מוקצה לעבודה זרה
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ה, ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק ב' |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת תמורה, פרק ו', משנה א', ופירוש המשניות להרמב"ם שם |
| תלמוד בבלי | מסכת בכורות, דף נ"ז עמוד א', מסכת תמורה, דף כ"ט עמוד א', מסכת בבא קמא, דף מ' עמוד ב', |
| משנה תורה | הלכות איסורי המזבח, פרק ד', הלכות ד'–י"ד |
מוקצה לעבודה זרה הוא בעל חיים שהפרישוהו לעבודה זרה, ונפסל להקרבה.
המקור בתורה
על הפסוק”כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם”[1] דרש רבי ישמעאל: ”כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה, דבר ערוה - דכתיב: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, עבודה זרה - דכתיב: פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה”, ומכאן שבהמה שמיועדת לאיסור עבודה זרה או ששימשה לביאה אסורה - נאסרת להקרבה, בדומה לבעל מום[2].
מקור אחר בתורה הוא[3] ”אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי”, ודרש רב טובי בר מתנה בשם רבי יאשיה [4]: ”תשמרו - כל שעושין לו שימור, לי ולא לאדון אחר ואיזהו אחר שמקריבין לו? הוי אומר זו עבודת כוכבים”.
מקור שלישי הוא הפסוק ”ומן הצאן” ממנו נלמד שרק "מן" הצאן ניתן להקריב ולא מכל צאן, למעט מוקצה לעבודה זרה[5].
בביאור כפל המקורות ביארו האחרונים[6] שהמקור מ"למשחתם" שנאמר על קרבן ציבור מלמד על איסור הקרבה ציבורי, בעוד הפסוק "ומן הצאן" נאמר אף על הקרבת קרבן יחיד, והפסוק "תשמרו להקריב לי" נצרך בכדי ללמד על איסור הייחוד עצמו.
ההקצאה האוסרת
בגמרא[4] מובאת ברייתא שלימד רב חנניא טריטאה לפני רבי יוחנן: ”אין מוקצה אסור אלא עד שיעשו בו מעשה”. בגמרא פירשו שהכוונה היא ”עד שיגזז ויעבדו בו”.
לפי הגרסא שלפנינו נראה שאיסור מוקצה חל רק במקרה שנעבדה בבהמה עבודה זרה בפועל, כגון גזיזתה לכבוד האליל[7], וכך פוסק הרמב"ם[8]. אבל גרסת הראב"ד[9] והתוספות[10] היא ”אין מוקצה אסור אלא עד שעה שיגוזו או שיעבדו בו כלום”, ולדעתם הבעל חי נאסר בייחוד לעבודה זרה על ידי דיבור, והגיזה או ההשתמשות בבעל החיים מתירה את הקרבת הבהמה - משום שהן מהוות הוכחה לכך שהבהמה לא עומדת עוד לעבודה זרה.
דיניה
אף לדעות שבהמה נאסרת בייחוד בלבד, רק הבהמה עצמה נאסרת ולא האביזרים שעליה, משום שהם לא יוחדו לאליל אלא רק הבהמה עצמה, זאת בניגוד למקרה שהבהמה נעבדה בפועל[11].
גם וולדותיהם של בעלי חיים אלו אסורים להקרבה, אם הוקצו לעבודה זרה בהיותם מעוברים, שנמצא שהולד היה חלק מגוף האם בשעת העבירה[12], אבל נעשית העברה ואחר כך נתעברה - הוולד מותר להקרבה[13].
מכיון שאיסור מוקצה נלמד מפסוק המשווה את המוקצה לבעל מום, בהמה שהוקצתה לעבודה זרה אינה פטורה ממעשר בהמה כמו שבעל מום אינו פטור[14].
גם תור או בני יונה שהוקצו לעבודה זרה נפסלו להקרבה, בדומה לבהמה[15].
קישורים חיצוניים
- מוקצה, באתר ויקימקדש
הערות שוליים
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ז עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק ב'.
- ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ' עמוד ב'.
- ^ רבי יהודה אריה ליב אלתר, שפת אמת על מסכת תמורה, דף כ"ט עמוד א' ד"ה בגמ'
- ^ לפי פירוש רבי עובדיה מברטנורא על המשנה בתמורה שם.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ד', הלכה ד', לפי ביאור הכסף משנה שם.
- ^ השגות הראב"ד, הלכות איסורי המזבח, פרק ד', הלכה ד'
- ^ שם ד"ה אלא
- ^ משנה, מסכת תמורה, פרק ו', משנה א', ופירוש המשניות להרמב"ם שם.
- ^ טעם זה מבואר במשנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ד', הלכה י"ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ד עמוד א' ובמאירי שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ז עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ה עמוד ב'.