מכונת רוח
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מכונת רוח (או אֵאוֹלִיפוֹן, aeoliphone) הוא כלי נגינה ופעלול-קול המייצר צליל הדומה לנשיבת רוח. הכלי בתצורתו הקלאסית בנוי מתוף המונח אופקית ומסובב באמצעות ארכובה (מנואלה) כנגד יריעת בד קנבס או עור, תוך יצירת חיכוך המשמיע את קול הנשיבה, בהתאם לקצב הסיבוב. כלים מודרניים עושים שימוש במאוורר חשמלי ותריס עץ דרכו נושבת הרוח.
הכלי משמש הן ככלי נגינה ביצירות מוזיקה קלאסית ויצירות מוזיקליות מודרניות והן כפעלול-קול על במת התיאטרון ובהקלטות רדיו בתסכיתים וכדומה.
יצירות מוזיקה קלאסית העושות שימוש במכונת רוח:
- רוסיני - הספר מסביליה
- ז'אן-פיליפ ראמו - צאצאי בוריאס
- ריכרד שטראוס - הסימפוניה האלפינית, דון קישוט, הלנה המצרית, האשה ללא צל
- ראלף ווהן ויליאמס - סינפוניה אנטארקטיה
- פרד גרופה - סוויטת הקניון הגדול
- אוליביה מסייאן - מהקניונים לכוכבים (Des canyons aux étoiles), פרנציסקוס מאסיזי, ברקים והלאה (Éclairs sur l'au-delà)
- מוריס ראוול - דפניס וקלואה, הילד והקסמים
- ג'אקומו פוצ'יני - הנערה מהמערב
- בנג'מין בריטן - מבול נח
- ג'רי גולדסמית' - פסקול הסרט "מקס הכחול"
- פזיל סאי - סימפוניה מספר 3
כמו כן נעשה שימוש במכונת רוח בשירים פופולריים, בעיקר בסוגות רוק מתקדם ופסיכדליה כגון "עפיפונים" של להקת סימון דופרה והצליל הגדול.
