלה שאיבד את שאר המשלחת ושהוא לבדו, הולך בלבירינת. חושש להיקבר חי בטרם ימות מרעב וצמא. אחרי יומיים הוא שומע קול קורא בשמו. הוא משיב ומגלה כי הוא שומע את דודו בעיכוב של 40 שניות - משמע שהם במרחק של 6.8 ק"מ האחד מהשני.
10 באוגוסט: מגיעים לאגם תת־קרקעי באורך משוער של 160 ק"מ (בהמשך יגלו כי אורכו כפול). התקרה שלו, בגובה 4 ק"מ לפחות וממנה נובע אור הדומה לזוהר צפוני. האגם, הנמצא למעשה במערה ענקית, נקרא על שם הפרופסור "ים לידנברוק". הם מטיילים על שפת האגם, ומגיעים ליער של פטריות ענקיות מסוג ליקופרדון גיגנטיאום המגיעות שם עד לגובה של 12 מטרים, ומוצאים שברי עצמות של חיות קדומות, כמו שיניים של מסטודון. הם סוברים שייתכן שהעצמות נשטפו לשם מכדור הארץ. בבוקר הם מבחינים כי באגם מתרחשת תופעת הגאות ושפל בשיעור של 3.6 מטר. הם מחליטים לבנות רפסודה מעץ מאובן, הצף על המים. אחרי 47 ימי מסע הם נושמים אוויר עם חלקיקי מלח.
14 באוגוסט: יציאה לדרך עם רוח צפון מערבית. הטמפרטורה היא 32°. הם נמצאים מתחת לסקוטלנד. הם דגים חדקן בעזרת פיתיון. הפרופסור קובע מדובר בדג קדמון, המצוי על פני כדור הארץ רק במאובנים. הם ממשיכים בשיט ושואלים את עצמם האם סאקנוסם (מחבר כתב החידה) אכן הלך במסלול זה.
18 באוגוסט: כאשר המשלחת מודדת את עומק המים, האנך חוזר מכורסם משיניים כשל תנין. מפלצת ענקית עולה למים והרפסודה נמצאת בסכנה. המפלצת נאבקת בזוחל אחר והמשלחת יוצאת בשלום.
20 באוגוסט: הם צופים בגייזר שפורץ מהים. חום המים הוא 163°, כלומר יש מקור חום בבטן האדמה (לא תואם את דעת הפרופסור). נושבת רוח צפון־צפון־מזרחית, קצב השיט הוא 17 ק"מ לשעה והם משערים שמיקומם הוא מתחת לאנגליה.
21 באוגוסט: המשלחת נקלעת לסערה. הרפסודה נסחפת. שלושה ימים ללא מנוחה.
25 באוגוסט: מגיעים לחוף. הם מתחת לים התיכון. סיור בחוף מגלה אוסף שלדים של חיות קדמוניות ואפילו גולגולת של אדם[2]. בהמשך הם מגלים יער ענק עצים ובו בין השאר: דקלים, אשוחים ושרכים לרוב. כל העצים והצמחים חסרי צבע. מופיע עדר ענק של מסטודונים שאותו רועה פרא אדם, ענק שמתנשא לגובה של שלושה וחצי מטרים ושערו ארוך ופרוע כשיער הפילים. זה היה המפגש היחיד עם אדם. תוך כדי הליכה הם מוצאים פגיון חלוד, מהמאה ה־16, תוצרת ספרד. על סלע גילו חריטה: .A.S - ארנה סאקנוסם היה כאן.
חלק חמישי: השיבה ליבשה
המשלחת סבורה, לפי המצפן, כי הם בדרך צפונה, אל שוודיה, בעומק של 6,000 ק"מ. הם מגלים מבוא, חסום בסלע ענק. ברשותם חומר נפץ והם מחליטים לנפץ בעזרתו את הסלע. בשעה 6:00 ב־27 באוגוסט, הסלע מתפוצץ ואז ההרים מתפוררים, הים בו שטו סוחף אותם. משתרר חושך גמור, רעש חזק נשמע ונדמה להם שמתרחשת רעידת אדמה. הם נופלים ונסחפים בזרם המים. הם חשים שהרפסודה מתרוממת, החום מגיע עד ל־40°, הם חוששים להישרף ומגלים שהם בתוך התפרצות געשית, לכודים בתוך הר געש. הם מצפים להגיע לנקודת המוצא באיסלנד. הם מגיעים לכדור הארץ, על האי סטרומבולי באיים הליפאריים שבאיטליה, 5,000 ק"מ מנקודת המוצא באיסלנד. ב־9 ספטמבר הם שבים להמבורג שבגרמניה.
היבטים מדעיים
ורן כולל בספר התייחסות לאירועים מדעיים: חלקם אמיתיים וחלק דמיוניים. אלה ואלה מהווים חלק מהותי מן העלילה ומפיחים בה אווירה של לימוד מדעי.
- גיבור הספר, פרופסור אוטו לידנברוק, פרסם ספר חשוב על קריסטלוגרפיה "מסה על קריסטלוגרפיה טרנסצנדנטלית" (Traité de Cristallographie transcendante).
- קיומו של אלכימאי מפורסם מהמאה ה־16 בשם ארנה סאקנוסם.
- ידוע כי חום האדמה עולה במעלה אחת ככל שיורדים 21 מטר במעמקי האדמה. וכך במרכז כדור הארץ החום צריך להיות 360,032 מעלות.
- מכשירים מדעיים ברשות המשלחת: מד טמפרטורה המודד עד 150°, ברומטר מיוחד המודד לחצים גבוהים, מד זמן מדעי, שנבנה על ידי חברה מז'נבה, מכוון למרידיאן של המבורג ואמצעי להפקת חשמל שנקרא מנגנון רומקרוף.
- אם עשן ואדים יוצאים מסדקים בקרקע ולא דרך מכתש הר הגעש, סימן שלא צפויה התפרצות וולקנית[3].
- הפחם בבטן האדמה נוצר מחום גבוה שהיה בעבר בעומק כדור הארץ והפך צמחייה שלא ראתה אור שמש לפחם[4].
- בעומק האדמה לחץ האוויר עולה ועצמת הקול גדלה[5].
- תופעה אקוסטית בבטן האדמה: גלי הקול עוברים 7 ק"מ ב־20 שניות (341 מטר בשנייה).
- כיפת השמים מעל האגם התת־קרקעי מוארת כתוצאה ממקור חשמלי[6].
- המשלחת מצאה גווייה של אדם קדמון בדומה לממצאים שהתגלו בצרפת ב־28 במרץ 1863 במחצבות האבן של מולֶן קיניון ליד אבוויל שבצרפת[7].
עיבודים לספר
הספר זכה למספר עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה.
ריק ויקמן
יצירה ספרותית זו זכתה לשני עיבודים מוזיקליים, שניהם על ידי המוזיקאי הבריטי, חבר להקת יס, ריק ויקמן. העיבוד הראשון (והחדשני מבין השניים) הולחן ובוצע בשנת 1974 ונקרא: Journey to the Centre of the Earth. היצירה כללה את התזמורת הסימפונית של לונדון, להקת רוק, מקהלה וקריין. היצירה הורכבה משני חלקים ונחשבה לחדשנית ביותר בשל השילוב הייחודי והמוצלח בין התזמורת ללהקה. בשנת 1999 יצר ווקמן את האלבום: Return to the Centre of the Earth, אשר היה מבוסס על נוסחה זהה ליצירה הקודמת, אך הפעם אירח מספר זמרים מבני דורו כשאת תפקיד הקריין נטל על עצמו שחקן סדרת מסע בין כוכבים, פטריק סטיוארט. היצירה תיארה חזרה דמיונית ברוח יצירתו המקורית של ורן.
תרגומים לעברית
מתוך אתר צבי הראל:
- בבטן האדמה, ישראל זאב שפרלינג, בימ״ס תל אביב, ורשה, 1878.
- מסע אל מרכז האדמה, ג. בן־חנה (גדליהו אמיתי), יוסף שמעוני, תל אביב, 1950.
- מסע אל מרכז כדור הארץ, שרגא גפני, עמיחי, תל אביב, 1981.
- מסע אל בטן האדמה, אביטל ענבר, מועדון קוראי מעריב, תל אביב, 1984.
- מסע אל בטן האדמה, בינה אופק, עופרים, תל אביב, 1999.
- מסע אל בטן האדמה: בתמונות, מיכל מילר, עופרים, כפר מונש, 2002.
- מסע אל בטן האדמה, עמנואל פינטו, סדרת הרפתקה, מודן ואוקיינוס, 2017
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסע לבטן האדמה |
הערות שוליים
- ^ המקור הלטיני המשובש: "In Sneffels Yoculis craterem kem delibat umbra Scartaris Julii intra calendas descende, audas viator, et terrestre centrum attinges. Kod feci. Arne Saknussem."
- ^ ב־1863 גילו בדרום צרפת שלד אדם שגילו נאמד במאה אלף שנים והמדענים הטילו ספק בממצא. הפרופסור אומר, עכשיו יש לנו הוכחה.
- ^ פרק 14
- ^ פרק 20
- ^ פרק 25
- ^ בצרפתית: Le pouvoir éclairant de cette lumière, sa diffusion tremblante, sa blancheur claire et sèche, le peu d’élévation de sa température, son éclat supérieur en réalité à celui de la lune, accusaient évidemment une origine purement électrique. פרק 30.
- ^ פרק 38
25392016מסע אל בטן האדמה