מיג-31
 | |||||||||||||
| מיג-31 של חיל האוויר הרוסי | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קרב ויירוט | ||||||||||||
| קוד נאט"ו | פוקסהאונד – Foxhound | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות | ||||||||||||
| יצרן | מיג | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 16 ספטמבר 1975 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1981–הווה (כ־43 שנים) | ||||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||||
| מחיר | 57-60 מיליון דולר | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||
 | |||||||||||||
מיג-31 מיקויאן (ברוסית: МиГ-31, לפי קוד נאט"ו: Foxhound) הוא מטוס קרב רוסי מתוצרת חברת מיג. המטוס משמש כמטוס יירוט ונחשב למטוס היירוט המתקדם ביותר שהופעל על ידי חיל האוויר הסובייטי. מטרתו המקורית הייתה לאבטח את ביטחון רוסיה מעל שמי אוקיינוס הקרח הצפוני, מחשש למתקפה אמריקאית במסגרת המלחמה הקרה שתגיע מהקוטב. במהלך מלחמת אוקראינה–רוסיה הפך המטוס לחוד החנית של המערך האווירי הרוסי, בזכות יכולת היירוט מרחוק שלו.
הוא פותח כיורש של המיירט מיג-25. האב טיפוס שלו טס לראשונה בשנת 1975. ייצור תעשייתי של המיג-31 החל בשנת 1979 והוא נכנס לשירות מבצעי בשנת 1982. בסך הכל יוצרו 519 מטוסים. מבחינת ביטחון שוטף, מטוסי המיג-31 ממשיכים להוות את העצם האחורית של ההגנה האווירית של רוסיה. לפחות 300 נמצאים בשירות חיל האוויר הרוסי, מחולקים בין 15 טייסות. קזחסטן היא הרפובליקה הסובייטית לשעבר היחידה מלבד רוסיה שהפעילה את המיג-31, עם טייסת שבסיסה בסמיפלטינסק. לפי מקורות מסוימים בשנת 2016 נמסרו לסוריה סך של 6 מיירטי מיג-31. עד שנת 2017 שודרגו בסך הכל 110 מטוסים לתקנים המשודרגים של המטוס: מיג-31M ומיג-31MS, על מנת להאריך את חייהם המבצעיים. חיל האוויר הרוסי מתכנן לשדרג באופן דומה את כל מטוסי המיג-31 המבצעיים על מנת לשמור עליהם מבצעיים.
ייעוד מבצעי
במקור, בימי המלחמה הקרה, הנהגת ברית המועצות חששה מפני האפשרות שבפרוץ מלחמה עם הגוש המערבי, ארצות הברית תתקוף אותה מצפון, דרך אוקיינוס הקרח הצפוני, וייתכן שתתקוף אף בנשק גרעיני. חשש זה היה הדדי. גם האמריקאים חששו מפני מתקפה סובייטית אפשרית שעלולה להגיע בשעת מלחמה דרך האוקיינוס הצפוני. על כן המטרה המקורית של המיג-31 הייתה לאבטח את האינטרסים הביטחוניים של ברית המועצות ולשטר בתחום הרחב של האוקיינוס הצפוני, אך גם להתגבר על קשיים טכנולוגיים ולהוות גרסה מחודשת ומפותחת יותר של קודמו, המיג-25. המטוס הוא למעשה שדרוג של המיג-25 ופיתוחו החל במהלך שנות ה-70. הייצור הסדרתי של המטוס החל בשנת 1979 והמטוס נכנס לשירות מבצעי בשנת 1982 ונכלל כחלק ממערכות ההגנה האוויריות של ברית המועצות.
מתוקף ייעודו המבצעי, לשטר את שמי האוקיינוס, שבעיקרו ריק מנפש חיה, המטוס תוכנן להיות בעל שני מנועי סילון גדולים, המאפשרים לו לטוס במהירות של מאך 3. המיירט תוכנן להפיל מטוסים בטיסות גבוהות ובמהירות גבוהה, כמו מטוסי הביון לוקהיד SR-71 האמריקאים. למיג-31 מהירות, גובה וקצב טיפוס גבוהים, אולם כתוצאה מהישגיו בתחומים אלו יכולת התמרון שלו פחותה. המיג-31 הוא בין המטוסים המבצעיים המהירים ביותר בעולם. הוא משתמש בטילים ממוקדי מטרה כדי להפיל מטוסי אויב בטווחים ארוכים.[1] כאמור, המיג-31 נועד גם להתגבר על קשיים טכנולוגיים שהיו לקודמו, המיג-25. המיג-25 לא היה מסוגל לטוס בגבהים נמוכים. התקנת מנועי טורבו-סילון לא יעילים הביאה לירידה בטווח הלחימה במהירויות על-קוליות והגדלה של טווח המהירות של המיג-25 הביאה להרס מנוע המטוס.
בניגוד למיג-25 שנעדר יכולות תמרון ומהירות על-קולית בגובה נמוך, המיג-31 הציג יכולת תמרון גבוהה יותר, אפשר טיסה על קולית בגבהים נמוכים ובנוסף צויד במנועים מתקדמים יותר, טווח טיסה גדול יותר ומערכות אלקטרוניות משוכללות יותר. אלו כללו מכ"ם מתקדם יותר ויכולות מעקב אחר מספר מטרות במקביל. במטס הותקן מכ"ם מדגם "זאסלון". המיג-31 מצויד במנועי טורבו-פאן יעילים עם יחס מעקף נמוך, המאפשרים הגדלת טווח הלחימה. ייצורו של המיג-31 החל בשנת 1979 והמטוס פעל במלואו במסגרת חיל ההגנה האנטי-אווירית הסובייטית (PVO) עד 1982. ההאטה הכלכלית בברית המועצות הקשתה על תחזוקת מטוסי המיג-31 המורכבים עבור טייסות רבות. כתוצאה מכך, כ-20% ממטוסי המיג-31 הוצאו משירות. כ-75% מהמטוסים הללו, לעומת זאת, נכנסו מחדש לשירות בחיל האוויר הרוסי ב-2006 כאשר צמיחה כלכלית חזרה לאיתנה לאחר שנות השמונים ושנות התשעים המעורערות.
הרכב המטוס
שלדה וקוקפיט
למיג-31 גוף אווירודינמי מיועל במיוחד כדי לאפשר טיסה במהירויות גבוהות בגובה נמוך. המטוס תוכנן לעקוב אחר מטרות מרובות בו זמנית בגובה רב. שלדת האוויר של המיג-31 מכילה חומרים שונים כולל פלדת ניקל מרותכת (49%), טיטניום (16%), סגסוגת אלומיניום (33%) ו-2% חומרים מרוכבים. בגוף המטוס מותקנות גם ארבעה עמודי כנפיים. הכנפיים המושחזות מיועדות להוסיף לחיתוך האוויר ולמהירות המטוס.
תא הטייס של המיג-31 מצויד באוויוניקה דיגיטלית כגון תצוגה רב-תכליתית (MFD) ותצוגות גביש נוזלי (LCD), המספקות קריאות מכשירים מעודכנים ומידע מכ"ם. המטוס הוא דו-מושבי. שני הצדדים הקדמיים והאחוריים של תא הטייס מצוידים במושבי פליטה. הטייס יושב במושב הקדמי של תא הטייס בעוד קצין מערכות הנשק (WSO) יושב במושב תא הטייס האחורי, שולט בפעולות המכ"ם ופריסת הנשק ובכך מקטין את עומס העבודה של הטייס ומגביר את יעילות העבודה וההפעלה של המטוס.
חימוש
ארבעה טילי אוויר-אוויר ארוכי טווח וימפל R-33 מותקנים במטוס. ניתן לשגר את ה-R-33 במצב ניווט אינרציאלי כדי לירות במטרה מטווח רחוק מאוד. ניתן להנחות את הטילים במצב ביות מכ"ם חצי פעיל (SARH) עם השיגור הראשוני לעבר המטרה וניתן לבצע עדכוני מיקום באמצע המסלול. הטיל נועד כדי ליירט מטוסי ביון הנעים במהירות גבוהה ומפציצים, בהם לוקהיד SR-71, B-1 לנסר ו-B-52 סטרטופורטרס של חיל האוויר של ארצות הברית.
המטוס מצויד גם בארבעה טילי R-60MK לטווח קצר ושני טילי R-40TD1 לטווח בינוני. תותח פנימי בן שישה קני 30 מ"מ (Ghs-6-23M) מותקן מעל מפרץ הנחיתה הראשי של המטוס. התותח מכיל 800 כדורים של תחמושת ויכול לירות בקצב של למעלה מ-10,000 כדורים בדקה. בגרסה המעודכנת שלו, המיג-31MB, המטוס יכול גם לשאת את הטיל וימפל R-77. בשנת 2017 הותאם לטיל חדיש מדגם קינז'אל.
שירות מבצעי
כ-500 מטוסים יוצרו במהלך השנים. כ-370 מטוסים נכנסו לשירות בחיל האוויר הרוסי. בשנת 2006, כחלק מהשיפור בכלכלה הרוסית, הוחזרו לפעילות והחיל מתפעל כעת 286 מטוסים. קזחסטן היא המדינה השנייה מלבד רוסיה אשר מתפעלת את המטוס. 33 מטוסים נמצאים בשירות שמתוכם 10 אמורים לעבור שדרוג.
ב-19 בספטמבר 2018 פורסם בתקשורת, שמטוס אחד התרסק (לא בטיסה מבצעית).[2]
קישורים חיצוניים
- ניצן סדן, כוח עליון: הדרקון של פוטין כבש את שמי אוקראינה, באתר כלכליסט, 3 בפברואר 2023
הערות שוליים
- ^ Mikoyan MiG-31 Long-Range Interceptor | Military-Today.com, www.military-today.com
- ^ Sputnik, MiG-31 Fighter Jet Crashes in Nizhny Novgorod Region, sputniknews.com (באנגלית)
| מטוסי המיג | ||
|---|---|---|
| מטוסי קרב | מיג-1 • מיג-3 • מיג-5 • מיג-9 • מיג-15 • מיג-17 • מיג-19 • מיג-21 • מיג-23 • מיג-25 • מיג-29 • מיג-29M/מיג-33 • מיג-29K • מיג-31 • מיג-35 • מיג-41 | 
|
| מטוסי תקיפה | מיג-6 • מיג-23 • מיג-27 | |
| אבות טיפוס | מיג-8 • מיג-110 • מיג I-270 • מיג 1.44/1.42 | |
| מטוסי אימון | מיג AT | |
מיג-3136061595Q150050