מלחמת מוהאבי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלחמת מוהאבי
תאריכים 1858–1859
מקום אריזונה
תוצאה ניצחון של צבא ארצות הברית
הצדדים הלוחמים

ארצות הבריתארצות הברית ארצות-הברית
מריקופה

מפקדים

אספניולה
איראטבה
קאירוק
סיקאהוט

ארצות הבריתארצות הברית ויליאם הופמן
ארצות הבריתארצות הבריתלואיס אדיסון אמיסטד
ארצות הבריתארצות הבריתאלישע מרשל
ארצות הבריתארצות הבריתסמיואל בישופ
אהוונצווריה

מלחמת מוהאביאנגלית: Mohave War) הייתה עימות צבאי בין בני המוהאבי לבין ארצות הברית מ-1858 עד 1859. בשל הבהלה לזהב ב-1849 נהרו אלפי מהגרים אמריקנים מערבה דרך שטחם של בני המוהאבי לקליפורניה. שטפון המהגרים העוברים בשטחם, בצירוף לאי הבנות פשוטות, הובילו לעימות. פורט מוהאבי נבנתה בשטח אריזונה על נהר הקולורדו כבסיס לפעילות כנגד הילידים העוינים והייתה המוצב האמריקני השני שהוקם על הנהר אחרי פורט יומה. בסופו של דבר הטקטיקה והנשק המתקדם אילצו את המוהאבי ובני בריתם להיכנע. לאחר חתימת הסכם שלום ב-1859 המוהאבי לא נלחמו יותר בארצות הברית. הסכם השלום סיים גם מלחמת גרילה ארוכה בין המוהאבי לשבט המריקופה ששכנו בדרום-מרכז אריזונה.[1][2]

קרב מעבר ביל

ב-1857 מינה ג'יימס ביוקנן, נשיא ארצות הברית את אדוארד פיצ'ג'רלד ביל (Edward Fitzgerald Beale‏; 1893-1822) לבצע סקר ולבנות דרך בת 1,600 קילומטרים מפורט דפייאנס (Fort Defiance) בצפון טריטוריית ניו מקסיקו ועד נהר הקולורדו. הדרך נועדה לסייע למהגרים בדרכם לשדות הזהב של קליפורניה וחצתה את הקולורדו במעבר ביל (Beale's Crossing) בתחומי הטריטוריה של המוהאבי. ב-1857 היה מעבר ביל לא יותר מאזור רדוד בנהר כשהגיעה אליו חבורת מהגרים המכונה חבורת רוז-ביילי (Rose-Baley Party). שיירת העגלות יצאה מסנטה פה, וכשהגיעה לקולורדו הקימו המהגרים מחנה ובנו מזח לבניית רפסודות על מנת לשנע את הציוד הכבד של העגלות מעבר לנהר. שלושה מראשי שבט המוהאבי: איראטבה (Irataba), קאירוק (Cairook) וסיקאהוט (Sickahot), ניגשו למהגרים ובפאו ואו[א] שאלו המוהאבי את מנהיג החבורה ל.ג'. רוז אם הם מתכוונים להקים יישוב לאורך הנהר. רוז ענה בשלילה והודיע לראשי השבט שהם מתכוונים להמשיך לקליפורניה וישהו במקום זמן קצר.[1]

המתח עלה כשהמוהאבי למדו שחבורה נוספת, חבורת ביילי עתידה להגיע זמן קצר אחרי חבורת רוז, והחלו לגנוב בקר מהחבורה עבור הבשר. המהגרים שמו לב שחלק מהעדר נעדר וכשתפשו את המוהאבי במעשה ורוז התעמת איתם. המוהאבי הגיבו כאילו מדובר בבדיחה. בנוסף, בסמוך למחנה של האמריקנים הייתה חורשה של עצי צפצפת פרימונט (Populus fremontii) שהיו שייכים למוהאבי שהשתמשו בהם לבניין ולבגדים. רוז ואנשיו לא היו מודעים לכך שהעצים הם רכוש של המוהאבי, והם כרתו אותם לשימוש כרפסודות. בתגובה תקפו בני המוהאבי יחד עם בני בריתם משבט הוואלאפאי את המהגרים. בחבורת רוז היו עשרות נשים וילדים, ורק 25 גברים נושאי נשק, שנלחמו נגד מאות לוחמים מבני המוהאבי. הוואלאפי וקבוצה קטנה של בני המוהאבי התרכזו בתקיפת בקתה שנבנתה בהרים מחוץ למחנה ושבה שהו בני משפחת בנטנר (Bentner) בעוד שהכוח הראשי תקף את המחנה עצמו. בתקיפת הבקתה נרצחו כל ארבעת בני משפחת בנטנר, בעוד שתקיפת שיירת רוז הסתיימה במותם של 17 לוחמים מבני המוהאבי והרוג אחד מקרב הלבנים ו-11 פצועים. המהגרים ניצחו והדפו את ההתקפה של המוהאבי, אבל איבדו את מרבית חיות המשק שלהם ובמקום לחצות את הנהר לקליפורניה הם שבו על עקביהם לניו מקסיקו.[1]

פורט מוהאבי בשלהי המאה ה-19

איראטבה וקבוצת המוהאבי בפיקודו, שהיו גורם חשוב בחתימת השלום בסוף מלחמת יומה, היו נגד עימות עם ארצות הברית ומאוחר יותר הפך איראטבה למנהיג חשוב בקרב המוהאבי לאחר שעזר לסיים את מלחמת מוהאבי. המלחמה כנגד שבט המריקופה הייתה בעיצומה, וזו הייתה הסיבה העיקרית מדוע איראטבה היה בעד שיתוף פעולה עם האמריקנים. עם זאת, ב-1858 לא התקבלה דעתו של איראטבה, והצ'יפים האחרים, כולל קאירוק וסיקאהוט, היו בעד לחימה בארצות הברית. הצ'יפים האחרים היו פופולריים מאוד בין לוחמיהם ולכן איראטבה היה חסר אונים לעצור בעדם.[1]

המשלחת הצבאית הראשונה

החדשות על הקרב במעבר ביל הגיעו לעיתונות מהר ומהם למשרד המלחמה של ארצות הברית ולגנרל ניומן קלארק (Newman S. Clarke) שישב בלוס אנג'לס. קלארק שלח את לוטננט קולונל ויליאם הופמן (William Hoffman‏; 1884-1807) מרגימנט הפרשים מספר 6 (6th Cavalry) בראש משלחת אל מעבר ביל על מנת לבנות מוצב להגן על המהגרים החוצים את הקולורדו. הופמן יצא מחווה בקניון קחון (Cajon Canyon) ב-28 בדצמבר 1858, במטרה לחצות את מדבר מוהאבי לאורך דרך מוהאבי לפני הגעת האקלים הלוהט של הקיץ.[1]

בינואר 1859 חנו הופמן וחמישים אנשיו בסמוך לאגם ביוור (Beaver Lake) בנבדה. הצ'יף קאירוק היה באזור עם כ-300 לוחמים ושני הצדדים התעמתו בקרב אגם ביוור. המחנה האמריקני היה מכותר, אבל אש מדויקת מרובי המוסקט הייתה קטלנית, ולדברי הופמן בין עשרה לשנים עשר מבני המוהאבי נהרגו בקרב. האמריקנים חזרו לבסיסם לאחר קרב זה מבלי שהקימו את המוצב על הקולורדו. ב-1 במרץ נשלח לוטננט סמיואל בישופ (Samuel A. Bishop) מלוס אנג'לס לספק מצרכים טריים ללוטננט אדוארד ביל שעבד על סלילת הדרך בצפון אריזונה. בשיירתו היו 38 איש על גמלים, קרונות ופרדות. השיירה נפגשה בקניון קייב (Cave Canyon) במדבר מוהאבי בעובדים של חברת הסלילה, וזמן קצר אחר-כך הם הותקפו על ידי המוהאבי. בעימות נפצעו שניים מהילידים מאש הרובים, ואחד מהם מת אחר-כך. לוטננט בישופ החליט שעדיף לשלוח את הקרונות חזרה לחוף בעוד שהוא המשיך בלעדיהם בהצלחה למחנה של ביל.


המשלחת הצבאית השנייה

לוטננט קולונל הופמן השתמש בקרב באגם ביוור כצידוק לדרוש ממחלקת המלחמה כחות נוספים. ולכן באפריל 1859 נשלחה משלחת צבאית נוספת לקולורדו שכללה יותר מ-600 רגלים, פרשים וארטילריה. לאחר שהקים את קמפ גסטון (Camp Gaston) כבסיס קדמי, הגיעה המשלחת השנייה של הופמן למעבר ביל והקימה במקום את קמפ קולורדו ב-19 באפריל. תשעה ימים אחר-כך שינה קפטן לואיס אדיסון אמיסטד את שם המקום לפורט מוהאבי. ב-23 באפריל הגיע לוטננט קולנל הופמן לכפרי המוהאבי והחל לדון על תנאי השלום עם התושבים. הופמן אמר לצ'יפים שאם הם יסכימו לא לתקוף את המהגרים העוברים דרך שטחם ולא להתנגד לבניית דרכים ומבצרים בשטח המוהאבי, הם לא יושמדו. המוהאבי הסכימו בחוסר רצון וצ'יף קאירוק הסגיר את עצמו ונלקח במורד הקולורדו לפורט יומה יחד עם שמונה מנהיגים אחרים.

הופמן שב לסן ברנרדינו והפקיד את קפטן אמיסטד מרגימנט הרגלים השישי על הגנת פורט מוהאבי יחד עם חמישים חיילים וכמה תותחים. בינתיים המתינו כוחות ושתי ספינות קיטור בפורט יומה לתגבר את פורט מוהאבי במקרה הצורך.[3][4]

הבריחה מפורט יומה

אחרי כמה שבועות של שהות בתא כלא בקיץ הלוהט תיכננו הצ'יף קאירוק ושמונה האחרים את הבריחה מפורט יומה. בכל יום הורשו האסירים לצאת מתא הכלא לשאוף אוויר צלול; ובמהלך אחת ההפסקות הללו בסוף יוני התממשה התוכנית הפשוטה. קאירוק לפת אחד מהשומרים בזמן ששמונה האחרים נסו אל השיחים. השומרים האחרים חשו בכך ופתחו באש על המוהאבים הבורחים. אחד מהם נהרג, וקאירוק נדקר בכידון ונורה. שלושה מבין הבורחים שבו לכפרם וסיפרו לצ'יף העליון אספניולה (Espaniole) את שאירע. הוא החליט לבטל את השלום ולתקוף את תחנת הדואר כ-3 קילומטרים דרומית לפורט מוהאבי. התחנה נהרסה יחד עם שדה מלונים שהחיילים שתלו. כשנודע לקפטן אמיסטד על כך הוא הפעיל את חמישים אנשיו בסדרה של פעולות קטנות כנגד המוהאבי בכמה עימותים קטנים.[3]

קרב נהר הקולורדו

הקרב המכריע של המלחמה התרחש ב-4 באוגוסט 1859 וכונה קרב נהר הקולורדו (Battle of the Colorado River). קפטן אמיסטד וסגן משנה אלישע מרשל (Elisha Gaylord Marshall‏; 1883-1829) הובילו חמישים איש בהתקפה על מעל ל-200 לוחמי מוהאבי, כ-20 קילומטרים דרומית לפורט מוהאבי לאורך נהר הקולורדו. הילידים הובסו, והשאירו 23 לוחמים מתים בשדה הקרב, בעוד שלאמריקנים היו שלושה פצועים בלבד. המוהאבי בראשות צ'יף אספניולה התחננו לשלום והמלחמה הסתיימה. עדיין הייתה קבוצה בקרב המוהאבי שרצתה להמשיך להילחם בארצות הברית, אבל רצון זה לא הגיע לכדי עימות ממשי. בעזרת צבא ארצות הברית הפך איראטבה למנהיג בולט בקרב המוהאבי ונחשב חיוני לשמירת השלום. כאשר הגיעה לאוזני המריקופה הידיעה על הסכם השלום הם שלחו את הצ'יף אהוונצווריה לשטח המוהאבי לסיים את הלחימה ביניהם, שהייתה לא יותר מפשיטות קטנות, למעט קרב פימה ביוט (Battle of Pima Butte) ב-1857 שבו היו למוהאבי הרוגים רבים. איראטבה נפגש עם אהוונצווריה, ושני הצ'יפים הסכימו על שלום בין השבטים והקמת קשרי מסחר.[3]

לקריאה נוספת

  • Baley, Charles (2002). Disaster At The Colorado: Beale's Wagon Road and the First Emigrant Party. Utah State University Press. ISBN 978-0874214376.
  • Kroeber, A.L.; Kroeber, C.B. (1994) [1973]. A Mohave War Reminiscence, 1854-1880. Dover Publications. ISBN 978-0486281636.

ביאורים

  1. ^ במקור pow wow, כינוס חברתי בקרב האינדיאנים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0