מוחמד זפארוללה ח'אן
 | |||
| ח'אן, 4 בנובמבר 1939 | |||
| לידה |
6 בפברואר 1893 סיאלקוט, הראג' הבריטי | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1985 (בגיל 92) לאהור, פקיסטן | ||
| מדינה |
 פקיסטן | ||
| מפלגה |
הליגה המוסלמית של כל הודו (לפני 1947) הליגה המוסלמית של פקיסטן (אחרי 1947) | ||
| |||
סר מוחמד זפארוללה ח'אן (באורדו: محمد ظفر اللہ خان; תעתיק מדויק: מחמד ט'פר אללה ח'אן; 6 בפברואר 1893 - 1 בספטמבר 1985) היה משפטן ודיפלומט פקיסטני שכיהן כשר החוץ הראשון של פקיסטן וכן האסייתי הראשון והפקיסטני היחיד שהנהיג את העצרת הכללית של האומות המאוחדות ואת בית הדין הבינלאומי לצדק[1][2].
יליד סיאלקוט שבהודו הבריטית, הוא הוכשר כעורך דין אוניברסיטת המכללה הממשלתית ומכללת קינג'ס שבלונדון. ח'אן שימש כחבר במועצה המחוקקת של פנג'אב בין השנים 1926–1931, וכיהן כנציג בוועידת השולחן העגול של הודו בשנים 1930, 1931 ו-1932 שהתכנסה בלונדון, הממלכה המאוחדת. הוא היה חבר בליגה המוסלמית של כל הודו, שהנהיגה את התנועה הלאומית הפקיסטנית ושימש כנשיא הליגה בין השנים 1931–1932. ב-1935 הוא מונה לשר מסילות הרכבת של הודו הבריטית, וישב במועצה הבכירה של המלך הבריטי כחבר מוסלמי עד 1941. בשנת 1939 הוא נסע לז'נבה כדי לייצג את הודו בחבר הלאומים ובשנת 1942 הפך ל"סוכן הכללי" של הודו הבריטית ברפובליקה העממית של סין. בספטמבר 1941, הפך ח'אן לשופט בבית המשפט הפדרלי של הודו ונשאר שם עד חלוקת הודו.
ח'אן הפך לאחד מתומכיה הקולניים ביותר של פקיסטן והוביל את תיק האומה הנפרדת בוועדת רדקליף, ששרטטה את גבולות מדינות דרום אסיה המודרניות. הוא עבר לקראצ'י באוגוסט 1947 והיה לחבר בממשלה הראשונה של פקיסטן העצמאית, ושימש כשר החוץ של המדינה בממשלת ליקאת עלי ח'אן. הוא נשאר הדיפלומט הבכיר של פקיסטן עד 1954, עת עזב את המדינה לכהונה בבית הדין הבינלאומי לצדק שבהולנד, ונשאר שם כשופט עד 1958, השנה בה מונה לסגן נשיא בית הדין. הוא עזב את האג ב-1961 והפך לנציג הקבוע של פקיסטן באומות המאוחדות, תפקיד שמילא עד 1964[3].
בתקופתו באו"ם ייצג גם את הפלסטינים בתפקיד דה פקטו[4]. הוא עזב את האו"ם ב-1964 כדי לחזור לבית הדין, וב -1970 הוא הפך לפקיסטני הראשון והיחיד, שכיהן כנשיא בית הדין הבינלאומי לצדק, תפקיד שהחזיק עד 1973. הוא חזר לפקיסטן ופרש ללאהור, שם נפטר בשנת 1985, בגיל 92. ח'אן נחשב לאחד האבות המייסדים המובילים בפקיסטן[5] וחבר בולט בקהילת האחמדים בפקיסטן. הוא חיבר מספר ספרים על האסלאם הן באורדו והן באנגלית[6].
ראשית חייו
ח'אן נולד ב-6 בפברואר 1893 בסיאלקוט, אז בראג' הבריטי. את השכלתו המוקדמת רכש בבית הספר המיסיונרי האמריקאי בעיר הולדתו. אביו של חאן היה צ'. נסראללה חאן, שהיה עורך הדין המוביל של העיר דסקה, וחברו של מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני, מייסד קהילת האחמדים. אביו השתייך לקבוצה האתנית ג'אט בזמן שאמו הייתה משבט באג'ווה ג'אט. ח'אן היה קרוב מאוד לאמו, ובהשראת אומץ לבה ומסירות לדתה אף כתב ספר בשם "אמי". הוא למד באוניברסיטת המכללה הממשלתית שבלאהור וקיבל תואר ראשון במשפטים ממכללת קינג'ס שבלונדון בשנת 1914. לאחר סיום לימודיו שם הוא נקרא אל אכסניית המשפט "לינקולן אין". הוא התמחה במשפטים בסיאלקוט ובלהאור, והתמנה לחבר במועצה המחוקקת פנג'אב בשנת 1926.
קריירה
מוחמד זפארוללה ח'אן נבחר לחבר במועצה המחוקקת של פנג'אב ב-1926 וניהל את ישיבת דלהי של הליגה המוסלמית בשנת 1931, שם הוא דגל בעניינם של המוסלמים בהודו באמצעות נאומו הנשיאותי. הוא השתתף בוועידות השולחן העגול שהתקיימו בין השנים 1930–1932 והיה לשר מסילות הברזל במאי 1935. בשנת 1939 ייצג את הודו בחבר הלאומים. הוא מונה לתפקיד "הסוכן הכללי" של הודו בסין העממית בשנת 1942 וייצג את הודו כשליח הממשלה בוועידת היחסים של חבר המדינות ב-1945, שם דיבר על ענייני החירות של הודו.
בשנים 1935–1941 היה חבר הוועד המנהל של המשנה למלך הודו. בתקופה זו אמר לורד לנדליטגאו, מושל הודו, למנהיגי הליגה המוסלמית, כי ממשלת בריטניה התכוונה לחלק את הודו לשלושה דומיניונים - להינדים, למוסלמים, לבין שליטי המדינות הנסיכויות. במסגרת הוועד הפועל של הליגה המוסלמית, הוקמו ועדות משנה שונות והוצגו הצעות רבות להחלטה הסופית עם הבריטים. עם זאת, כאשר ראו הבריטים כי לא ניתן היה לעמוד ביעדיהם, הם דחו באופן חד צדדי את כל ההצעות שהוגשו על ידי המוסלמים. בשלב זה התבקש זפארוללה ח'אן להגיש הצעה בנושא חלוקת הודו.
המשנה למלך הסביר כי מאחר שזפארוללה ח'אן היה חבר בקהילה המוסלמית של האחמדים, הוא היה צריך להיות זהיר. מוסלמים אורתודוקסים היו עלולים להתרגז אילו מצאו שההצעה לחלוקת הודו הוכנה על ידי אחמדי. המשנה למלך קבע כי מוחמד עלי ג'ינה יקבל עותק כדי לקבל נכונות להסכמה מהליגה המוסלמית ולפרסם את תוכנו. שנים עשר ימים לאחר שהוצע, אימצה הליגה המוסלמית את ההצעה בוועידת לאהור וכינתה אותה "החלטת פקיסטן".
בספטמבר 1941 התמנה זפארוללה ח'אן לשופט בית המשפט הפדרלי בהודו, תפקיד שמילא עד יוני 1947. לבקשתו של מוחמד עלי ג'ינה הוא ייצג את הליגה המוסלמית ביולי 1947 בפני ועדת הגבול של רדקליף והציג את האינטרסים של המוסלמים באופן ראוי לשבח.
באוקטובר 1947 ייצג זפארוללה ח'אן את פקיסטן בעצרת הכללית של האו"ם כראש המשלחת הפקיסטנית ודגל בעמדת העולם המוסלמי בסוגיית מדינת פלסטין. באותה שנה הוא מונה לשר החוץ הראשון של פקיסטן, משרה בה החזיק שבע שנים. בין השנים 1948 ל-1954 ייצג את פקיסטן במועצת הביטחון של האו"ם, שם פעל בדגש על שחרורם של קשמיר, לוב, צפון אירלנד, אריתריאה, סומליה, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואינדונזיה הכבושים.
בהיותו שר החוץ, הוא ייצג את פקיסטן בוועידת הסכם מנילה בספטמבר 1954. התמיכה בהסכם מנילה בפקיסטן הייתה מחולקת, מערב פקיסטן שלט על הצבא וקומץ מנהיגים משם תמכו בהסכם, בעוד שרוב חבריה הנבחרים של האספה המכוננת ממערב פקיסטן וכל חברי האספה ממזרח פקיסטן התנגדו לברית. זפארוללה חתם על ברית מנילה, ובכך על הצטרפותה של פקיסטן לארגון ברית דרום-מזרח אסיה (SEATO). במהומות הדמים בלאהור בשנת 1953 קראו הקיצונים הדתיים לגירושו של זפאארולה ח'אן בשל דבקותו באמונתו המוסלמית בקהילת האחמדים. קריאות אלו הביאו למשפט הצבאי בהיסטוריה של פקיסטן. הלחץ מצד קיצונים דתיים הוביל לבסוף להתפטרותו של זפארוללה ח'אן מתפקידו כשר החוץ באוקטובר 1954.
ב-1954 היה לשופט בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג שבהולנד, עד 1961. הוא היה סגן נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק בשנים 1958–1961. בין 1961 ל-1964 הוא היה הנציג הקבוע של פקיסטן באו"ם. בין 1962 ל-1964 הוא היה גם נשיא העצרת הכללית של האו"ם. מאוחר יותר הוא חזר לבית הדין כשופט מ-1964 עד 1973, וכיהן כנשיא בית הדין בשנים 1970–1973.
ערוב ימיו ומותו
במרץ 1958 ביקר זפארולה ח'אן בעומרה, ובו בזמן ביקר במקדש מוחמד שבמדינה, ערב הסעודית. במהלך ביקורו נפגש עם אבן סעוד, מלך ערב הסעודית, ושהה בארמון המלכותי כאורח אישי של המלך. ב-1967 הוא חזר לסעודיה כדי לבצע את מסורת החג', חובה דתית שחייבת להתבצע לפחות פעם אחת בחייו של מוסלמי שיוכל להרשות לעצמו לעשות זאת.
סר מוחמד זפארוללה ח'אן נחשב לדמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה של פקיסטן על השתייכותו לפלג שנחשב לכופר על ידי פלגים אסלאמיים שמרניים ואורתודוקסים. עם זאת, הוא היה אחד הדיפלומטים המשפיעים ביותר והמיומנים והמתלהבים של זמנו.
לאחר שהתגורר בממלכה המאוחדת בין השנים 1973–1983, חזר זפארוללה ח'אן לפקיסטן. הוא מת בלאהור ב-1 בספטמבר 1985 לאחר מחלה ממושכת. הוא נקבר ב"בהשתי מקברה" ברבואה שבפקיסטן, בית עלמין שהוקם על ידי הקהילה המוסלמית של האחמדים.
מספריו
- The Excellent Exemplar Muhammad: The Messenger of Allah, London Mosque, 1962, מסת"ב B0000EE0II
- Victory of Prayer Over Prejudice, London Mosque
- Letter to a Dear One, Islam International Publications, 2001, מסת"ב 0-9656449-4-4
- Hazrat Maulvi Nooruddeen Khalifatul Masih I, Islam International Publications, 2006, מסת"ב 1-85372-848-9
- Islam and Human Rights, Islam International Publications, 1967, מסת"ב 1-85372-040-2
קישורים חיצוניים
- מוחמד זפארוללה ח'אן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
32209031מוחמד זפארוללה ח'אן