מלחמת תרבות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
מלחמת תרבות (Culture war באנגלית, Kulturkampf בגרמנית) היא מאבק בין קבוצות הדוגלות בערכים תרבותיים, דתיים ואידאולוגיים שונים, קבוצות המסוכסכות ביניהן עקב השוני הערכי.
דוגמאות לנושאי מאבק במלחמת תרבות יכולים להיות למשל ליברליות מול שמרנות, דת מול חילונייות או מול מדינה, ערכים אקולוגיים שונים, זכויות אדם, זכויות מיעוטים, ערכים כלכליים-חברתיים ועוד.
היסטורית, המושג "מלחמת תרבות" הופיע לראשונה בשנת 1840 במאמר של הליברל השווייצרי לודוויג סנל (Ludwig Snell), שעסק במאבק בין הקנטונים שדגלו במרכוז השלטון בשווייץ לקנטונים שדגלו בעצמאות יחסית. אך המושג התפרסם ונכנס ללקסיקון הפוליטי בשנת 1873, בעקבות נאומו של הרופא וחבר הפרלמנט הכלל גרמני רודולף וירכו; הנאום של וירכו עסק במאבק בין הקנצלר של הרייך הגרמני אוטו פון ביסמרק והכנסייה הקתולית ובראשה האפיפיור, מאבק שכונה על ידי וירכו כ"מלחמת תרבות".
מלחמת התרבות בגרמניה
ביסמרק ראה בכנסייה הקתולית, כבר מתחילת תפקידו כקנצלר, את האויב הפנימי העיקרי המסכן את השקט והסדר הציבורי בגרמניה. הקתולים הוו כשליש מהאוכלוסייה הגרמנית כאשר שאר האוכלוסייה הנוצרית היא פרוטסטנטית. חלק גדול מהקתולים היו האזרחים הפולנים של פרוסיה, מיעוט בעל נטיות לאומניות ומסוכן, בעיני הקנצלר. המדיניות האנטי-קתולית של ביסמרק הופעלה ב-1870 בפרוסיה וב- 1871 בגרמניה כולה אך השפעתה מחוץ לפרוסיה הייתה יחסית קטנה. כמרים ובישופים נאסרו או הוגלו מחוץ לגבולות גרמניה, מסדרי הנזירים הקתוליים הוצאו מחוץ לחוק ורוב המנזרים נסגרו. נסגרו גם רוב הכנסיות הקתוליות בפרוסיה ומערכת החינוך הקתולית בוטלה. ביסמרק תקף את מושג האפיפיור עצמו, בייחוד לאחר שהוותיקן קבע ב-1871 דוגמה (dogma) חדשה ולפיה האפיפיור אינו טועה לעולם. ביסמרק ראה במוסד האפיפיור כוח הזומם להשתלט על העולם והוא ניסה לשכנע גם מנהיגי מדינות אחרות לפעול נגדו ולהצטרף למלחמת התרבות נגד הכנסייה הקתולית, אך ללא הצלחה רבה.
מטרותיה וסיבותיה של מלחמת התרבות הגרמנית היו:
- האינטליגנציה הפרוסית ראתה בכנסייה הקתולית גורם שמרני, חוסם קידמה ועצמאי מדי.
- הפרוטסטנטים ראו בעין עוינת את העובדה שהכנסייה הקתולית כפופה לוותיקן ולאפיפיור ולא לשלטון המרכזי הפרוסי והגרמני וראו בכך ניסיון השתלטות, התערבות והשפעה של מעצמה זרה.
- הקתולים בגרמניה התארגנו במפלגה עצמאית קתולית - "מפלגת המרכז", שהייתה באופוזיציה לממשלה של ביסמרק בפרלמנט הגרמני. מלחמת התרבות נגד הקתולים הייתה גם מלחמה של ביסמרק נגד אופוזיציה זו.
- השנאה העזה של ביסמרק נגד המיעוט הפולני הקתולי בפרוסיה. הוא ראה בהם אויב מתמיד של הקיסרות, בעל אופי המנוגד לרוח העם הגרמני. מדיניותו נעה בין הדחת הפולנים מכל משרה ניהולית, שלטונית וחינוכית עד לקריאה להשמדתו וגירושו של מיעוט זה.
בסופו של דבר מלחמת התרבות של ביסמרק נכשלה והסיבות לכך היו:
- הרדיפות הקשות גרמו לאוכלוסייה הקתולית להתאחד לכוח פוליטי חזק שנלחם נגד הדיכוי בכלים הפרלמנטריים. "מפלגת המרכז" הקתולית הפכה לכוח פוליטי חזק וגדול לעומת המפלגות הליברליות הפרוטסטנטיות והשמאל, מפלגות רבות ומסוכסכות ביניהן.
- הפחד של המפלגות הפרוטסטנטיות מפני עליית השמאל החילוני והאנטי-דתי.
- מעבר מפלגתו של ביסמרק עצמו, "המפלגה השמרנית" לתמיכה ב"מפלגת המרכז" הקתולית. ל"מפלגה השמרנית" של היונקרים הפרוסים היו אינטרסים כלכליים רבים והם חששו שאלו יפגעו על ידי מלחמת התרבות ועליית השמאל הסוציאליסטי.
בשנת 1874 "מפלגת המרכז" הפכה לשנייה בגודלה בפרלמנט הכלל גרמני. בשנת 1878 התפייס ביסמרק עם האפיפיור לאו ה-13 והחל משתף פעולה עם "מפלגת המרכז". המפלגות הליברליות עברו לאופוזיציה יחד עם מפלגות השמאל. בשנים הבאות חל מהפך שהביא למאבק חדש של ביסמרק, הקתולים והפרוטסטנטים השמרניים נגד השמאל הסוציאליסטי שהפך, בתורו, לאויב הקיסרות.
מלחמת התרבות בבלגיה
מלחמת תרבות זו התקיימה בבלגיה בין השנים 1879-1884 וכונתה גם "מלחמת בית הספר הראשונה" (Eerste schoolstrijd). עד שנת 1879 בתי הספר היסודיים בבלגיה נוהלו על ידי הכנסייה הקתולית. באותה שנה, הרוב הליברלי בפרלמנט הבלגי, בהנהגתו של פראר אורבן (Frere Orban), העביר חוק המאפשר הקמת בתי ספר יסודיים חילוניים בניהול המדינה. הכנסייה הקתולית פרסמה הוראת החרמה של בתי ספר אלו אך למרות זאת, הוקמו מעל 3000 בתי ספר יסודיים חילוניים. כמו בגרמניה, גם בבלגיה, מלחמת תרבות זו דוקה חיזקה את המפלגה הקתולית. זו זכתה לרוב בבחירות לפרלמנט של שנת 1884 והעבירה חוק חינוך חדש אשר החזיר את שליטת הכנסייה הקתולית בבתי הספר היסודיים.
בשנת 1950 פרצה בבלגיה מלחמת תרבות נוספת, היא "מלחמת בית הספר השנייה". באותה שנה עלתה לשלטון "המפלגה הנוצרית-סוציאלית". שר החינוך שלה הגדיל מאוד את התקציב והסובסידיות לבתי הספר הפרטיים שהיו, רובם ככולם, קתוליים. המפלגות הליברלית והסוציאליסטית הגדירו זאת כ"הכרזת מלחמה". כאשר שתי מפלגות אלו עלו לשלטון ב-1954 הן ביטלו את ההקצבה לבתי הספר הקתוליים ואסרה על כמרים קתוליים ללא תעודת הוראה ללמד בבתי ספר. כתוצאה מכך קמה בציבור תנועת מחאה גדולה נגד הממשלה וזו נאלצה, בשנת 1956, לפרסם את "הסכם בתי הספר" המאפשר בבלגיה קיום של שתי מערכות חינוך, קתולית וחילונית כאשר כל הורה זכאי לבחור במערכת הנראית לו.
מלחמת התרבות בארצות הברית
המושג "מלחמת תרבות" הופיע לראשונה בארצות הברית בעקבות ספרו של הסוציולוג הנודע ג'יימס דויסון הנטר (James Davison Hunter) - "מלחמת תרבות: המאבק להגדרת אמריקה". בספרו זה העלה הנטר מספר נושאים - הפלות, מכירת נשק, הפרדת הדת מהמדינה, פרטיות, לגליזציה של סמים קלים, צנזורה ועוד. הוא טען שבנושאים אלו, נוצרים בחברה האמריקאית קיטוב ושסע ההולכים וגדלים בין אוכלוסיות הדוגלות בערכים של שמרנות ומסורתיות לאוכלוסיות הדוגלות בערכים של ליברליות וקידמה. שסע זה גדל עד כדי כך שבארצות הברית הולכות ונוצרות שתי קהילות אמריקאיות נפרדות בכל הנושאים האלו אך מאוחדות בנושאים אחרים כמו מדיניות החוץ, המדיניות הכלכלית והפטריוטיות.
באספה למינוי מועמדותו של ג'ורג' בוש (האב) לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית, טען אחד מתומכיו בנאומו, שבארצות הברית מתקיימת מלחמת דת על הנפש האמריקאית, מלחמה המסוכנת יותר מהמלחמה הקרה. לדבריו, המועמד המתחרה (ביל קלינטון מהמפלגה הדמוקרטית) רוצה להטיל על ארצות הברית גזרות ש"מדינת אל" (God's country) כמו ארצות הברית לא יכולה לקבל. נאום זה קיבל, לאחר מכן, את השם "נאום מלחמת התרבות של המפלגה הרפובליקנית".
באותן שנים קמה בארצות הברית התנועה השמרנית-קיצונית "הקואליציה הנוצרית של אמריקה" (Christian Coalition of America) שעסקה בייחוד בהתנגדות להפלות, הגבלת מכירת נשק חופשית לאזרחים ועוד. התעורר גם ויכוח חריף בנושא לימוד ההיסטוריה של ארצות הברית בבתי הספר - לימוד כ"היסטוריה הרואית" או כ"היסטוריה ביקורתית". בשנת 2004, בעקבות הסרט "יסוריו של ישו" הופיעו מאמרים רבים נגד "השמאל ההוליוודי הזומם לנתק את ערכי התרבות והמוסר הנוצריים מעל גוף האומה האמריקאית".
בעת מערכות הבחירות של הנשיא אובמה, הוא הותקף על ידי המפלגה הרפובליקנית ובייחוד על ידי האגף הימני שלה - "מסיבת התה", כפוגע בערכים שונים של האומה האמריקאית כמו ערכי דת, לגליזציה של סמים קלים, העדפת זכויות מיעוטים ומהגרים על פני זכויות האמריקאים ה"אמיתיים" ועוד.
מלחמת תרבות בישראל
עוד לפני קום המדינה, התקיימו בארץ מאבקים אידאולוגיים בין ציבורים גדולים בעלי דעות שונות ומנוגדות. חלק גדול ממאבקים אלו נמשכו גם לאחר הקמת המדינה ועד ימינו אלו. התקיימו מאבקים בין דתיים וחילוניים, בין שמאל וימין, בין מחייבי ושוללי ההתיישבות בשטחים, בין אשכנזים ועדות מזרח ועוד. חלק גדול ממאבקים אלו עומד בהחלט בקריטריונים של הגדרת "מלחמת תרבות" על ידי היסטוריונים וסוציולוגים. אך המונח עצמו הופיע לראשונה בישראל (ראה מאמר באתר ערוץ שבע באנגלית באינטרנט מתאריך 11/05/2013 בכותרת Hareidi, secular MKs threaten culture war) רק בשנת 2013 כאשר פרץ הוויכוח בעניין הפטור מגיוס של בחורי הישיבה. בוויכוח בכנסת, פנה ח"כ עופר שלח ממפלגת "יש עתיד" לח"כ מאיר פורוש החרדי ואמר לו שאם הוא ידרוש מבוחריו לא להשמע לחוק הגיוס שהכנסת אמורה לחוקק, הוא יואשם בפני ההיסטוריה כ"יורה היריה הראשונה במלחמת תרבות". כך הפך נושא גיוס בני הישיבה ותנועות המחאה שהפגינו משני הצדדים, למלחמת תרבות. מושג זה חדר לתודעת העיתונאים והציבור ומאז מרבים להשתמש בו.
במשך הזמן, הורחב הכינוי "מלחמת תרבות" גם לוויכוחים שהתעוררו עם החרדים בעניין חוקים שהגישה "יש עתיד" בנושא זכויות סוטים ונסיעות בשבת.
מלחמת תרבות בארצות אחרות
- קנדה - שם מוגדר כ"מלחמת תרבות" הוויכוח הקיים עד היום בין המפלגה הליברלית והמפלגה השמרנית בעניין היחס לילידים הקנדיים השונים, לגזענות, ליחס דת-מדינה ועוד.
- אוסטרליה - בשנים 1996-2007 פרץ באוסטרליה ויכוח סוער בין כוחות שמרניים וליברליים בעניין יחס המדינה לילידיה האבוריג'ינים והצגת יחס זה בספרי ההיסטוריה הנלמדים באוסטרליה, במוזיאונים שלה וביצירות האמנות האוסטרלית. מלחמת תרבות זו הסתיימה עם התנצלות ממשלת אוסטרליה בפני האבוריג'ינים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אוריאל טל, מלחמת תרבות, מתוך האסופה תאולוגיה פוליטית והרייך השלישי, ספרית פועלים ואוניברסיטת תל אביב, 1991.
