מייקל רוהאן
_(cropped).jpg) | |
| ידוע בשל | הצתת מסגד אל-אקצא |
|---|---|
מייקל דניס רוהאן (באנגלית: Michael Dennis Rohan; 1 ביולי 1941 — 6 באוקטובר 1995) היה אזרח אוסטרלי נוצרי שהצית את מסגד אל-אקצא ב-21 באוגוסט 1969, בעת ביקורו בירושלים, לאחר שניסיון הצתה קודם, כעשרה ימים קודם לכן, נכשל[1].
רוהאן, שלקה בסינדרום ירושלים (מחשבות שוא בעלות תוכן דתי-מיסטי ומחשבות גדלוּת), טען שעשה את המעשה בעקבות צו אלוקי ובהתאם לכתוב בספר זכריה. הוא חשב שהמעשה יסייע ליהודים לבנות מחדש את בית המקדש ובכך יאפשר לאותו האיש לשוב כמשיח ולשלוט בעולם במשך אלף שנה.
ביוגרפיה
רוהאן תואר על ידי אביו כילד עצמאי מאוד. בגיל 18 עזב את הבית, נדד ברחבי אוסטרליה ועבד בחקלאות בעיקר בטיפול בצאן. הוא היה ידוע כעובד שקדן ומסור, אך שתקן[2]. הוא התחתן עם אשה קתולית ונולדו לו שני ילדים אולם הוא נטש את משפחתו, ניסה להתאבד ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי[3].
באפריל 1969 הגיע רוהאן לישראל ועבד בקיבוץ משמר השרון. בתחילת אוגוסט 1969 הוא ניסה להצית את מסגד אל-אקצא, אך ללא הצלחה וסימני ההצתה שנמצאו על ידי שומרי הוואקף לא דווחו למשטרה[4]. ב-21 באוגוסט הוא ביצע את הצתת מסגד אל-אקצא. רוהאן נעצר במשמר השרון יומיים אחרי ההצתה, נחקר, הודה[5] ונחבש תחת שמירה מיוחדת בבית המעצר של משטרת ירושלים. השמירה המוגברת נועדה להכשיל פגיעות בו מצד מוסלמים זועמים או התאבדות[4], מחשש שמותו בנסיבות כאלה עלול להוביל לתאוריית קשר שתכתים את שמה של ישראל. ב-1 בספטמבר 1969 הוגש נגדו כתב אישום.
הוא הועמד לדין בבנייני האומה, ישוב בתא זכוכית, בפני הרכב של שלושה שופטים של בית המשפט המחוזי בירושלים[6], כדי לאפשר סיקור מקסימלי של המשפט שיגיע לעולם המוסלמי[7]. בין השאר, הורחבו שידורי החדשות בערבית בימי המשפט[8]. את התביעה ניהל היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. על פי הוראות סנגורו, יצחק טוניק, בפתיחת המשפט כפר רוהאן באישומים נגדו, אולם למחרת שינה את טעמו והודה בעיקרי העובדות אך טען לאי שפיות[9]. לאחר שבוע, עם סיום פרשת התביעה, הופסק המשפט ורוהאן נשלח להסתכלות פסיכיאטרית[10]. בעדותו במשפט אמר רוהאן ששרף את המסגד כדי לבנות את בית המקדש[11]. כן טען שהוא מלך שנשלח על ידי אלוקים לבנות את בית המקדש[12]. חמישה רופאים, בהם פסיכיאטר מלונדון[13] ורופא מבית החולים באר יעקב[14] העידו שרוהאן חולה נפש. בפסק הדין, שפורסם ב-30 בדצמבר 1969 קבלו השופט צבי עלי בקר, ושני שותפיו להרכב השופטים יהודה כהן ומשה גולן, את טענת ההגנה שרוהאן לא היה אחראי למעשיו ודחו את דרישת התביעה להענישו[15].
רוהאן אושפז לזמן מה בבית החולים טלביה, ובפברואר 1970 הועבר לבאר יעקב[16]. משרד הבריאות ביקש להשיבו לאוסטרליה בגלל העלויות הכבדות של אשפוזו, אך הבקשה נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה[17]. בראשית ספטמבר 1970 ברח רוהאן מבית החולים ואותר על ידי המשטרה כעבור כיממה[18] בקיבוץ משמר השרון. בעקבות זאת, הועבר רוהאן למוסד אחר. באפריל 1974 הוא גורש מישראל[19][20] בחזרה לאוסטרליה, שם המשיך באשפוז פסיכיאטרי עד יום מותו[21].
קישורים חיצוניים
- הערמתי על השטן ושרפתי את המסגד, דבר, 2 בנובמבר 1969
- ירון דרוקמן, "מלך ירושלים" שכמעט הצית את המזרח התיכון, באתר ynet, 22 באוגוסט 2015
הערות שוליים
- ^ יוסף צוריאל, השומר התיר לרוהאן להיכנס למסגד בשעות האסורות לביקור כדי שיצלם, מעריב, 2 בספטמבר 1969
- ^ א. שירון, אביו של רוהאן: דניס הוא לא יציב, מעריב, 24 באוגוסט 1969
- ^ רוהאן אושפז בבית־תולים לחולי נפש באוסטרליה לאחר שניסה להתאבד, מעריב, 8 בספטמבר 1969
- ^ 4.0 4.1 החשוד בהצתת אל אקצה עשה נסיון קודם, מעריב, 24 באוגוסט 1969
- ^ פעולה מזהירה של המשטרה; תוך יממה נעצר החשוד, מעריב, 24 באוגוסט 1969
- ^ נקבע הרכב השופטים, מעריב, 5 בספטמבר 1969
- ^ החל משפטו של מייקל רוהאן החשוד בהצתת 'אל אקצה' - הנאשם כפר באשמה, דבר, 7 באוקטובר 1969
- ^ מהלך משפט רוהאן ישודר גם בערבית, על המשמר, 29 בספטמבר 1969
- ^ דני רובינשטיין, ההגנה גילתה את קלפיה, דבר, 8 באוקטובר 1969
- ^ משפט רוהאן נדחה ל־17 יום להשלמת בדיקות פסיכיטריות והבאת עדי סניגוריה, דבר, 14 באוקטובר 1969
- ^ רוהאן: שרפתי - כדי לבנות בית המקדש, מעריב, 30 באוקטובר 1969
- ^ מייקר רוהאן: הגעתי להכרה שאני מלך העתיד לבנות את בית המקוש מחדש, הצופה, 4 בנובמבר 1969
- ^ צבי לביא, הנאשם ידע בשעת הפשע מה הוא עושה אך לא יכול להמנע מביצועו, מעריב, 5 בנובמבר 1969
- ^ פולמוס בבית־המשפט על מחלתו של רוהאן, על המשמר, 9 בנובמבר 1969
- ^ רוהן, מצית מסגד אל-אקצא, נידון לאשפוז בבית חולי נפש, מעריב, 31 בדצמבר 1969
- ^ רוהאן הועבר מירושלים לבי"ח אחר לחולי־נפש אי שם בארץ, מעריב, 17 בפברואר 1970
- ^ נדחתה פנייה של משרד הבריאות להחזיר את רוהאן לאוסטרליה, מעריב, 4 בספטמבר 1970
- ^ יצחק יעקבי, הרפתקת 20 השעות של דניס רוהאן, דבר, 3 בספטמבר 1970
- ^ שאול הון, מצית מסגד,אל אקצה' יגורש לאוסטרליה, מעריב, 16 באפריל 1974
- ^ יהודית היבנר, החיים כסיפור, הוצאת ששר, 2001, עמ' 165
- ^ Holy Spirits. The Sydney Morning Herald, 6 Oct 1995
28619486מייקל רוהאן