מחנה המעצר קרתגו
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מחנה מעצר |
מחנה המעצר קרתגו היה מחנה מעצר בריטי ששכן בצפון מזרח סודאן, בלב המדבר הנובי, כמאה קילומטר דרומית לעיר פורט סודאן. בינואר 1945 הועברו אליו לוחמי האצ"ל והלח"י על ידי שלטונות המנדט הבריטי ממחנה סמבל בסמוך לאסמרה שבאריתריאה. מבין שלושת מחנות מעצר בריטים בהם שהו הגולים באפריקה במחנה זה היו התנאים הקשים ביותר. אסירי המחנה סבלו מחום, תברואה ירודה, צפיפות ומחסור במים. גורמים ביישוב ניסו לאורך שנות קיומו של המחנה להתערב לטובת העצירים אך כשלו במרבית המקרים.
היסטוריה
המחנה הוקם בסוף שנת 1944 במבנים שהתפנו בבסיס חיל האוויר המלכותי קרתגו[1]. בראשית שנות השמונים של המאה ה-20 שימשו מסלולי החול הנטושים של הבסיס להטסת עולים מאתיופיה לישראל כחלק מבצע אחים.
הסיבה להקמת המחנה במקום כל כך מרוחק מפלשתינה (א"י) היה שעל פי המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, ג'ון שו החלה הקצנה בפעילות המחתרות כנגד השלטון הבריטי. בנוסף לכך, במחנה המעצר בלטרון, אליו נשלחו במרבית המקרים לוחמי המחתרות היו בריחות באופן תדיר, דבר שערער את ביטחון הבריטים שחששו מבריחות של לוחמי מחתרת. הבריטים קיוו שאם יקימו את מחנה המעצר הרחק מארץ ישראל, בלב המדבר באפריקה, יהיה ללוחמים הרבה יותר קשה לשרוד את הבריחה ולהגיע בשלום למקום מבטחים.
בינואר 1945 הועברו אל המחנה 276 לוחמי האצ"ל והלח"י על ידי שלטונות המנדט הבריטי ממחנה סמבל בסמוך לאסמרה שבאריתריאה.
במהלך שנות קיום המעצר, היו מספר בריחות של גולי אצ"ל ולח"י ממחנה המעצר קרתגו, אליו הוגלו על ידי שלטון המנדט הבריטי. הבריחה הראשונה, נערכה במרץ 1945 ובה נמלטו שלושה אנשי לח"י אל הרי המדבריות. עם זאת ולאחר שפעלו ללא תוכנית מסודרת, שלושת פעילי הלח"י נתפסו במהרה והושבו למחנה קרתגו.
בריחה נוספת התרחשה מספר חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1945 אך הפעם זו הייתה בריחה מסודרת אשר תוכננה בקפידה לפרטי פרטים. בין השלושה שהשתתפו בבריחה היו ממקימי תנועת החרות, יעקב יונדוף ולוחם מחתרת האצ"ל, יעקב מרידור (לימים שר הכלכלה והתיאום הבין-משרדי בממשלת ישראל) וכן הפעיל שמעון שייבה. הבריחה התבצעה לאחר שהשניים הסתתרו במכלי מים, השניים שיחדו את הנהג הסודני שהוביל את המכלים כדי שיבריח אותם. במהלך הבריחה נעשה שימוש בתעודות מזויפות של האינטליגנ'ס (שרות הביטחון והמודיעין הצבאי של בריטניה) התעודות עוררו את חשדו של מנהל תחנת רכבת בח'רטום. הוא קרא לשירות הביטחון שלכד את הבורחים, בחלוף שישה ימים ממועד בריחתם[2]. לאחר הבריחה, ב-9 באוקטובר 1945 פונו העצירים ממחנה קרתגו בחזרה למחנה סמבל[3].
המחנה בתרבות
במשך שנים רבות היה נידוי פוליטי על אסירי המחנה והסיפור הושתק בידי השלטון שנטה לספר את סיפורי קום המדינה מהנרטיב של מפא"י ושל "ההגנה" והפלמ"ח ולא של מחתרות הימין[4].
בדצמבר 2022 עלתה לשידור סדרת הטלוויזיה "קרתגו". את הסדרה יצרו וכתבו האחים ינץ לוי ורשף לוי, הסדרה בדיונית היא בהשראת סיפורים ששמעו האחים מאביהם, אליהו לוי (עליו מתבססת הדמות הראשית) על מחנה קרתגו והחיים בו. אך רבים מבני משפחות הלוחמים השבויים התרעמו על הצגת הלוחמים בצורה מגוחכת ונלעגת, ועל הטענה כאילו הסדרה מבוססת על אירועים אמיתיים בעוד לטענתם כל הסיפורים בסדרה בדויים לחלוטין. בפרט, בניגוד למוצג בסדרה, לא היו כלל נשים, נאצים או פאשיסטים במחנה.[5]
אסירים בולטים במחנה
- מאיר שמגר - נשיא בית המשפט העליון
- יעקב מרידור - שר הכלכלה בכנסת ה-19 וה-20.
- חיים קורפו - שר התחבורה בכנסת ה-19 ויו"ר רשות שדות התעופה.
- יעקב נחושתן - חבר הכנסת השביעית ושגריר ישראל בהולנד
- אליהו מרידור - חבר כנסת מטעם גח"ל
- יוסף ויניצקי - עיתונאי וסופר
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב מרידור, ארוכה הדרך לחרות. הוצאת אחיאסף.
קישורים חיצוניים
- עוד יום עם יואב קרקובסקי, מחנה קרתגו: הסיפור האמיתי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בדצמבר 2022
- אלכסנדרה לוקש, עם "חיי תרבות ורוח עשירים": כך נראו חייהם של אסירי המחתרות במחנה קרתגו, באתר ynet, 15 בדצמבר 2022
- יהודה לפידות, גלות אנשי אצ"ל באפריקה, באתר דעת
- חוזר רשמי לגבי התנאים במחנה המעצר בסודן., באתר מכון ז'בוטינסקי, 9 באוקטובר 1945
הערות שוליים
- ^ עצורי אריתריאה הועברו לסודאן, הצופה, 30 בינואר 1945
- ^ יעקב מרידור, ארוכה הדרך לחרות, "המאסר". הוצאת מודן, עמודים 177 - 172.
- ^ גלות אפריקה באתר האצ"ל
- ^ כך לדברי לימור לבנת וינץ לוי בראיון: עוד יום עם יואב קרקובסקי, מחנה קרתגו: הסיפור האמיתי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בדצמבר 2022
- ^ קורין אלבז-אלוש, משפחות לוחמי המחתרות נגד "קרתגו": "מציגה את סיפורם באור נלעג", באתר ynet, 26 בדצמבר 2022
36089348מחנה המעצר קרתגו