מכון איילון

הירידה המוסווית למפעל תחת התנור במאפייה

הדמיית ייצור כדורי רובה במפעל התת-קרקעי

מכון איילון היה סליק ומפעל מחתרתי לייצור קליעים של ארגון ההגנה בגבעת הקיבוצים, השוכנת במבואותיה הצפוניים של העיר רחובות, בתקופת המנדט הבריטי. המבנה הוכרז על יד המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כמבנה לשימור וכיום פועל בו מוזיאון.

היסטוריה

המכון, שהוקם ביוזמת יוסף אבידר מנהל תעש מ-1945, נוסד ב־1945 והיה פעיל עד קום המדינה ב-1948. המכון כלל סליק ומפעל תת-קרקעי לייצור כדורי אקדח 9×19 מ"מ פרבלום שבה השתמשו בתת המקלע סטן מתחת למבנה אזרחי, כל זאת מתחת לאפם של הבריטים וללא ידיעת האזרחים ששהו במבנה. עד מלחמת העצמאות יוצרו במכון, בהנהלתו של פסח איילון (אברמוביץ), 2.25 מיליון כדורי 9 מ"מ. תחמושת זו הייתה חיונית ביותר ללוחמים בשלב הראשון של מלחמת העצמאות.

ארגון ההגנה פנה בבקשה לחברי קבוצת הצופים א' שישבו בהכשרה בפרדס חנה, לבוא ולעבוד במפעל סודי. קבוצה זו, שבה היה חבר גם שלמה הלל הקימה מאוחר יותר את מעגן מיכאל. החברים, לאחר התלבטויות קשות, הגיעו לגבעת הקיבוצים, שהייתה מקום הכשרה לגרעיני התיישבות לפני עלייתם לקרקע בשנים שלפני כן, והקימו את המכון.

עבודות החפירה והיציקה נמשכו 22 יום. מבנה המכון תוכנן בידי המהנדס יוסף אידלמן והוקם בתוך בור בעומק 8 מטר ושטחו היה 264 מטר רבוע (אורך 33 מטר, רוחב 8 מטר, גובה 3.5 מטר, עובי קירות 0.5 מטר). מערך ההסוואה של המכון תוכנן על ידי יצחק נבו - המבנה כולו כוסה בעפר. כדי לספק אוויר לארבעים וחמישה עובדים היה צורך בשתי ארובות. כדי שהארובות לא יעוררו את חשדם של הבריטים נבנתה בצד אחד של המפעל התת-קרקעי מכבסה ששירתה את האזור והופעלה בידי חברות הקיבוץ. בצד השני נבנתה מאפייה שהופעלה בידי חברי הקיבוץ, אשר שיווקו את הלחם לכל הסביבה. פתח הארובה של המאפייה התמזג עם פתח האוורור של המפעל. דרך פתח מתחת לאחת ממכונות הכביסה היו נכנסים ויוצאים העובדים בכל יום. גם במאפייה היה פתח, גדול יותר, מתחת לתנור. הפתח הזה נפתח פעמיים בלבד, פעם אחת כדי להכניס את המכונות לייצור התחמושת, עם הקמת המפעל, ופעם נוספת כדי להוציא אותן לאחר שלא היה יותר צורך להחביא את המפעל. רעש הקיטור של מכונות הכביסה, רעש המאפייה ושכבת מזרנים שהוצמדה לתחתית התנור השתיקו את קולות המפעל.

העובדים הראשונים היו עובדי התעש ואליהם צורפה קבוצה מתנועת הצופים. בקיץ 1947 תוגבר כוח העבודה בקבוצת חברי פלמ"ח מחפצי-בה, שהשתייכו להכשרת הנוער העובד "רגבים". בתקופת מלחמת העצמאות גויסו חלק מהעובדים ובמקומם הובאו שמונה חברים מגרעין של תנועת "הבונים".

עובדי המכון הסתירו את עבודתם גם מפני שאר חברי הקיבוץ, כשהם מספרים שיצאו לעבוד בשדה. רק פעם אחת התגלה הסליק בידי אחת מחברות הקיבוץ שעבדה במכבסה, והיא נתבקשה לשמור עליו בסוד. על מנת לא לעורר את חשד שאר חברי הקיבוץ הוקם מעין חדרון עם מנורת שיזוף שבה השתזפו עובדי המכון, שעבדו מתחת לפני האדמה ולא היו חשופים לאור השמש.

כשחברי הלח"י פוצצו מסילת ברזל סמוך לקיבוץ, בסוף פברואר 1948, היה חשש גדול שהבריטים יבצעו סריקות באזור וימצאו את הסליק. העובדים במפעל חשו לעזור לנפגעים הבריטים וכך מנעו מהבריטים לחשוד בהם ולא נעשו במקום חיפושים.

המכון לא התגלה עד קום המדינה והוא סייע רבות ללחימת הכוחות היהודיים במלחמת העצמאות. אזור זה היה מהיחידים בהם לא היה מחסור בתחמושת. הייצור נפסק עם תום מלחמת העצמאות אבל הגבעה המשיכה לשמש גורמים שונים של התעשייה הביטחונית של מדינת ישראל עד 1963 ולאחר מכן ננטשה.

מוזיאון

ב-1986 הוקם ועד ציבורי, ביוזמת שלמה הלל, במטרה לשקם את האתר. בוועד היו נציגים מן התעשייה הצבאית, ארגון חברי ההגנה, קיבוץ מעגן מיכאל, עיריית רחובות, מכון ויצמן למדע, קק"ל, החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, אשר קיבלה על עצמה את משימת השיקום. ב-1987 נחנך במקום מוזיאון.

מוזיאון מכון איילון מופעל על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, הדרכה על החיים הכפולים בקיבוץ ופעילות המכון.

קישורים חיצוניים

• מכון איילון באתר המועצה לשימור אתרי מורשת
• סודות קבורים באדמה – מפעל הנשק מכון איילון סיור מצולם במכון איילון
• רונית סבירסקי, המערה הסודית של מכון איילון, באתר ynet
• עופר אדרת, להקים מדינה מתחת לאפו של האויב, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2014