מלוטרון

המלוטרון הוא כלי מקלדת שהתפתח באנגליה בשנות ה-60 של המאה ה-20, וידוע כדוגם הצלילים הראשון. המלוטרון מבוסס על מאגר סרטים מגנטיים (הנמצאים בשימוש גם בקלטות שמע), כאשר על כל אחד מהם מוקלט צליל באורך של כ-8 שניות. כל אחד מהקלידים בכלי מפעיל סרט הקלטה שונה.

הדגמים הראשונים של המלוטרון כללו 18 סטים של כלים כגון כינורות, חלילים וחצוצרות. דגמים מאוחרים יותר כללו גם מקהלות, גיטרות ואקורדיון.

במלוטרון השתמשו בעיקר להקות רוק מתקדם, אם כי הוא שימש גם בפופ, ברוקנרול ובז'אנרים אחרים.

היסטוריה

הדגם המסחרי הראשון של כלי המבוסס על דגימת צליל היה ה"צ'מברליין", שאותו פיתח מוזיקאי בשם הארי צ'מברליין בשנות ה־50 של המאה ה־20. הוא פיתח מקלדת אנלוגית שפעלה על העקרון של לחיצה על קליד שמפעילה סרט הקלטה. בשנת 1960 המוצר היה מוכן לשיווק, ונמכר בתור "צ'מברליין מיוזיקמאסטר". הכלי לא הצליח מבחינה כלכלית והיו בו הרבה בעיות טכניות, עד שלבסוף מנהל השיווק של צ'מברליין – ביל פרנזן – מכר את הטכנולוגיה לאחים בראדלי מאנגליה. הם הקימו חברה בשם "מלוטרוניקס" והחלו בהקלטות שנמשכו 3 חודשים. בשנת 1963 יצא הדגם הראשון, MKI ולאחר 6 חודשים הדגם המשופר MKII. אחריו הגיעו דגמים שונים עם צלילים חדשים. הוא הפך לכלי ידוע במוזיקת הרוק ולהקות רבות שחיפשו את הסאונד המיוחד המזוהה בעיקר עם מוזיקה פסיכדלית מבריטניה של סוף שנות ה־60 כמו הביטלס, מודי בלוז, הקינקס, טרפיק, הרולינג סטונז, קינג קרימזון, ג'נסיס ורבות אחרות השתמשו בו.

למרות יתרונותיו, היו לו גם חסרונות רבים. לא היה נוח לנייד אותו ממקום מקום, הוא היה יקר מאוד (בסביבות 1,000 לירות שטרלינג של זמנו) וכמעט בלתי אפשרי היה להשתמש בו בהופעות חיות. למרות החסרונות הוא ידוע ומוערך ככלי בעל צליל ייחודי אשר סלל את הדרך לדוגמי צלילים מודרניים.

המלוטרון במוזיקה הפופולרית

המוזיקאי הבריטי גרהם בונד היה מוזיקאי הרוק הראשון שהקליט עם המלוטרון, בתחילת 1965. שנה אחר כך הביטלס שילבו אותו בשירם Strawberry Fields Forever. למרות זאת, היה זה מייק פינדר מלהקת המודי בלוז שפרסם את המלוטרון במוזיקה הפופולרית באלבומם מ-1967 Days of Future Passed. המלוטרון הפך להיות כלי קבוע בהקלטותיהם, ובאלבום Seventh Sojourn הם גם השתמשו בצ'מברלין – האב הקדום של המלוטרון. בנוסף לכך השתמשו בו גם הזומביז, הרולינג סטונז, הבי ג'יז, פינק פלויד, הסטרובס, דייוויד בואי, קינג קרימזון ואחרים.

שיאו של השימוש במלוטרון היה בתחילת שנות ה-70. הוא שימש באופן קבוע ככלי ליווי אצל רבות מלהקות הרוק המתקדם כגון פינק פלויד וג'נסיס, ולהקת לד זפלין אף השתמשה בו בהופעות חיות כחליל בשיר Stairway to Heaven.

הופעתם של סינטיסייזרים זולים ואמינים יותר מאשר המלוטרון בישרו את דעיכתו. בעקבות השפעת הפאנק, המלוטרון נדמה כשריד של תקופת שנות השבעים. בשנות השמונים עוד כמה להקות פוסט-פאנקיות השתמשו בו, כמו ה-Orchestral Manoeuvres in the Dark באלבום Architecture & Morality מ-1981. לאחרונה קיימת פריחה מחודשת של המלוטרון, כשיותר ויותר אמנים רוצים לחזור לצליל של שנות ה-70 - חזרה זו מודגמת על ידי השימוש שעשו הלהקות רדיוהד ורוקפור (הישראלית) במלוטרון, בחלק מאלבומיהם.