Neisseria meningitidis
 Neisseria meningitidis
| |
|---|---|
.png)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | חיידקים |
| מערכה: | חיידקים ארגמניים |
| מחלקה: | Betaproteobacteria |
| סדרה: | Neisseriales |
| משפחה: | Neisseriaceae |
| סוג: | Neisseria |
| מין: | N. meningitidis |
| שם מדעי | |
 Neisseria meningitidis
| |
| שמות נוספים | |
|
meningococcus | |
Neisseria meningitidis (בתעתיק לעברית: ניסריה מנינגיטידיס, מוכר גם בשם: מנינגוקוקוס, או בפשטות החיידק האלים[1]) הוא חיידק גראם-שלילי דיפלוקוקי מהסוג Neisseria. הוא נוטה להתיישב באף ובלוע של ילדים ומבוגרים בריאים, ובדרך כלל אינו גורם לבעיות כלשהן, אך הוא מסוגל לעבור מאדם לאדם באמצעות שיעול, עיטוש ומגע קרוב. לעיתים נדירות החיידק הופך להיות אלים, חודר לזרם הדם וגורם לאלח דם והרעלת דם שנקראת מנינגוקוקסמיה (Meningococcemia). באמצעות זרם הדם עלול החיידק להגיע לאיברי הגוף השונים ולגרום למגוון סיבוכים דוגמת דלקת פנים הלב, דלקת ריאות ומערכת הנשימה, דלקת מפרקים ודלקת קרום המוח.
ללא התערבות רפואית מיידית דלקת קרום המוח תסתיים, במרבית המקרים, במות בחולה.
הדבקה
ההדבקה היא באמצעות דרכי הנשימה (בדומה לשפעת) במגע קרוב, כמו מגע בין בני משפחה, חברים לכיתה ולגן וכדומה.
סימנים מוקדמים
הסימנים המוקדמים למחלה הם: חום וצמרמורת. בהמשך מתפתחים הסימנים ספציפיים יותר כמו חולשה, חיוורון, הרגשה רעה מאד, הקאות, אפטיה, טשטוש ופריחה אופיינית בצורת שטפי דם קטנים, שאינם נעלמים במתיחת העור. הופעת הסימנים הללו מחייבת בדיקת רופא בדחיפות.
במידה ומצבו של החולה הוא רע כלומר חולשה בולטת, אפטיה, ערפול, והופעת פריחה מתפשטת בצורת שטפי דם, יש לפנות בדחיפות לחדר מיון. הזמן העומד לרשות הרופאים מרגע הופעת הסימנים הבעייתיים הוא מספר שעות, ועל כן יש לדאוג כי החולה יקבל את הטיפול הרפואי הספציפי מהר ככל האפשר.
זנים שונים של החיידק
מוכרים 13 זנים קפסולריים של החיידק, מתוכם שישה - Y ,X ,W135 ,C ,B ,A, גורמים למרבים המחלות בקרב בני האדם. הזן היותר נפוץ בישראל הוא זן B.
טיפול מונע
קיימים בעולם מספר חיסונים לחיידק המנינגוקוקוס אולם החיסונים הללו אינם כוללים את הזן B הנפוץ בארץ, ולכן אין אפשרות לחסן את הילדים באופן שגרתי כנגד החיידק. האפשרות היחידה הקיימת היא לתת טיפול מונע לכל האנשים שהיו במגע עם החולה, מתוך הנחה כי הם נדבקו בחיידק וכך תמנע המשך הפצת החיידק לסביבה. קיים חיסון יעיל כנגד הזנים האחרים של החיידק אשר ניתן לאנשים בקבוצות הסיכון ולנוסעים לחו"ל.
טיפול
אדם שהיה במגע עם החולה יטופל בדרך כלל בתכשיר אנטיביוטי הנקרא ריפמפיצין הניתן במשך יומיים. אפשרות אחרת לטיפול מונע הוא מתן טבליות של ציפרופלוקסצין. לאדם החולה במחלה, הטיפול יהיה מתן אנטיביוטיקה מהר ככל האפשר לתוך הוריד ובמקביל תרופות לשמירת לחץ הדם, ולאיזון מערכת קרישת הדם, העלולים להיות מופרעים במהלך הזיהום.
החיידק ה"רדום" עשוי להפוך לאלים, בדרך שעדיין לא ברורה. ייתכן כי החיידק במהלך התרבותו רוכש תכונות המאפשרות לו להערים על מערכות ההגנה של הגוף ולחדור לדם. ייתכן גם כי החיידק מנצל חולשה זמנית של האדם בעקבות מחלות כמו שפעת ואז לנצל את ההזדמנות ולתקוף את הגוף.
הנזקים שהחיידק גורם
במהלך הזיהום הסוער החיידק גורם לנזקים כבדים למערכות החשובות בגוף. הוא עלול לחדור לקרומי המוח ולגרום לדלקת קרום המוח. כמו כן הוא עלול לפגוע בתפקוד איברים חיוניים כמו הלב, הכליות והריאות, לגרום לנפילת לחץ הדם (הלם), ולבעיות בחמצון הדם. החיידק גם גורם להפרעה קשה במערכת קרישת הדם, להופעת קרישים בכלי דם שונים, לשטפי דם בעור ובאיברים הפנימיים.
כאשר החיידק כבר גרם להפרעה קשה בתפקוד מערכות הגוף הרי הטיפול האנטיביוטי יעזור לחסל את החיידק אולם ההפרעה עלולה להיות כה קשה כך שלא ניתן להתגבר עליה, ועל כן התמותה במחלה היא סביב 5%-10% למרות הטיפול האנטיביוטי והטיפול התומך.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ איתי גל, מדריך להורים: איך מזהים סממנים של החיידק האלים, באתר ynet, 15 במרץ 2005
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.