מטה האומות המאוחדות
 | |
 |
מטה האומות המאוחדות (באנגלית: United Nations headquarters) הוא מתחם של מבנים בעיר ניו יורק שבארצות הברית, המשמש כמטה ארגון האומות המאוחדות מאז הקמתו של המבנה בשנת 1952.
המתחם ממוקם בשכונת טרטל ביי שבצידו המזרחי של האי מנהטן, לגדת איסט ריבר.
מבני המתחם
במתחם מטה האו"ם מצויים שלושה בניינים עיקריים:
- בניין המזכירות של האומות המאוחדות - גורד שחקים שגובהו 39 קומות, תוכנן על ידי אוסקר נימאייר
- בניין העצרת הכללית של האומות המאוחדות
- בניין דאג המרשלד - בניין הספרייה. סביב הבניין גנים נרחבים ובהם פסלים רבים.
למתחם מעמד אקסטריטוריאלי - והוא מהווה שטח בינלאומי (אינו חלק משטח ארצות הברית וחוקי ארצות הברית אינם חלים עליו).
היסטוריה
המתחם הוקם על שטח שנקנה על ידי המיליונר ג'ון ד. רוקפלר ונתרם לארגון האומות המאוחדות בשנת 1946.
במקור מייסדי ארגון האומות המאוחדות חלמו להקים עיר עצמאית כ"בירת העולם", אך עד מהרה מכשולים רבים אילצו את הארגון לצמצם את תוכניותיו. בסופו של דבר הוחלט לבנות מטה על חלקת הקרקע aעל האיסט ריבר שתרם רוקפלר. האתר המצומצם הצריך לבנות קומפלקס אנכי דומה למרכז רוקפלר שהושלם מספר שנים קודם, ולכן נבנה בניין המזכירות של האומות המאוחדות כמגדל משרדים גבוה. במהלך פגישות יומיות מפברואר עד יוני 1947, צוות התכנון הפיק לפחות 45 עיצובים שונים. במקום לערוך תחרות על תכנון המבנים במתחם, האו"ם החליט להזמין צוות רב לאומי של אדריכלים מובילים שישתף פעולה בתכנון. וואלאס הריסון (Wallace Harrison) נבחר לתפקיד מנהל התכנון, עם קבוצת יועצים שהורכבה מאדריכלים, מתכננים ומהנדסים שהועמדו על ידי ממשלות חברות הארגון. הצוות כלל את נ.ד. באסוב (ברית המועצות), גסטון ברונפאוט (בלגיה), ארנסט קורמייר (קנדה), לה קורבוזייה (צרפת), ליאנג סו-צ'נג (הרפובליקה הסינית), סוון מרקליוס (שוודיה), אוסקר נימאייר (ברזיל), הווארד רוברטסון (בריטניה), ג'ורג'יה סוילו (אוסטרליה), וחוליו וילאמו (אורוגוואי)[1].
נימאייר נפגש עם קורבוזיה לבקשתו של האחרון זמן קצר לאחר שהראשון הגיע לעיר ניו יורק. קורבוזיה עסק כבר בקידום התוכנית שלו - פרויקט 23, וביקש שנימאייר לא יגיש תוכנית משלו. במקום זאת, קורבוזיה ביקש מהאדריכל הצעיר נימאייר לסייע לו בפרויקט שלו. נימאייר החל להיעדר מפגישות התכנון. רק לאחר שוואלאס הריסון ומקס אברמוביץ לחצו עליו שב להשתתף, ונימאייר הסכים להגיש פרויקט משלו. פרויקט 32 של נימאייר נבחר לבסוף, אך בניגוד לפרויקט 23 של קורבוזיה, שהורכב מבניין אחד שהכיל גם את אולם העצרת הכללית וגם את בניין המזכירות במרכז האתר (מכיוון שהיה הבניין החשוב ביותר מבחינה היררכית), התוכנית של נימאייר הפרידה בין בניין המזכירות ואולם העצרת הכללית, כך שבניין אחד היה לצד הנהר והשני בצד ימין של המזכירות. תכנון זה יצר כיכר מרכזית גדולה בה מונפים דגלי כל המדינות החברות בארגון[1].
טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-14 בספטמבר 1948[2]. בניית המתחם הייתה אמורה להסתיים במקור בשנת 1951, ותוכנן שהעובדים הראשונים יעברו לבניין המזכירות כבר בשנת 1950. עם זאת, בנובמבר 1948 דווח כי הבנייה הייתה בפיגור של חודשיים מלוח הזמנים. באותה עת נחפרו 60% מאתר המטה. באותו חודש הצביעה העצרת הכללית של האו"ם פה אחד להודות רשמית לממשלות הלאומיות, המדינות והעיריות על תפקידן בבניית המטה. החוזה הרשמי בסך 23.8 מיליון דולר להקמת בניין המזכירות נחתם בינואר 1949. באוקטובר 1949 הושלם שלד מבנה המזכירות.
450 עובדי האו"ם הראשונים החלו לעבוד בבניין המזכירות ב-22 באוגוסט 1950. האו"ם עבר רשמית לבניין המזכירות ב-8 בינואר 1951, אז אכלסו כ-3,300 עובדים את הבניין. באותה תקופה, חלק גדול ממבנה המזכירות עדיין לא הושלם, וחלקו הגדול של פעילות האו"ם נותר עדיין בלייק סקסס. מערכת תקשורת טלפונית מרכזית נבנתה כדי להקל על התקשורת בתוך המתחם. האו"ם עבר באופן סופי מהמטה הזמני בלייק סקסס למתחם במאי 1951. הקמתו של בניין העצרת הכללית התעכבה בגלל מחסור באבן גיר לבניין, אשר בתורו נבע משלג כבד במחצבות אבן הגיר הבריטיות אשר סיפקו את אבן לבניין. מדינת ישראל תרמה 40 טון של אבן ירושלמית לבנייה. האבן שימשה לריצוף[3] הקמת שלד הבניין העצרת החלה בפברואר 1952, במקורו הוא תוכנן ל-50 מדינות בלבד עם אפשרות תוספת לעוד 25. בניין המזכירות הוכרז כשלם ב-10 באוקטובר 1952. עלות הבנייה עמדה לבסוף על סך של 65 מיליון דולר. בשנת 1952 תרמו עשרים ואחת מדינות ריהוט או הציעו לקשט את מטה האו"ם. מדינת ישראל תרמה בד וילונות[4].
בשנת 1952 הוצע להקים מבנה ספריה חדש במטה האו"ם. מאחר שהספרייה הקיימת של האו"ם, מבנה בן 6 קומות שהיה בעבר בבעלות רשות הדיור בעיר ניו יורק (NYCHA), הייתה קטנה מדי. בניין NYCHA יכול היה להכיל רק 170,000 ספרים, ואילו האו"ם רצה לכלול לפחות 350,000 עד 400,000 ספרים בספריה שלו. בניין הספרייה על שם דאג המרשלד, שתוכנן על ידי הריסון ואברמוביץ, נחנך רשמית בנובמבר 1961.
בשנת 1999, החלה בניתו של מגדל טראמפ העולמי מול המתחם, שלמשך שנתיים היה מגדל המגורים הגבוה ביותר בעולם[5].
בדצמבר 2007, אישרה עצרת האו"ם תוכנית חומש מקיפה לשיפוץ המתחם בעלות של שני מיליארד דולר, שגויסו מהמדינות החברות. מטרת תוכנית השיפוצים הייתה לשדרג את המתקנים, לשפר את האבטחה במתחם ולהתאימו למאה ה-21[6].
בשנת 2013, חשף השבועון הגרמני "דר שפיגל" כי הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית האזינה למטה האו"ם. היא הצליחה ליירט שיחות וידאו פנימיות לאחר שפיצחה את הקידוד שלהם[7].
בשנת 2015, הצביעה עצרת האו"ם בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון. ההצעה התקבלה ברוב של 119 קולות למרות שפלסטין אינה מדינה החברה באו"ם. שמונה מדינות התנגדו להצעה[8].
אתרים חלופיים
סן פרנסיסקו, שיקגו, פילדלפיה, פארק פלאשינג מדוז בקווינס ואפילו הגבעות השחורות בדרום דקוטה הוצעו כאתרים לבניין האומות המאוחדות לפני שהוחלט כי הבניין יוקם במנהטן.
קודם לבחירת המיקום הנוכחי הוצע האי נייבי שליד מפלי ניאגרה בפרובינציית אונטריו שבקנדה כאתר מתאים למפקדת האו"ם. האתר הוצע בשל סמליותו על הגבול בין שתי מדינות המצויות בשלום - ארצות הברית וקנדה.
הוגו צ'אווז הציע בעבר שהבניין יועבר ממקומו הנוכחי ב"מדינה אימפריאליסטית" לברזיליה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סיורים בבניין
- נועם דביר, מתחם האו"ם יעבור לראשונה שיפוץ מקיף, עכבר העיר, 27 בנובמבר 2009
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נועם דביר, מתחם האו"ם יעבור לראשונה שיפוץ מקיף, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2009
- ^ היום תיפתח עצרת האומות המאוחדות, קול העם, 21 בספטמבר 1948
- ^ אבן ירושלמית לבית האו"ם, הארץ, 31 במרץ 1952
- ^ בד וילונות מישראל לבנין האו"ם, שערים, 29 באפריל 1952
- ^ יעקב שרגל, טראמפ מקים את "בניין המגורים הגבוה בעולם", סמוך למרכז או"ם, באתר גלובס, 20 באוקטובר 1998
- ^ ג'יי אלכס טרקיניו, הרלד טריביון, מי רוצה להיות שכן של האו"ם, באתר הארץ, 22 ביוני 2007
- ^
עופר אדרת, מסמכים מסווגים: ארה"ב צותתה למטה האו"ם בניו יורק, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2013
- ^ ברק רביד ורויטרס, עצרת האו"ם הצביעה בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2015
מטה האומות המאוחדות32633681Q11297