מטוס קרב של הדור השני

שני מטוסי מיראז' מהדור השני טסים במבנה עם גרסת האימונים של הF-80 שוטינגסטאר - מטוס קרב מהדור הראשון

מטוס קרב של הדור השני (באנגלית: Second generation fighter) הוא מטוס קרב סילוני אשר נבנה מאמצע שנות ה-1950 ועד שנות ה-1960 המוקדמות. מטוסים אלו היוו את פריצת הדרך הגדולה ביותר בטכנולוגיית התעופה הצבאית שהתבטאה במנועי סילון חזקים יותר, מבני גוף מתקדמים יותר, התאמה מיוחדת לטיסה על-קולית (חוק השטחים), ופיתוח תחום האלקטרוניקה המוטסת שקיבלה את השם אוויוניקה. כל אלה שינו את פני הלוחמה האווירית שהפכה להיות מלחמה טכנולוגית, בה לצד המחזיק בטכנולוגיה חדישה יותר היה את היתרון הראשוני בקרב.

היסטוריה

מטוס ה-F-100 סופר-סייבר, מטוס הקרב הראשון ששבר את מהירות הקול בטיסה ישרה ואופקית.

מנועים ומבערים אחוריים

מנועי הסילון המוקדמים של מטוסי הסילון של הדור הראשון יכלו להניע מטוסים למהירויות גבוהות בהרבה ממנועי הבוכנה שאותם הם החליפו. אך זה בא בתמורה לנצילות המנועים שצרכו כמויות גדולות של דלק (להרבה מטוסי סילון בני הדור הראשון זמן השהייה באוויר לעיתים לא עלה על שלושת רבעי השעה). ומורכבות היחסית וחוסר האמינות והרגישות לגופים זרים במנועים אלו גם נחשבו לקושי גדול שכן על כל שעת טיסה של מטוס צוותי הקרקע היו צריכים לעבוד שעות רבות כדי להכין את המטוס לטיסה הבאה. בשנות ה-50 החל הפיתוח של מנועי סילון מתקדמים יותר בעלי ביצועים ונצילות דלק טובה יותר אשר הניעו מטוסים במהירות גבוהה יותר תמורת פחות דלק ופחות שעות אדם לשעת טיסה. מנועים אלו גם שילבו את המבער האחורי כרכיב סטנדרטי, שעל ידי הזרקת דלק ישירות לצינור פליטה היה מגדיל את הדחף של המנוע, תמורת כמות גדולה של דלק. מטוסים בני הדור השני גם הפכו טיסה על-קולית לדבר שבשגרה (כאשר הF-100 סופר-סייבר היה הראשון לשבור את מהירות הקול בטיסה ישרה).

חומרים ומבנה

לאחר מלחמת העולם השנייה אלומיניום הפך ליותר זול, ושיטות עיבוד חדשות הפכו אותו לפשוט יותר לעבודה. משקלו הקל הפך אותו לחומר מועדף בבניית מטוסים. סגסוגות טיטניום הפכו לנפוצות בחיזוק מבנה מטוסים (אף על פי שהשימוש בסגסוגות היה מוגבל בשל מחירו והקושי בעיבוד הטיטניום).

אוויוניקה

התפתחות בתחומי האלקטרוניקה אפשר התאמת אנטנות מכ"ם על מטוסים, אף על פי שמכמי"ם מוטסים אינם דבר חדש, היכולת להשתמש במכ"ם כיחידת בקרת ירי אשר מסוגלת להינעל על מטרה ולאפשר שיגור נשק מונחה הפך את האלקטרוניקה המטסת לתחום בפני עצמו.
מערכות בקרת טיסה מוקדמות הופיעו בדור זה, כאשר הדגש הוא להקטין את עומס העבודה של הטייס ולהגדיל את בטיחות הטיסה.

נשק מונחה

טיל השיוט V-1 היה הנשק המונחה הראשון ששוגר, הטיל עצמו לא שימש להרס מטרות אלא כנשק טרור ומטרתו הייתה לזרוע פחד באוכלוסייה האזרחית. טילים מונחים ראשונים שוגרו ממיירטים גרמנים ונשלטו באמצעות חוט על ידי הטייס. בדור הראשון של מטוסי הקרב, השימוש בנשק מונחה היה ניסיוני בעיקר בגלל חוסר הבשלות של הטכנולוגיה. עם כניסת הדור השני טילים מונחים כגון AIM-9 סיידוויינדר ו-AIM-7 ספארו הפכו למבצעיים. כלי נשק אלו הפכו לכה חשובים בדוקטרינות של המערב עד כי חלק ממטוסי הדור השני תוכננו בלי תותחים פנימיים, כגון המיראז' 3 (גם חלק ממטוסי הדור השלישי תוכננו ללא תותח פנימי כגון ה-F-4 פנטום אך כחלק מלקחי מלחמת וייטנאם הותקן תותח מדגם E ומעלה).