מים שקטים חודרים עמוק
מים שקטים חודרים עמוק הוא תַרגום עברי של פתגם לטיני שגורס כי גם מי שחיצוניותו שלֵווה ושקטה עשוי להיות בעל אישיות חזקה ומורכבת מכפי שנראה לעין, והוא משפיע או מסוגל למעשים גדולים, אף יותר ממי שמנסה למשוך את תשומת הלב. ביטוי זה משמש גם ססמת עידוד ודרבון: ברוגע ובנחת אפשר להשיג כל מטרה, גם קשָה, וכל הדרוש הוא התמדה והשקעה.
הביטוי נשען על אופיים של המים, שלכאורה "סרים למרותו" של תוואי השטח, ואינם יכולים להתגבר על מכשוליו – אולם אם יינתן להם די זמן, הם יצליחו במקרים רבים לחולל שינוי ולחדור גם את הסלע וההר.
בעבר (לדוגמה, במחזה יוליוס קיסר לשייקספיר) נלווָה לאמרה נופֶך של אזהרה מפני אנשים שקטים וּתמימים למראה, אשר עלולים להיות חורשי רעה ומזיקים.
מְקור הביטוי
הביטוי בגרסה שונה במקצת נזכר לראשונה בכתב במאה הראשונה לספירה בספר "תולדות אלכסנדר הגדול" שכתב ההיסטוריון הרומאי קווינטוס קורטיוס רופוס: altissima quaeque flumina minimo sono labi, ובתרגום לעברית - "העמוקים שבנהרות – קולם חרישי מִכּול". קווינטוס רופוס ייחס את הביטוי ליושבי באקטריה.[1] האזכור המוקדם ביותר של ביטוי זה באנגלית מתוארך למאה ה-15.[2]
בלטינית מצוי הביטוי gutta cavat lapidem – "טיפה תיקוב אבן"[3] (יש המוסיפים רישה: "בתמידות נפילתה תיקוב טיפה אבן"). ביטוי זהה מצוי גם בעברית בספר איוב: ”אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם” (ספר איוב, פרק י"ד, פסוק י"ט); כלומר, המים הרכים המטפטפים במשך שנים ודורות שוחקים את האבנים הקשות ומפוררים אותן.
גרסאות עבריות
ב"סיפור פשוט" לש"י עגנון כתוב: "מי מנוחות חותרים בטוחות".[4] ב"מראה מוסר" לאולם זליגמן הוצע הנוסח "במים שקטים אל תַּאֲמֵן",[4] וממנו ביידיש: שטיל וואסער גראבט טיף (תרגום חופשי: מים שקטים חופרים עמוק).[5] נוסחים עבריים אחרים לרעיון זה: "מים חרישים – עמוקים וקשים";[4][6] "שמרני אל מפני נהר חרישי, מפני נהר זועף אשתמרה";[7] "עמוקים מי מנוחות";[4][8] "כוחם של הגלים בהֶתמדם".[9][10] בפיהם של יהודי מרוקו נמצא הפתגם: "עבור נחל רועש ואל תעבור נחל שקט".[11]
בבבא בתרא (צ"ב, עמוד ב) כתוב: ”שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי” – כלומר האווז משפיל (בהליכתו את ראשו ארצה), אבל עיניו צופות ומשוטטות (למעלה למרחוק למזונותיו, ומייחלות למצוא איזה מאכל לפיו). על כך כתב רש"י: מחמת עַנְוְתָנוּתוֹ של האדם לא יהא בוש (אל לו למנוע את עצמו) מלשאול דבר הצריך (הנחוץ) לו בין תורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו. אך יש שדרשו את הכתוב כמזהיר מפני מי שנראה שקט ותמים.
באבות דרבי נתן (פרק ו' הלכה ב') מסופרת אגדה על רבי עקיבא שמראה המים ששחקו את האבן שכנעו אותו שגם הוא בגילו יכול להתחיל ללמוד תורה (תוך התייחסות לפסוק הנ"ל מאיוב).
ב"הַמַּתְמִיד", משיריו הידועים של חיים נחמן ביאליק, הוא כתב: ”וּמִי אַתָּה שָׁמִיר, מִי-אַתָּה חַלָּמִישׁ, לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?”. בשאלה זו ביטא ביאליק התפעלות פיוטית מהתלמידים הגדולים של הישיבה, שלמדו ולמדו מבלי לחוש בעייפות. גם במשפט זה הומשל החומר הקשה (שמיר וחלמיש הן אבנים קשות ביותר) לקושי המשימה, שכוחו הרב לא יעמוד לו רק בשל כוח ההתמדה של ה"חוצב" בו (כלומר התלמיד). הקשר בין התמדה להישג ניכר במאמר נפולאון "הניצחון – נחלת המתמידים".[12] גם במשלי נכתב בשבח המתמיד: ”וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר” (ספר משלי, פרק י', פסוק ד').
ראו גם
הערות שוליים
- ^ De Rebus Gestis Alexandri Magni, VII. iv. 13
- ^ Oxford Concise Dictionary of Proverbs, online version
- ^ דן פינס, קפאי פינס, עמוד 115, מילון לועזי־עברי המורחב: מילים, שמות וניבים זרים בעברית, הוצאת עמיחי, 1981
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 ישראל כהן, זה לעומת זה: אוצר פתגמים מקבילים אנגליים, גרמניים, ועבריים בצרוף מפתח גרמני, דביר, סעיף 553, עמוד 58, 1954
- ^ Meyer Waxman, משלי ישראל: מכיל יותר מששת אלפים משלים, פתגמים ומליצות ערוכים ומסדרים על פי נושאיהם, 1933
- ^ משוך בספר זה אל ספר הדקדוק של "ר' משה מאנגלטירא" (אנגליה), "ספר השֹהם"
- ^ הינא דהן, אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו: בצירוף השוואות ומקבלות ממקורות יהודיים ואחרים, הוצאת סתוית, 1983
- ^ מיוחס ליהודה קופמן, "מילון אנגלי"
- ^ אדיר כהן, ברוך קריא, אנציקלופדיה למימרות ישראל ואומות העולם, י. שמעוני, עמוד 215, 1957
- ^ יוחס לגילה גורי
- ^ רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009
- ^ תרגום מקובל בספרות העברית; האמירה מתועדת באנגלית בספר Excellent Quotations for Home and School (1888) שכתבה Julia B. Hoitt, עמוד 51.
