F-105 ת'נדרצ'יף
 | |||||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מפציץ קרב אל-ראות חד-מושבי | ||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||
| יצרן | ריפבליק | ||||||||||||||||
| טיסת בכורה | 22 באוקטובר 1955 | ||||||||||||||||
| תקופת שירות | -27 במאי 1958 – 25 בפברואר 1984 | ||||||||||||||||
| צוות | 1 (2 בתצורת ויילד ויזל) | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 833 | ||||||||||||||||
| משתמש ראשי | חיל האוויר האמריקאי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
F-105 ת'אנדרצ'יף (Thunderchief; מאנגלית: "מנהיג הרעם") הוא מפציץ קרב מתוצרת חברת ריפבליק אוויאיישן, שהיה ידוע בקרב טייסיו בכינוי "ת'אד", היה מטוס קרב על-קולי, של הדור השני, דו-מושבי וחד-מושבי, מסדרת המאה, ששימש את חיל האוויר האמריקני. הוא מטוס הקרב החד-מנועי הגדול ביותר שהופעל על ידי חיל האוויר האמריקני, ונעשה בו שימוש רב במהלך מלחמת וייטנאם הן במשימות תקיפה והן במשימות דיכוי הגנה אווירית.
התפקיד העיקרי שיועד ל-F-105 הוא חדירה בגובה נמוך ובמהירות גבוהה לתוך המרחב האווירי של האויב עם פצצה גרעינית יחידה בתוך תא פצצות פנימי. ה-F-105 טס לראשונה ב-1955, ונכנס לשירות ב-1958. בדומה למטוסים מתקדמים אחרים באותה תקופה, דגמים מוקדמים של המטוס סבלו מבעיות רבות במערכות האלקטרוניות, מערכת הדלק ובמנוע. אף על פי כן, יכול היה ה-F-105 לשאת משקל פצצות גדול יותר ממפציצים כבדים בעלי ארבע-מנועים מתקופת מלחמת העולם השנייה למרחק גדול יותר ובמהירות גבוהה הרבה יותר. כפועל יוצא, הפך ה-F-105 למטוס התקיפה העיקרי בשלבים המוקדמים של מלחמת וייטנאם, כשהוא מבצע למעלה מ-20,000 משימות במחיר 334 אבידות בקרב. דגמי ה"ויילד ויזל" הדו-מושביים, F-105F ו-F-105G, היו הפלטפורמות הייעודיות הראשונות למשימות דיכוי הגנה אווירית שלחמו נגד טיל הקרקע-אוויר S-75 דווינה (כינוי נאט"ו: SA-2 גיידליין) מתוצרת ברית המועצות.
על אף המשקל של 50,000 ליברות (22,680 ק"ג), היה ה-F-105 מסוגל לעבור את מהירות הקול בגובה פני הים ואת מאך 2 בגובה רב, ובעל יכולת נשיאה של עד 14,000 פאונד (6,700 ק"ג) של פצצות וטילים בנוסף לתותח 20 מ"מ פנימי מסוג M61 וולקן. הת'אנדרצ'יף יצא משירות ב-1984, לאחר שיוצרו 833 מטוסים בסך-הכל.
פיתוח
פיתוח ה-F-105 החל כתכנון במימון של ריפבליק אוויאיישן שנועד להחליף את ה-F-84 . צוות בהובלתו של אלכסנדר קארטבלי בחן 108 תצורות שונות בטרם החליט על תכנון של מטוס גדול וחד-מנועי שכינויו AP-63FBX (Advanced Project 63 Fighter Bomber, Experimental). המטוס החדש נועד בראש ובראשונה לביצוע חדירה במהירות על-קולית בגובה נמוך לתוך ברית המועצות בפרופיל טיסה גבוה-נמוך-גבוה ולהטלת פצצה גרעינית יחידה אותה יישא בתא פנימי. לכן, הושם הדגש על מהירות ומאפייני טיסה בגובה נמוך, טווח וכושר נשיאה. מאפייני מטוס קרב כגון יכולת תמרון היו משניים. נלהב בתחילה, העניק חיל האוויר האמריקני לריפבליק חוזה לייצור 199 מטוסים בספטמבר 1952. אולם, במרץ 1953 הפחית חיל האוויר האמריקני את מספר המטוסים המוזמנים ל-37 מטוסי קרב-הפצצה ו-9 מטוסי סיור טקטיים, עקב הקץ הקרב של מלחמת קוריאה. עד לסיום בניית הדגם של ה-F-105, במרץ 1953, גדלו ממדי המטוס עד שמנוע הטורבו-סילון מדגם J71 תוצרת אליסון אנג'יין קומפני שנועד עבורו ננטש לטובת מנוע חזק אף יותר מדגם J75 תוצרת פראט אנד ויטני. עקב צפי להתארכות פיתוח ה-J75, היה צפוי מנוע המטוס הראשון להיות מדגם J57 תוצרת פראט אנד ויטני, הקטן יותר. ב-28 ביוני 1954 הזמין חיל האוויר האמריקני באופן רשמי 15 מטוסים מסוג F-105A שכינוי מערכת הנשק שניתן לו הוא WS-306.
טיסת הבכורה של אב הטיפוס YF-105A נערכה ב-22 באוקטובר 1955, וב-28 בינואר 1956 טס לראשונה מטוס ה-YF-105A השני. חרף היותם מונעים על ידי מנוע ה-J57-P-25 החלש יותר בעל 15,000 פאונד-כוח (66.7 kN) של דחף המבער האחורי (ה-J-75 היה צפוי לייצר 24,500 פאונד-כוח (109.0 kN) עם מבער אחורי), הצליח אב הטיפוס הראשון להגיע למהירות של מאך 1.2 בטיסת הבכורה שלו. ברם, בעיות אווירודינמיות שנוצרו עקב גרר תת קולי וכוח לא מספיק, כמו גם ניסיונה של קונוואייר עם ה-F-102 דלתא דאגר, הובילו לתכנון מחדש של מבנה המטוס כך שיתאים לחוק השטחים, מה שהעניק לו את מראה ה"מותני צרעה" האופייני לו. בשילוב עם כונסי האוויר המיוחדים המשוכים קדימה ובעלי הגאמוטריה המשתנה ומנוע ה-J75, הצליח ה-F-105B החדש להגיע למהירות מאך 2.15.
במרץ 1956, החליף חיל האוויר האמריקני את הזמנת ה-F-105A בהזמנה של 65 מטוסי F-105B. מטוס הקדם-ייצור YF-105B הראשון טס ב-26 במאי 1956, וב-19 ביוני כונה המטוס באופן רשמי ת'אנדרצ'יף, שהמשיך את סדרת שמות המטוסים של ריפבליק אוויאיישן: P-47 ת'נדרבולט, F-84, ו-F-84F ת'נדרסטרייק/RF-84 ת'נדרפלאש. מטוס הייצור F-105B הראשון טס ב-14 במאי 1957.
שני כנפי ה-F-105 חוברו למרכז גופו. הכנפיים ומשטחי הזנב היו משוכים לאחור ב-45 מעלות. המנוע היחיד הוזן על ידי שני כונסי אוויר בשורשי הכנפיים, מה ששיחרר את האף לצורך התקנת ראדום שאיכלס מכ"ם בעל מספר מודי פעולה. בזמנו, ה-F-105 היה מטוס הקרב החד-מושבי הגדול ביותר שנבנה מעולם. מבנהו המרווח סיפק מקום ל-1,160 גלון (4,460 ליטר) של דלק ותא פצצות שמידותיו 15 רגל 10 אינץ' על 32 אינץ' על 32 אינץ' (4.82 מטר על 0.81 מטר על 0.81 מטר), שיועד במקור לשאת פצצה גרעינית יחידה אך בפועל איכלס בדרך כלל מכל דלק נוסף בנפח 390 גלון (1,500 ליטר). שני מנשאים תחת הכנפיים ואחד תחת הגוף איפשרו את נשיאתם של מכלי דלק נתיקים בנפח 450 ו-650 גלון (1,730 ליטר ו-2,500 ליטר). שני מנשאים נוספים חווטו לצורך נשיאת טילים או פצצות. תותח M61 וולקן הותקן בצידו השמאלי של אפו עם תחמושת של 1,028 פגזים.
ב-11 בדצמבר 1959, קבע F-105B שיא עולמי בטיסה מעגלית במהירות 1,216.48 מיל/שעה (1,958.53 קמ"ש) לאורך 100 ק"מ (62 מיל).
בסך הכול יוצרו 833 מטוסי F-105 בטרם הופסק הייצור ב-1964.
היסטוריה מבצעית
מטוסי הF-105 מילאו תפקיד מרכזי במלחמת האוויר בווייטנאם, ושיפורים מתמידים במערכותיהם אפשר להם לשאת את ציוד הלחימה החדש ביותר, כולל מערכות לוחמה אלקטרונית. כ-359 מטוסים מדגם D נבנו מחדש וצוידו במערכות תנדרסטייק לתקיפה באל-ראות. מטוסי ה-F-105G היו מטוסים מדגם F דו-מושבים שהוסבו להשמדת אתרים שהכילו טילי קרקע-אוויר בווייטנאם עם מארזי ויילד ויזל ואמצעי לוחמה אלקטרונית משני צדי גוף המטוס וארבעה טילי שרייק או 4 טילי סטנדרד ארם נגד מכ"מים.
לאחר מלחמת וייטנאם הועברו ת'נדרצ'יף לארבע כנפות משמר האוויר הלאומי, ועד לשנות ה-80 נותרו מטוסי ה-F-105, כ-20 מטוסים מדגם F-105G ו-80 מטוסי יירוט מדגמי D/B, בשירות מבצעי בחיל האוויר האמריקני ובשלוש טייסות מילואי חיל האוויר האמריקאי.
גרסאות
- YF-105A - שני אבות-טיפוס קדם-ייצור
- YF-105B - ארבעה מטוסי קדם-ייצור
- F-105B - דגם הייצור הראשון; יוצרו 75
- JF-105B - גרסת מטוס ניסוי; הוסבו 3 שילדות של RF-105B
- RF-105B - גרסת צילום של ה-F-105B שהוצעה; לא יוצרה
- F-105C - גרסת אימון שהוצעה; בוטלה ב-1957, לא יוצרה
- F-105D - דגם הייצור הסופי, יכולת פעולה בכל מזג אוויר הודות לאוויוניקה מתקדמת, טיסת בכורה ב-9 ביוני 1959; יוצרו 610
- RF-105D - גרסת צילום של ה-F-105D שהוצעה; לא יוצרה
- F-105E - גרסת אימון של ה-F-105D שהוצעה; בוטלה ב-1959, אף אחד לא הושלם
- F-105F - גרסת אימון של ה-F-105D, בעלת יכולת קרב מלאה, טיסת בכורה ב-11 ביוני 1963; יוצרו 143
- EF-105F - גרסה ייעודית ראשונה למשימות דיכוי הגנה אווירית; יוצרו 86
- F-105G - גרסה ייעודית למשימות דיכוי הגנה אווירית; הוסבו 61 מטוסי EF-105F ו-F-105F
מאפיינים (F-105D)
מאפיינים כלליים
- סוג:מפציץ קרב אל ראות חד מושבי
- צוות: 1/2 (תלוי בדגם)
- אורך: 64 רגל 4.75 אינץ' (19.58 מ')
- מוטת כנפיים: 34 רגל 11.25 אינץ' (10.65 מ')
- גובה: 19 רגל 8 אינץ' (5.99 מ')
- שטח כנף: 385 רגל2 (35.76 מטר2)
- משקל ריק: 27,500 ליברות (12,474 ק"ג)
- משקל טעון: 35,637 ליברות (23,834 ק"ג)
- משקל המראה מרבי: 52,546 ליברות (23,834 ק"ג)
- הנעה: מנוע טורבו-סילון יחיד מדגם J75-P-19W תוצרת פראט אנד ויטני, בעל 26,500 ליברות-כוח (118 kN) עם מבער אחורי והזרקת מים
ביצועים
- מהירות מרבית: מאך 1.1, 836 מיל/שעה (1,345 קמ"ש) בגובה פני הים; מאך 2.25, (2500 קמ"ש) בגובה רב
- רדיוס פנייה (עם 6.3 טון פצצות): 370 ק"מ
- טווח: 780 מיל (2,000 ק"מ) "מבצעי"; 2,210 מיל (3,800 ק"מ) "העברה"
- סייג רום: 48,500 רגל (14,800 מ')
- שיעור נסיקה: 11,000 רגל/דקה (אתחלתי) (195 מ'/שנייה)
- עומס כנף: 540 ק"ג למטר רבוע
חימוש
- תותח M61 וולקן בקליבר 20 מ"מ, עם 1,028 פגזים
- תא פצצות פנימי וחמישה מנשאים חיצוניים לנשיאת משקל כולל של 14,000 ליברות (6,300 ק"ג)(2.7 טון מטען על 5 נקודות תלייה חיצוניות+3.6 טון מטען בתוך הגוף) של פצצות שימוש כללי עד לגודל של M118 במשקל 3,000 ליברות (1,400 ק"ג), או עד לשלוש פצצות גרעיניות
- AIM-9 סיידווינדר ו-AGM-12 בולפאפ; מאוחר יותר AGM-45 שרייק ו-AGM-78 סטנדרד ארם בגרסה למשימות דיכוי הגנה אווירית
אוויוניקה
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: F-105 ת'אנדרצ'יף |
