מיקלוש ברנד (רופא פנימי)
| לידה | בודפשט, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
מיקלוש אַלַדאר ברנד (בהונגרית: Berend Miklós Aladár; 10 בנובמבר 1908 – 28 בנובמבר 1944)[1] היה רופא פנימי ופיזיולוג יהודי־הונגרי , בנו של רופא הילדים מיקלוש ברנד. נרצח בעיר הולדתו בימי שואת יהודי הונגריה.[2]
ביוגרפיה
שנות ילדותו ונעוריו
מיקלוש ברנד הבן נולד בשנת 1908 בבודפשט בשם מיקלוש אלדאר ברנד, כילדם השני ובנם של רופא הילדים, הפרופסור מיקלוש ברנד, ושל אשתו, הסופרת יוליה אדל שרלוטה קילני (1956–1881), בת למשפחת האצולה ממוצא יהודי קילני (קליין לשעבר).[3] [4]. המשפחה, יהודית במקור מצד שני ההורים, הייתה מומרת לדת הרומית־קתולית. לאחר רצח אביו על ידי אנשי המשמר האדום בשנת 1919, המשפחה נותרה עם אמצעים כלכליים מוגבלים, והתפרנסה מקצבאות ומתגמולים על ספרי האם. ברנד הבן הצטיין בלימודיו בגימנסיה הציסטרציאנית בעיר אגר, אותה סיים בשנת 1926.[2]
פעילותו האקדמית והמדעית
ב־1926 נרשם ברנד ללימודי רפואה באוניברסיטת בודפשט, אז אוניברסיטת פטר פאזמאן, כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד. הוא קיבל מלגה לכל אורך לימודיו, אותם סיים בשנת 1934, באיחור בגלל בעיות בריאות והצורך לעבוד לפרנסתו.[2]
בשנה השנייה באוניברסיטה מצא עניין רב בהרצאותיו של הפרופסור לפיזיולוגיה גזה פרקש, והצטרף אל מחקריו. הוא עבד כמדריך, ללא שכר, במכון לפיזיולוגיה של האוניברסיטה, וחבר לצוות המחקר של הפיזיולוג האראלד טאנגל (1900–1971). באותה תקופה חקר את מנגנון ספיגת השומנים במערכת העיכול ועסק בשכלול טכניקות ניסוי ופרסם עליהן בכתבי עת גרמניים. אחד ממחקריו שפך אור חדש על תפקידן של חומצות השומן הבלתי רוויות בספיגת השומנים. ברנד פיתח, בין היתר, טכניקה יודומטרית לטיטרציית הנתרן הכלורי. הוא עסק גם בחקר השינה והפרכוסים. בשנת 1937, למטרת מחקר, השתתף ברנד בקבוצת חוקרים בראשות הלמוט קניגס, שטיפסו על כמה פסגות הרים בהרי האלפים, בין השאר, עד לתחנת המחקר ניפטי (Gnifetti) בגובה 3647 מטר (הקרובה לפסגת מונטה רוזה, שגובהה 4,560 מטר)[2].
ברנד המשיך לעבוד במכון לפיזיולוגיה בשנים 1935–1938 כמתמחה ובשנים 1938–1939 כמדריך. לאחר מותו של הפרופסור גזה פרקש נאלץ ברנד לעזוב את המכון לפיזיולוגיה, ובשנים 1939–1940 היה רופא מתמחה במחלקה לעצבים ולבריאות הנפש של בית החולים סנט יאנוש בבודפשט, ובשנים 1940–1941 הועסק שם כמדריך. החל משנת 1940 עבד ביחידה לאלרגיות במחלקה א' לרפואה פנימית של בית החולים רוקוש, בית החולים המרכזי של בודפשט באותה התקופה.[2].
ברנד היה מעורב מאוד הן בחינוכם האישי של סטודנטים והן בהכשרת חוקרים צעירים. עם תלמידיו בתחום המחקר בבית החולים רוקוש נמנו אלק פרקש, מראשי האסכולה ההונגרית לוירולוגיה (1911–2004) וההמטולוגית ההונגרייה ז'וז'ה הולאן (1918–2008). אלק פרקש, שהיה אחיינו של גזה פרקש, זכר את ברנד כמרצה מעולה וכחוקר ובלתי נלאה.[5]
מותו
יחד עם אמו ואחותו היה ברנד פטור מהשלכות חוקי הגזע נגד היהודים. אולם במהלך שנת 1944 הוא ניצל את מעמדו בבית החולים כדי לתת מקלט לנרדפים פוליטיים, שהתנגדו לכיבוש הגרמני, ליהודים ולעריקים מהצבא. אחרי 16 באוקטובר 1944, לאחר הדחת מיקלוש הורטי ועליית מפלגת צלב החץ לשלטון, בנובמבר 1944 גינקולוג בשם אימרה קיראי הלשין על ברנד לאנשי מפלגת צלב החץ. הוא נגרר יחד עם אשתו ה"ארית", שהייתה בהריון, לבית המפלגה בזוגלו. המפקד המקומי לאסלו סלפצ'ני הכה אותו שם באכזריות. לאחר מכן הועבר ברנד למחלקת חקירות הפנים ברחוב נאפהג' (Naphegy u), אך בגלל מצבו הנורא המחלקה סירבה לקבל אותו. שומריו נשאו אותו לגשר השלשלאות לאזור מג'רי צ'ארדה (Megyeri Csárda), שם ב־20 בנובמבר 1944[6] נורה ונזרק לדנובה על ידי רוצח בשם אלמר קומלוש, שנתלה לאחר המלחמה על מעשים אלו ואחרים.[7] הסיפור המפורט על עינוייו ומותו של מיקלוש ברנד, שהיה רק בן שלושים ושש, נכתב לזכרו על ידי אשתו, קטלין.[8]
חייו הפרטיים
החל משנת 1940 ברנד היה נשוי לקטלין מריה לבית ריימן, (1912–2011) מורה לתיכון מאסטרגום, לימים סופרת, מתרגמת ועורכת.[9] נולדה להם בת בשם קטלין ניקולט,[10] לימים רופאת ילדים.[11] הדוד של אמו היה הסופר והמחזאי יוליוס לאופולד קליין.
הנצחה
אמו, יוליה קילני,[12] פרסמה רומן ב־1946 בשם "אל תהרוג!", שהנציח הן את בעלה, שנרצח בשנת 1919 על ידי אנשי הטרור האדום בימי הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, או, ליתר דיוק, על ידי אנשי "המשמר האדום", והן את בנה, שהיה קורבן הטרור של מפלגת צלב החץ בשנת 1944.
עבודותיו העיקריות
- על ספיגת ויטמין סי (C. Über die Resorption des Vitamin C.) עם מריה פישר (ברלין, 1937)
- על פוספטאז (Über Phosphatase) – ניסויי פוספטאז. עם מריה פישר. (עבודות של מכון המחקר הביולוגי ההונגרי. טיהאני, 1938)
- טיפול באפילפסיה באמצעות מגנזיום גופרתי. עם טיבור שימון – ב"שבועון הרפואי ההונגרי". (Orvosi Hetilap, 1940. 40)
- על ההשפעות של התסיסה (Über Effekte der Fermentlokalisation) – תופעות של לוקליזציה של אנזימים. (עבודות של מכון המחקר הביולוגי ההונגרי. טיהאני, 1941).[13]
לקריאה נוספת
- מיקלוש ברנד, במאגר המוזיאון הספרותי פטפי
- מיקלוש ברנד, באתר nevpont.hu
- לקסיקון ביוגרפי רפואי
- Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1967)
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub
- Farkas Elek: B. M. (Orvosi Hetilap, 1979. 6.)
- Forrai Márta: A tehetséges Klein–Kilényi család. (Remény, 2007).
קישורים חיצוניים
- Magyar László András שני ה"ברנד" Múlt és Jövő גליון 2 2017 עמ' 89-102
הערות שוליים
- ^ Halálesete bejegyezve a Bp. IX. ker. állami halotti akv. 1692/1947. folyószáma alatt.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Magyar 2017
- ^ האתר הגניאלוגי geni
- ^ Magyar Életrajzi Lexikon 1000-1990 (oszk.hu)
- ^ Farkas Elek: „Berend Miklós.” Orvosi Hetilap 102 (1979) 350–351. o.
- ^ Egy 1960. október 5-én kiállított bizonyítvány szerint a halál ideje 1944. november 3. volt. (לפי תעודה שנכתבה בשהת 1960 יום מותו היה ב-3 בנובמבר 1944)
- ^ משפטם של אנשי מפלגת צלב החץ בזוגלו
- ^ Raýman Katalin: „A történelem kanyarulatai.” Holmi 1989– 2014. Antológia II. Esszék és dokumentumok. Bp., Libri, 2016. 542–551. Raýman Katalin késôbb újra férjhez ment. Második férjét, K. Györgyöt 1951 tavaszán a Rákosi-rendszer öngyilkosságba kergette. (הספר של אלמנת ברנד שהתאלמנה בפעם השנייה בשנת 1951 בשל התאבדות בעלה השני בתקופה הקומוניסטית)
- ^ מדיאר
- ^ באתר הגניאלוגי geni
- ^ מדיאר
- ^ Magyar Életrajzi Lexikon 1000-1990 (oszk.hu) (לקסיקון ביוגרפי הונגרי 1900-1000)
- ^ מיקלוש ברני - מעבודות המכון המחקר הביולוגי ההונגרי
