מנדל שקולניקוף

מנדל שקולניקוף (בפולנית: Mandel Szkolnikoff;‏ 1895, שרקובשצ'יזנה - 1945, מדריד) היה איש עסקים שנחשב לאחר ממשתפי הפעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה. בתקופה בה היה הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה מכר סחורות לגרמניה הנאצית וכן היה סוחר שפעל בשוק השחור. הוא היה ידוע פחות מאשר יוסף יואנוביצ'י, אך רווחיו לא היו פחותים משל יואנוביצ'י.

מוצא

הידיעות על מוצאו של שקולניקוף אינן ברורות. שקולניקוף עצמו לא מסר פרטים ברורים על מוצאו. בחלק מהמקרים מסרו אותן אנשים שביקשו לנקות את שמם לאחר המלחמה, ולכן לא כולן מהימנות. שקולניקוף סיפר שהוא בנו של תעשיין אמיד שהיה בעליהם של מפעלי תעשייה רבים ברוסיה הלבנה, מפעלים שהולאמו על ידי הבולשביקים, אך ככל הידוע מעדויות שהתקבלו מקרובי משפחתו לאחר המלחמה, היה בנו של סוחר טקסטיל אמיד. כמו כן, קיימים ספקות בדבר השתייכותו הדתית של שקולניקוף, ולא ברור אם היה יהודי או קראי, אם כי ההבדל בין יהודים וקראים לא תמיד היה רלוונטי בצרפת הכבושה, לא עבור הגרמנים הכובשים ולא מבחינת חוקי הגזע של משטר וישי. לא ידוע ששקולניקוף עצמו קיים את מצוות הדת, והוא נחשב, עם הגעתו לצרפת הכבושה וכן בחודשים שאחרי השחרור, בתור יהודי רוסי, ללא אזרחות.

במלחמת העולם הראשונה סיפק שקולניקוף סחורה עבור צבא הצאר. לאחר המהפכה הבולשביקית החל לספק סחורה לצבא האדום. בשנות העשרים חי בוורשה ובדנציג ועסק בבנקאות ובמסחר. לאחר מכן עבר לבלגיה, שם נשפט בעוון הונאה. בשנות השלושים הגיע לצרפת והקים עסק למכירת מוצרי טקסטיל. בשנת 1936 פתח חנות בפריז וחי ברווחה יחסית. בין היתר ייבא תכשיטים מרוסיה. הוא נהג לסחור עם החנויות הגדולות של פריז ולקנות את סחורתם של מתחריו, בעת שאלו נקלעו לקשיים עסקיים. גם בתקופה זו פעל ככל הנראה באופנים לא חוקיים, ביצע הונאות ונתן צ'קים ללא כיסוי. בשנת 1937, לאחר שהורשע בדין מספר פעמים, הורה בית המשפט על גירושו. הוא לא גורש, אך הושם תחת פיקוח משטרתי.

במלחמת העולם השנייה

בתקופת מלחמת העולם השנייה שגשגו עסקיו של שקולניקוף. הוא סחר עם הקריגסמרינה ועם רשויות גרמניות נוספות, של הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה . אלה פתחו נציגויות בפריז וקנו משקולניקוף סחורה תוך שימוש בכספים שחויבה צרפת הכבושה לשלם לגרמניה בהסכם הכניעה של צרפת לגרמניה ב-22 ביוני 1940 - כספים שסכומם הגיע למחצית התקציב השנתי של צרפת. שקולניקוף מכר לא רק טקסטיל אלא גם מוצרי עור, בשמים, גבינות צרפתיות וחפצי מותרות אחרים. הוא יצר קשרים עסקיים עם גרמנים רבים, הן מתחום הצבא והן מתחומי המסחר והבנקאות. בדצמבר 1940 פתח חברה מסחרית שהלקוח היחיד שלה היה הקריגסמרינה. בתחילת 1941 שילם לו הקריגסמרינה עשרות מיליוני פרנקים בחודש. מספר יצרני טקסטיל בצרפת ובבלגיה החלו למכור באופן אקסקלוסיבי לשקולניקוף. משנת 1942 החל שקולניקוף להיות ספק גם של האס אס. הוא היה בקשר עם פריץ אנגלקה (Fritz Engelke), מנהל יחידת מינהל הכלכלה והמשק של האס אס בפריז ולשעבר מזכירו של הימלר. השניים החלו לבלות בסופי שבוע ובחופשות יחדיו. עיקר הונו של שקולניקוף, שהוערך במיליארדי פרנקים, הצטבר בין השנים 1941-1943.

שקולניקוף הושם תחת פיקוח משטרתי וכן תחת פיקוח מודיעין הפנים הצרפתי. עקב הלשנות בדבר פעילותו בשוק השחור נערכו פשיטות על בית העסק שלו ולעיתים הוחרם חלק מרכוש העסק. באוגוסט 1943 הצטווה אנגלקה לשוב לגרמניה. לאחר עזיבתו את צרפת עצר הגסטפו את שקולניקוף ופשט על ביתו. אנגלקה שב מגרמניה, סייע לשקולניקוף להשתחרר ומאותה עת עסק שקולניקוף רק בנכסי דלא ניידי. הוא הקים חברות מלונות, עשה עסקים עם הנסיך לואי השני ממונקו וקיבל זכות תושבות במונקו, שעשתה עסקים עם גרמניה הנאצית. בהמשך שנות הארבעים קנה שקולניקוף כחמישים בתים באזור השאנז אליזה, מספר דירות בריביירה הצרפתית וכן מספר מלונות יוקרה. רוב ההשתלטויות האלה התאפשרו בזכות מכירת המלונות בזול עקב פשיטת רגל שחוו בעליהם במשבר הכלכלי העולמי של 1929. לא ידוע אם בקניית המלונות האלה פעל שקולניקוף למען האינטרסים שלו בלבד או גם למען אינטרסים של גרמנים שעבורם היווה "איש קש", גרמנים שהיו מקורבים לגרינג והיו מעוניינים בהשתלטות על נכסים צרפתיים. בתקופה זו התגורר עם חברתו ליד כיכר שארל דה גול בפריז וביקר לעיתים תכופות במונקו.

בריחה לספרד ומוות

החל מינואר 1944 נסע שקולניקוף לספרד מספר פעמים עם כסף, זהב ותכשיטים, לכאורה כדי להפקידם. למרות שהיה בן חסותו של שר החוץ של ספרד, חוזה פליקס דה לקריצה , נעצר שוב שקולניקוף על ידי הגסטפו עם שובו, למרות נוכחותו של אנגלקה, ושוחרר רק לאחר מספר ימים. במאי 1944, לאחר ששב מנסיעה נוספת לספרד, נעצר שוב עם תכשיטים ומאות מיליוני פרנקים במזומן, ונחקר שוב.

אין עדויות ברורות על מותו. לפי אחת העדויות, שקולניקוף מת במעצר של השירות החשאי של כוחות צרפת החופשית של דה גול כשהגיע למדריד, כשאלה ניסו להוציא ממנו מידע לגבי כספים שהיו ברשותו, כדי לסייע בשיקומה של צרפת על ידי הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית לאחר מלחמת העולם השנייה. לפי שמועות אחרות הוא נמלט לדרום אמריקה. חלק משמעותי מרכושו הוחרם על ידי ממשלת צרפת לאחר מותו או היעלמותו, חלק ששוויו מוערך בשני מיליארד פרנק.

ב-8 במאי 1950 דן בית משפט צרפתי את שקולניקוף למוות בהיעדרו, בעוון בגידה. בשנת 1956 פנתה חברתו של שקולניקוף, הלן סנסון (Hélène Sanson), לבית המשפט בבקשה להכריז ששקולניקוף מת כבר משנת 1945, וזאת לשם ביטול גזר דין המוות. בית משפט ספרדי סיפק לבית המשפט הצרפתי נתונים באשר למותו של שקולניקוף, ולפיהם מותו נגרם בתאונה כשהיה עצור בידי סוכנים צרפתיים שהיו בספרד.