מיקאסה
 | |
| "מיקאסה" בנמל יוקוסוקה, יפן, 2005 | |
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה מטיפוס פרה-דרדנוט |
| צי | הצי הקיסרי היפני |
| דגל הצי |
 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | ויקרס, בריטניה |
| הוזמנה | 26 בספטמבר 1898 |
| הושקה | 8 בנובמבר 1900 |
| תקופת הפעילות | 1 במרס 1902 – אוניית מוזיאון |
| אחריתה | הוצאה משירות ב-20 בספטמבר 1923 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 15,140 טונות |
| אורך | 131.67 מטרים |
| רוחב | 23.23 מטרים |
| שוקע | 8.28 מטרים |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18.25 קשרים (33.8 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 860 איש |
| טווח שיוט | 7,000 מייל ימיים (13,000 ק"מ) |
| הנעה | 2 מנועי קיטור בוכנאיים תלת-דרגתיים, 25 דודי קיטור, הספק: 15,000 כוחות סוס. |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ'/40-קליבר (305 מ"מ, במקור); 4 תותחי 12 אינץ'/45-קליבר (מ-1908); 14 תותחי 6 אינץ'; 20 תותחי 3 אינץ' |
"מיקאסה" (ביפנית: 三笠) היא אוניית מערכה מסוג פרה דרדנוט של הצי הקיסרי היפני לשעבר.
המיקאסה שרתה כאוניית הדגל של אדמירל היאצ'ירו טוגו בקרב צושימה ב-1905, ונטלה חלק בקרבות ימיים נוספים במלחמת רוסיה-יפן. זוהי הפרה דרדנוט היחידה בעולם ששרדה עד לימינו. האונייה, הנקראת על שם הר מיקאסה באי הונשו שביפן, היא כיום אוניית מוזיאון ועוגנת בנמל יוקוסוקה שלחוף מפרץ טוקיו.
רקע היסטורי
בעקבות מלחמת סין-יפן הראשונה (1894-1895) ומסירת חצי האי לייאודונג לידי סין בלחצה של רוסיה, החלה יפן מחזקת את כוחה הצבאי לקראת עימותים בעתיד. חלק חשוב בהגשמת מדיניות זו הייתה ההכרזה על תוכנית התחמשות ימית לעשר שנים, שבמרכזה בניית שש אוניות מערכה ושש סיירות משוריינות.
אחת מאותן אוניות-מערכה, "מיקאסה", הוזמנה ב-1898 ממספנת ויקרס הבריטית בבארו-אין-פרניס. בנייתה נמשכה שלוש שנים בעלות של 880,000 לירות שטרלינג (8.8 מיליון ין), וב-1902 נמסרה ליפנים.
באותה שנה חתמה יפן על ברית עם בריטניה, וכך הבטיחה את תמיכתה הדיפלומטית והאסטרטגית של המעצמה הימית החזקה בעולם. בריטניה הייתה שותפה לרצונה של יפן לבלום את ההתפשטות הרוסית במזרח הרחוק, במיוחד כדי להגן על האינטרסים שלה בסין ובהודו.
אוניית המערכה המתקדמת ביותר בשעתה
בזמן מסירתה הייתה "מיקאסה" אוניית המערכה המתקדמת ביותר בעולם מן הדגם שקדם לדרדנוט, ושילבה עוצמת אש וחוזק שריון חסרי תקדים. היא נבנתה על פי הגרסה האחרונה של אוניות המערכה הבריטיות מדגם "מג'סטיק" (Majestic class), אך הדחקה הוגדל מ-14,900 ל-15,400 טונות, מהירותה הוגברה מ-17 ל-18 קשרים, לחימושה נוספו שני תותחי 6 אינץ' ושריונה היה חזק יותר. אמנם עובי השריון נותר כמקודם, אך הפלדה ששימשה לבנייתו הייתה מתוצרת קרופ, החזקה ב-50% יותר משריון הפלדה של הארווי בו השתמשו באוניות מדגם "מג'סטיק".
שני זוגות תותחיה העיקריים, שהוצבו בצריחים משוריינים על קו האמצע של האונייה, איפשרו להגן באופן שווה על שאר האונייה עם לוחות הפלדה מתוצרת קרופ. הודות לעיצוב המבנה של "מיקאסה", היא יכלה לספוג מספר רב של פגיעות ישירות: האונייה ספגה כ-20 פגיעות במהלך קרב הים הצהוב ב-10 באוגוסט 1904, וכ-30 במהלך קרב צושימה, ולמרות זאת ניזוקה בצורה מוגבלת בלבד. עוצמת האש וטווח הירי של תותחיה נוצלו גם הם במלואם על ידי התותחנים היפניים המיומנים.
קרב צושימה ואחריו
"מיקאסה" הובילה את הצי היפני אל אחד מקרבות ההכרעה הימיים הנודעים בהיסטוריה. בקרב צושימה הושמד הצי הרוסי כמעט לגמרי. מתוך 38 אוניות רוסיות 21 טבעו, 7 נשבו ו-6 פורקו מנשקן, 4,545 קצינים ומלחים נהרגו ו-6,106 נפלו בשבי. היפנים, לעומת זאת, איבדו רק 116 איש ו-3 ספינות טורפדו.
ב-11 בספטמבר 1905, זמן קצר לאחר חתימת חוזה השלום עם רוסיה, טבעה "מיקאסה" בנמל ססבו, כתוצאה משריפה והתפוצצות באחד ממחסני התחמושת שלה, שקרעה חלק מן הגוף. בתאונה נהרגו 339 אנשי צוות ונפצעו כ-300 אחרים. האונייה שקעה לעומק של 11 מטרים, ומאמצים רבים הושקעו בחילוצה. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים הצליחו להציפה מחדש ולגרור אותה אל הבסיס הימי במאזורו לשם תיקונים.
לאחר תיקונים שנמשכו שנתיים, הוחזרה "מיקאסה" לשירות פעיל. ברם, לא חלף אלא זמן קצר והיא הפכה למיושנת. בעקבות פיתוחה של אוניית המערכה הבריטית החדישה מדגם "דרדנוט", הורד סיווגה לאוניית מערכה מדרגה שנייה, אחר כך לאוניית מערכה מדרגה שלישית, וב-1 בספטמבר 1921 לאוניית הגנה חופית מדרגה ראשונה.
"מיקאסה" נטלה חלק גם בהתערבותה של יפן במלחמת האזרחים ברוסיה. ב-16 בספטמבר 1921, כשהיא במשימת סיור, נקלעה לערפל כבד ועלתה על שרטון בתעלת אסקולד ליד החוף הרוסי. היא חולצה בסיוען של "פוג'י"," קסוגה" ו"יודו", ותוקנה בנמל ולדיבוסטוק הכבוש על ידי היפנים. לאחר שובה למאזורו, הסתיים שירותה המבצעי והיא הוחזקה כעתודה.
שימורה
"מיקאסה" הוצאה משירות פעיל לאחר חתימת אמנת וושינגטון ב-1921 ויועדה לגריטה. ברם, לבקשת ממשלת יפן הסכימו המדינות החתומות על האמנה לשמר את האונייה כאנדרטת זיכרון. ב-12 בנובמבר 1925 נפתחה "מיקאסה" למבקרים בנמל יוקוסוקה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה "מיקאסה" פעמים אחדות מהפצצות חיל האוויר האמריקני. לאחר כניעת יפן החרים המפקד העליון של בנות הברית את האונייה והורה לפרק את תותחיה, כשהוא מותירה במצב עלוב ביותר. ממשלת ברית המועצות תבעה נמרצות להשמיד את האונייה לחלוטין, כתגמול להשפלתה של רוסיה על ידי היפנים במלחמת רוסיה-יפן. דרישות אלה נזנחו כאשר ביקר השגריר הסובייטי באונייה וראה את מצבה העגום.
ב-1958 התחדשו הקריאות לשימורה של האונייה. פעולות השימור, שנעשו בסיועה הכספי של ארצות הברית ובמעורבותו הישירה של אדמירל נימיץ, הושלמו ב-27 במאי 1961 בעלות של 180 מיליון ין. חלק ניכר מן החלקים והאבזרים החסרים פורקו מאוניית המערכה "אלמירנטה לאטורה" של הצי הצ'ילאני, שנגרטה ביפן באותו זמן.
העלון המחולק למבקרים ב"מיקאסה" מתאר אותה כ"אחת משלוש אוניות המלחמה ההיסטוריות החשובות בעולם", לצד אה"מ ויקטורי בפורטסמות', בריטניה, ואוניית הצי האמריקני "קונסטיטושן" בבוסטון, מסצ'וסטס.
לקריאה נוספת
- Memorial Ship Mikasa. Yokosuka, The Mikasa Preservation Society.
- Howe, Christopher. The origins of Japanese trade supremacy - Development and Technology in Asia from 1540 to the Pacific War. London, C. Hurst, 1996.
- Roberts, John Arthur. The Battleship Dreadnought. London, Conway Maritime Press, 2001.
- Kowner, Rotem. Historical Dictionary of the Russo-Japanese War. Lanham, Md, Scarecrow, 2006.
