מוחמד עלי פהמי
| השתייכות | הכוחות המזוינים של מצרים |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1939–1978 (כ־39 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד ההגנה האווירית המצרית רמטכ"ל צבא מצרים | |
מוחמד עלי פהמי (בערבית: محمد علي فهمي; 11 באוקטובר 1920 - 12 בספטמבר 1999) היה מפקד מפקדת ההגנה האווירית המצרית ממאי 1969 עד ינואר 1975. תחת פיקודו עובה מערך טילי הקרקע-אוויר שהסב אבדות קשות לחיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. בינואר 1975 נתמנה לרמטכ"ל צבא מצרים, תפקיד שכיהן בו עד אוקטובר 1978.
תחילת הקריירה הצבאית
פהמי נולד במחוז אל-גיזה. הוא הצטרף לאקדמיה הצבאית המצרית וסיים אותה ב-1939. ב-1948 הוא נטל חלק במלחמת העצמאות כחלק מחיל המשלוח המצרי. ב-1959, לאחר שהשתתף גם במלחמת סיני, הוא סיים את המכללה לקציני מטה. הוא המשיך להתקדם בסולם הדרגות וב-1965 סיים גם הכשרה באקדמיה הצבאית על שם לנין במוסקבה. ב-1966 מונה למפקד בסיס של ההגנה האווירית וב-1969 למפקד מפקדת ההגנה האווירית.
מלחמת ההתשה
במלחמת ההתשה הפעיל פיקוד ההגנה האווירית המצרי מערכים משולבים של טילי SA-2 ו- SA-3 סובייטיים שדילגו מאתר לאתר וביצעו מארבי טק"א שבהם הצליחה המערכת במספר מקרים ליירט מספר מטוסים של חיל האוויר הישראלי ולצמצם את חופש הפעולה שלו באזור תעלת סואץ. הייתה זו הפעם הראשונה בה התמודדה באופן מבצעי מערכת הגנה אווירית שכללה טילי קרקע אוויר מול התקפות אוויריות. לטענת מקורות ישראלים, למרות השגת פגיעות במטוסים לא הצליחה המערכת להביא להפסקת התקיפות האוויריות הישראליות.[1] מאידך, המצרים טוענים כי הופלו מן הקרקע 51 מטוסים ישראלים וכי בעקבות פעולת ההגנה האווירית הצטמצמו תקיפות חיל האוויר הישראלי והן הוגבלו לתקיפות מגובה רב.[2]
הלקחים שהפיקו המצרים והסובייטים מהנסיון במלחמת ההתשה הביאו לשינוי במערך המצרי. מערכי הנ"מ צופפו וכללו חימוש מגוון; בין היתר, תותחי נ"מ מוכווני מכ"ם (הבולט בהם - ZSU-23-4). במשך שלוש שנים רכשו המצרים מברית המועצות למעלה מ-160 סוללות ויצרו מערך שנקרא על ידם "קיר הטילים" (בצה"ל נקרא "מסך האש"). חלק ממערכי הנ"מ הגנו על מטרות אסטרטגיות: קהיר, אלכסנדריה וסכר אסואן וחלק הוצבו במערך דמוי קשת בגדה המערבית של תעלת סואץ. הסוללות היו פרושות על פי הדוקטרינה הסובייטית, במבנה של חטיבות, כשכל חטיבה מספקת חיפוי לשכנותיה.[1]
מלחמת יום הכיפורים
מערך ההגנה האווירית המצרי תוגבר לפני המלחמה בסוללות של טילי SA-6 שנהנו מניידות גבוהה ואיפשרו את צירופן לדיוויזיות השריון המצריות. לפני מלחמת יום הכיפורים הייתה תוכנית בחיל האוויר הישראלי שנועדה לבצע תקיפה מרוכזת על מערך ההגנה האווירית המצרי. התוכנית (שכונתה "תגר") לא בוצעה לאחר שתוכנית דומה, מבצע דוגמן 5, נכשלה מול מערך ההגנה האווירית הסורי. במקום ההתקפה המרוכזת תקף חיל האוויר הישראלי את הסוללות המצריות בנפרד. תחילה תקף בצפון, באזור פורט פואד, אך בכל עת שהסוללות הושמדו שיקמו אותן המצרים מחדש. במקביל קידמו המצרים חלק מסוללותיהם אל ממזרח לתעלת סואץ וזאת, כדי לתת לכוחות היבשה שלהם מטרייה אווירית בהתקדמותם מזרחה. לאחר שהמתקפה המשוריינת המצרית ב-14 באוקטובר נבלמה על ידי צה"ל, החליטו המצרים לחדול מניסיונות ההתקדמות שלהם והסיגו את סוללות הנ"מ אל ממערב לתעלת סואץ.[1] בימי הקרבות שבאו לאחר מכן התרכזה מירב הפעילות באזור בו התבצעה הצליחה הישראלית של תעלת סואץ. ב-18 באוקטובר תקף חיל האוויר הישראלי סוללות טילים באזורי קנטרה ואסמאעיליה. בהמשך, תקף חיל האוויר סוללות מצריות בדרום החזית ובמקביל, כוחות הקרקע הישראלים שפעלו ממערב לתעלת סואץ פגעו בסוללות נוספות. על פי מקורות ישראלים, הושג בסוף הלחימה מצב בו המטוסים הישראלים ביצעו את משימותיהם בחופש מוחלט. לטענת אותם מקורות, הפילה ההגנה האווירית המצרית במהלך המלחמה 33 מטוסים ישראלים.[1]
רמטכ"ל צבא מצרים וסיום הקריירה הצבאית
בשנת 1975 מונה לרמטכ"ל צבא מצרים וכיהן בתפקיד זה עד 1978, אז מונה ליועצו הצבאי של הנשיא סאדאת. מלבד ספרו "הזרוע הרביעית" (זרוע ההגנה האווירית) כתב פהמי ספרים נוספים שעסקו בהיסטוריה צבאית ומדינית, בהם "פלשתינה 1914-1918" ו"גרמניה ממזרח למערב". ב-1993, במלאת 20 שנה ל"מלחמת אוקטובר", קידם נשיא מצרים, חוסני מובארכ, את פהמי לדרגת פילדמרשל כאות הוקרה להישגיו הצבאיים הרבים. ב-1999 טופל פהמי בבית חולים באלכסנדריה, ולאחר הנחיה של מובארכ הועבר להמשך טיפול בבית חולים בלונדון, שם נפטר.
קישורים חיצוניים
- אבי ה"זרוע הרביעית", הספד באל אהראם (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יוסי עבודי, הטיל לא כופף את כנף המטוס, בטאון חיל האוויר
- ^ אבי ה"זרוע הרביעית",אל אהראם
33683323מוחמד עלי פהמי