מור (בושם)
מוֹר הוא בושם המופק משרף עץ המור (Commiphora Myrrha) אשר מקורו באתיופיה ותימן. לדעת הרמב"ם, המור מופק מן החי - מאייל המושק.
השם והשימוש במקורות היהודיים
המור מוזכר רבות בתנ"ך. בתורה מופיע המור כבושם הראשון מבין הבשמים להכנת "שמן המשחה" - שמן הקודש, שבו קידשו את כל כלי המקדש - "וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת..." שמות (ל', כ"ג). המור בפסוק מאוית "מָר" (בקמץ קטן[1]) ומוקף למילה דרור.
המור נמנה עם אחד מסממני הקטורת ("... מור וקציעה שיבולת-נרד וכרכום...") שהקטירו בבית המקדש בשחרית ובין הערביים. יתרה מכך, בית המקדש נבנה על הר המוריה ועל פי המסורת היהודית: "נקרא שמו מוריה על שם המור" (מדרש בראשית רבה נ"ה ז').
מספר דוגמאות נוספות בהן מוזכר המור התנ"ך הן:
- "מֹר ואהלות" בספר תהילים, מופיע בסימן הניקוד חולם.
- "וידי נטפו מור" - אחת מעשרות הפעמים שמוזכר בספר שיר השירים,
- במגילת אסתר נאמר שהבתולות (בהן אסתר) הבאות לתחרות בחירת המלכה לאחשוורוש, טבלו "שישה חודשים בשמן המור...".
בתלמוד מכוּנה המור בעקבות הפסוק בספר שמות בכינוי "ראש לכל הבשמים", ובהקשר לשמו של מרדכי היהודי שקיבל אף הוא את הפירוש "מר דכי - מירא דכיא" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י' עמוד ב'). מכאן המשיכו הפירושים אל הקבלה וכתבי האר"י, לעיתים כאשר מר משמעותו חשוב (המשמעות הארמית של המילה), ולעיתים מר במשמעות הטעם המר - טעמו של המור כמו בשמים רבים אחרים - ובכך ממשיל את הקושי בהישרדות היהודית בגלות, שבזכותו מגיע הדרור והגאולה לבסוף.
במקורות רבים המור מופיע כ'שמן המור', הצורה העיקרית בה הוא משמש. (אמנם לפי פירוש הרמב"ן על התורה, השימוש הנפוץ בשם "שמן המור" נובע מאופן הכנתו, על ידי המסת אבקת המור, או משחת המור, בשמן).
שימוש
במקדשים רבים במזרח השתמשו במור, כך גם ביוון וברומא העתיקה, שם שימשה המילה "מור" במשמעות הכללית של בושם. המור עצמו היה בושם יקר ונדיר, ולפי מקורות רומיים, "שווה את משקלו ויותר בזהב". את הריח הפיקו משריפת השמן. השמן מתעבה תחילה בעת שריפתו, ולאחר מכן מפיק עשן כבד בעל ריח חריף, שיש לו דמיון מסוים לקינמון, והוא בעל תכונות משכרות.[דרוש מקור]
זיהוי
ב-1976 הציע חוקר הצמחים נגה הראובני שהצמח מרוות יהודה הוא המור ושזוהי המוריה שעל שמה ההר. אך מספר גורמים מורים שאין הדבר כך: ממצאים ארכאולוגיים נוספים, השתמרות של השמות המקוריים, השימוש בבושם בתרבויות וקיומו בשפה היוונית והאיטלקית עד ימינו, וכן השימוש הרב שעושה בו הכנסייה האורתודוקסית.
בשפה העברית
עם התחדשות השפה העברית, נבחר השם "מור" כשם משפחה על ידי רבים בישראל.היו וישנם כמה דמויות ידועות בשם משפחה זה. בשנים האחרונות השם הפרטי מור הפך נפוץ, בעיקר לבנות.[דרוש מקור]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מחקר עדכני לגבי יכולות המור להוריד את רמות הסוכר בדם, ושימושיו ברפואה העתיקה (על סמך מסורות רפואה ממדינת כווית)
- יעל אלנתן, מורחים אותנו: בעין גדי רוקחים קרם הגנה טבעי מצמח המור התנ"כי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 באפריל 2018
- משה רענן, לזיהוי המור והסטכת באתר פורטל הדף היומי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כך נהוג היום בכללי הדקדוק, אך המדקדקים הספרדים קוראים כקמץ גדול
23519404מור (בושם)