מנזר קוזחיא
 | |||||
| מנזר קוז'איה בלבנון (2003) | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג | מנזר | ||||
| שימוש | מנזר | ||||
| על שם | עמק קדישה | ||||
| מדינה | לבנון | ||||
| בעלים | הכנסייה המרונית | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | המאה הרביעית | ||||
| חומרי בנייה | אבן | ||||
| מידות | |||||
| גובה מעל פני הים | 664 מטר | ||||
| http://www.qozhaya.com/ | |||||
מנזר קוז'איה, הקרוי גם "מנזר אנטוניס הגדול" (באנגלית: Monastery of Qozhaya; בערבית: دير مار أنطونيوس قزحيا), הוא מנזר מרוני על שם אנטוניוס הגדול שהוקם בעמק קדישה שבמחוז זגרטא (אנ') בצפון לבנון והיווה, לאורך השנים, מרכז לפעילות הכנסייה המרונית בלבנון. המנזר שבנייתו החלה, לפי ההערכה, כבר במאה הרביעית הוא בין העתיקים בלבנון. העמק והמנזרים בו הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
ההיסטוריה של האתר
המנזר הוקם על ידי "המסדר המרוני הלבנוני" (הקרוי גם "בלדיטס") (אנ') השייך לכנסייה המרונית הקתולית. המנזר הוקם בעמק קדישה שבצפון לבנון, כ-35 ק"מ ממזרח לחופי הים התיכון. בעמק זה הוקמו במהלך ההיסטוריה מספר מנזרים. המנזר נקרא על שם ה"קדוש" הנוצרי אנטוניוס הגדול שהיה נזיר מצרי שפעל במאה השלישית והרביעית.
לפי המסורת הקימו את המנזר, במאה הרביעית, נזירים מתבודדים (וביניהם כנראה גם הנזיר הילריון שהיה מחסידיו של אנטוניוס הגדול). עדויות ראשונות לנוכחות נזירים במנזר נשמרות בארכיון המנזר ומוארכת לתחילת האלף השני והן כוללות כלי כסף ונחושת בהם הוטבעו תאריכים, כתב מינוי של אב המסדר, שטרי מכר של חלקות אדמה ועוד.
עם השנים הלך המנזר והתפתח תוך שנזיריו מתמודדים מצד אחד עם רעידות אדמה שגרמו נזקים למבנים[1] ומצד שני עם השלטונות האזרחיים שהסתכסכו לא פעם עם הממסד הדתי והתאנו לנזירים[2].
במאה ה-12 שימש המנזר כמקום משכנה של הפטריארכיה המרונית. ב-1584 נפתח במקום בית דפוס מהראשונים במזרח התיכון כשב-1610 הודפס במקום ספר תהילים בשפה הסורית העתיקה (אנ') ובערבית תוך שמוש באותיות השפה הסורית. ב-1708 נמסר המנזר ל"מסדר המרוני הלבנוני החדש" (אנ') ונשאר באחריותו של המסר עד לימינו. לשיאו הגיע המנזר בחציה הראשון של המאה ה-19 אז אכלסו את המנזר כ-300 נזירים מרונים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה קלט המנזר והלין פליטים רבים שברחו מהקרבות בלבנון ובסוריה דבר שדירדר את מצבו הכלכלי. ב-1926, לאחר המלחמה, ערכו הנזירים שיפוץ מקיף במנזר ובנו חלקים גדולים ממנו מחדש.
המנזר בעת החדשה
המנזר כולל כנסייה, מגורי נזירים, חדר ועידות, קפלה, ספריה וטחנת קמח כשבמהלך המאה ה-12 נוספו למנזר תאי התבודדות עבור הנזירים שחלקם נחצב בסלע (אנ'). בבעלות המנזר שדות חקלאיים רבים בצפון לבנון שהפכו אותו לעשיר דבר המאפשר לראש המנזר לתרום לאחזקת מנזרים אחרים.
ב-1993 החל תהליך שיקום מקיף של המנזר שכלל שיחזור של בית הדפוס שפעל בו ופתיחת מוזיאון אליו נאספו חפצים ומסמכים היסטוריים שנשמרו במנזר לאורך השנים. המוזיאון נחנך ב-10 בנובמבר 1994 בנוכחות נכבדי העדה המרונית ובכירים בממשל הלבנוני. המוזיאון פתוח לביקור תיירים ועולי רגל שיכולים לראות את האטרקציות של המנזר הכוללות את המערה בה התבודד אנטוניוס הגדול.
בדצמבר 1998 הכריזה אונסק"ו על המנזר, יחד עם עמק קדישה ושאר המנזרים בו, כאתר מורשת עולמית.
קישורים חיצוניים
- אתר הבית
- מנזר קוז'איה, באתר lebanonuntravelled.com
- מנזר קוז'איה, באתר heatheronhertravels.com
- מנזר קוז'איה, באתר archiqoo.com
- מנזר קוז'איה, באתר mapcarta.com
סיור במנזר קוז'איה, סרטון באתר יוטיוב, 2009- סיור במנזר קוז'איה, סרטון באתר יוטיוב, 2008
הערות שוליים
 | |
|---|---|
|
36542762מנזר קוזחיא