פרד גרופה
פרד גרופה (Ferde Grofé; 27 במרץ 1892 - 3 באפריל 1972), מעבד מוזיקלי, פסנתרן ומלחין אמריקאי. לעיתים חתם את שמו בצורה Ferdie Grofe.
חייו ועבודתו
נולד בניו יורק כ-Ferdinand Rudolph von Grofé, ממוצא הוגנוטי (פרוטסטנטי-צרפתי). בן למשפחה בת ארבעה דורות של מבצעי מוזיקה קלאסית. אביו היה זמר בריטון ואמו הייתה צ'לנית. לאחר מות אביו ב-1899 לקחה אותו אמו ללייפציג לשם לימודי פסנתר, ויולה והלחנה. ייחודיותו של גרופה הייתה שליטתו בכלי נגינה רבים ושונים, הוא ניגן בנוסף לפסנתר גם בכינור, בריטון (כלי נשיפה), קורנט ועוד. היכרותו האינטימית עם כלי הנגינה הכשירה אותו לעבודה כמתזמר ומעבד.
גרופה חזר לניו יורק והחל לעבוד לפרנסתו בגיל 14, בין היתר עבד כפועל בבית חרושת, כנער מעלית, חלבן, מחלק עיתונים ועוד. במקביל ניגן כפסנתרן בבארים ועם תזמורות ריקודים ועבד גם כיצרן גלילי-נגינה (Piano Rolls, סרטים מנוקבים עבור פסנתר מכני, סוג של תיבת נגינה משולבת בפסנתר המנגן באופן אוטומטי את המוזיקה המנוקבת בסרט). יצירת הסרט התבצעה תוך כדי נגינת יצירה, כך שבמהלך הנגינה קלידי הפסנתר ניקבו את הסרט, ששימש מאוחר יותר להפעלת הפסנתרים המכניים. חלק סרטי הנגינה שהפיק עבור חברת (American Piano Company (Ampico השתמרו ומהווים עדות יחידה לכשרונו בנגינה ולעושר הצליל, בעל אופי תזמורתי, שהפיק מהפסנתר.
בשנת 1920 שכר אותו מנצח התזמורת פול וייטמן "מלך הג'אז" כפסנתרן ומעבד. גרופה שימש כמעבד הראשי של תזמורתו של וייטמן בין השנים 1920 - 1932, בתפקיד זה תיזמר את יצירתו של ג'ורג' גרשווין רפסודיה בכחול, עיבודו הצבעוני והעשיר קנה לו שם בקרב מוזיקאי ג'אז. הוא תזמר את היצירה מספר פעמים להרכבים משתנים ותזמר יצירות נוספות של גרשווין עבור וייטמן כגון הקונצ'רטו בפה מז'ור.
כמעבד ומתזמר ובייחוד בעקבות עבודתו עם וייטמן, פיתח גרופה רגישות לצדדים הלוגיסטיים והכלכליים של התזמורת. שלא כמו מלחין, המתזמר חייב לדעת שמנגן סקסופון, למשל, אפשר לדרוש לנגן בקלרינט, משום שהיצע הסקסופוניסטים בשוק רב יותר ועליהם להלחם יותר על מישרתם. בשנת 1932 כינה אותו הניו יורק טיימס "ראש הממשלה של הג'אז"[1].
לחניו כוללים מספר סוויטות תזמורתית על נושאים הלקוחים מהגאוגרפיה של ארצות הברית בהן "מיסיסיפי", "מפלי הניאגרה", "נהר הדסון" "הטבלואיד" ואופרה המבוססת על סיפור של אדגר אלן פו (מפלת בית אשר). כמו כן נבחר לחבר נעימה עבור התערוכה העולמית של ניו יורק (1939) ובאוקטובר 1940 התקיים יום לכבודו בביתן האמריקאי במסגרת עונתה השנייה של התערוכה. בניגוד ליכלתו כמעבד ומתזמר מוכשר, הלחנתו המקורית לא זכתה לשבחים. רק "סוויטת הקניון הגדול" נחשבה טובה למדי והוקלטה על ידי התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית בניצוחו של ארטורו טוסקניני (קרנגי הול; 1945), מאז הוקלטה עוד מספר פעמים.
בשנות השלושים ניצח על תזמורת בתוכנית רדיו בשם "המופע של פרד גרופה" (The Ferde Grofé Show) וניצח על מספר קונצרטים בקרנגי הול[2]. בשנת 1937 היה מבין נושאי ארונו של ג'ורג' גרשווין וניצח באותה שנה על התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בקונצרט לזכרו שנערך באצטדיון לוינסון (Lewisohn Stadium) בניו יורק בפני 20,223 צופים.
החל מ-1930 ביצע גרופה עיבודים בהוליווד, בין היתר עבור הסרט The King of Jazz[3] אודות פול וייטמן ותזמורתו וכתב מספר פסקולים לסרטים כמו Minstrel Man (1944), Time Out of Mind (1947), Rocketship X-M (1950) ו-The Return of Jesse James (1950).
בשנת 1944 הפך לחבר סגל בבית הספר ג'וליארד שם לימד תזמור אולם ב-1945 עבר להתגורר באופן קבוע בלוס אנג'לס בה התגורר עד מותו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מאמר מן הניו יורק טיימס
- ^ למשל: New York Times, "Grofé Guest Conductor at Benefit Concert for 'Free Milk Fund for Babies', 25 March 1938
- ^
"The King of Jazz", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
24704163פרד גרופה