מורייבת
מוּרֵייְבֶּת הוא אתר ארכאולוגי בקרבת נהר הפרת בסוריה, ובסמוך לתל אבו הוריירה, מיישובי הקבע הראשונים בהם התפתחה החקלאות.
האתר נסקר לראשונה בשנת 1964. עונת החפירות הראשונה באתר התרחשה בשנת 1971 בראשות הארכאולוג הצרפתי ז'אק קוון (Jacques Cauvin). קוון הוחלף בשנת 1993 על ידי דניאל סטרודור.
מהמכלול הצורני באתר עולים טיפוס החודים חיאם, חלוואן, ירדן, ביבלוס ועמוּק. צורת הבתים המקובלת בכפר הייתה מעגלית, לאחר מכן חל מעבר לצורת בתים ריבועית[1]. הבתים נבנו מלבני גיר וטיט. הוקם "מבנה משותף" מעגלי אשר שימש לראשונה לאחסון דגנים, ואולי למטרות טקסיות. המבנה שמר על צורתו המעגלית גם כאשר סגנון הבניה הפך ריבועי. באותה התקופה, אומנם, המבנה החל לתפקד כמוקד דתי מובהק.
האתר ממוקם באזור מצומצם בתוך הסהר הפורה העשיר בצמחי בר אכילים כגון: שיפון, אפונה, חיטת אינקורן, חיטת אמר, בקיה, עדשים וחומוס[2]. רוב הזנים האלו נמצאו במורייבת. השוואת עובי זרעי החיטה בין שכבה לשכבה מעידה על מגמת גדילה לאורך הזמן[3]. ניתן לראות בכך עדות לטיפוח וגידול של הזן המסוים, אולם עד כה לא הוצגה טענה בעד ביות הצמחים. שור הבר כנראה נצוד באזור זה בתקופות המוקדמות, ובתקופה המאוחרת בויתו הכבש, העז, החזיר והשור.
ממצאים אחרים מהאתר כוללים כדי אבן, ריהוט וסיכות נחושת. פסלוני אלילות פריון נמצאו גם כן, וכיום הם מוצגים במוזיאון הלאומי של דמשק. בנוסף לכל אלו, נתגלו באתר אותות חימר קטנים. כלים אלו שימשו, לדעת החוקרים[4], כאמצעי תקשורת עתיק אשר קדם לכתב. השימוש בסימנים אלו אינו ייחודי למורייבת ואף היה שכיח באזור רחב בשעתו. לכל אות חימר צורה ייחודית, ואליה מתלווה משמעות בלעדית. יושבי מורייבת אפוא תקשרו אחד עם רעהו בעזרת כלים אלו.
לאחר הקמת סכר טבקה, האזור הוצף והאתר נמצא מתחת למי אגם אסד.
קישורים חיצוניים
 |
- Torry Skurski (Minnesota State University), Mureybet, 2001.
- Les Mureybetiens (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ O. Aurenche et al., Proto-Neolithic and Neolithic Cultures in the Middle East — The birth of Agriculture, Livestock Raising, and Ceramics: A calibrated 14C Chronology 12,500–5500 cal BC, Radiocarbon 43:3, 1191– 1202, 2001.
- ^ S. Lev-Yadun et al., Enhanced: The Cradle of Agriculture, Science Magazine 288, 2000.
- ^ Andie Byrnes, The Epiplaeolitic cultures: Abu Hureyra and Mureybet.
- ^ John Alan Halloran, Symbolic Counting Tokens from the Early Near East, 1996.
