מהומות חליפות הזוט
מהומות חליפות הזוט (באנגלית: The Zoot-Suit Riots) היו מהומות על רקע גזעי וחברתי שהתחוללו בלוס אנג'לס ובערים אחרות בארצות הברית ביוני 1943 בין חיילים ו"פטריוטים" לבין קבוצות של בני מהגרים היספנים, איטלקים ושחורים, שזוהו כלובשי חליפות זוט. המהומות, שהחלו בלוס אנג'לס, התפשטו גם לערים כניו יורק, וושינגטון הבירה ודטרויט. המהומות האלימות נמשכו כשבוע ימים בו נפצעו למעלה מ-150 איש ונעצרו מאות לובשי זוט. השקט חזר לרחובות רק אחרי שנאסר על חיילי הצי להיכנס לעיר לוס אנג'לס.
רקע
ערך מורחב – חליפת זוט
ה"זוט" היא חליפת בגדים ומראה כללי אשר היה נפוץ וייצוגי בשנות הארבעים בקרב הדור השני למהגרים איטלקים ולטינים לארצות הברית וכן בתרבות המוזיקה השחורה. החליפה - שלעיתים הייתה מגיעה בצבעים עזים או בד בדגמים בולטים - מורכבת ממכנסיים בעלי מותן גבוה, רחבים ורפויים ("באגי") מן המותניים ועד מתחת הברכיים ומכווצים בקרסול ומעיל עליון גדול, רחב-כתפיים ארוך ורפוי, מגבעת פדורה או כובע רחב-שוליים אחר (למשל, כובע פורק-פיי (באנגלית: porkpie)), נעליים בעלות חרטום מחודד ותכשיטים, ובמיוחד שעון כיס עם שרשרת ארוכה מאוד.
בקרב האוכלוסיות המוחלשות בהן הזוט היה פופולרי, הוא היה לסמל סטטוס, בעיקר כי נדרשו לו כמויות גדולות של בד צמר, וחיוט מושקע. לובשיו היו סוג של היפסטרים, ואייקונים של תרבות, כמו למשל קאב קאלוויי היו מחסידיו. עם הזמן, הסגנון האסתטי המרושל-בכוונה והבולט לעין החל להיות זה מקושר לתפיסות שליליות וסטיגמות של פשיעה ומרדנות, ובמשך מלחמת העולם השנייה, כהתרסה נגד הממשל, הקפיטליזם ושלטון החוק. מצידם, לובשי הזוט החלו לראות בחליפה סימן למאבק נגד הסטטוס שלהם כאזרחים סוג ב' והדרה גזענית.
כשארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה נוצר מעמד של חיילים פטריוטים, שרבים מהם התרכזו בבסיסי הצי הגדולים בלוס אנג'לס. חיילים אלה ראו בחבורות לובשי הזוט - רבים מהם חברים בתת-התרבות המקסיקנית הנקראת "פצ'וקוס", שחבריה מרדו בקונבנציות חברתיות - כבוגדים. זאת למרות שעובדתית מחברי הקהילה המקסיקנית-אמריקאית התגייסו לכוחות הצבא במספרים גבוהים מאד ביחס לחלקם באוכלוסייה. גורם נוסף שסימן את לובשי הזוט כ"אויבי הציבור" היה החלטת "מועצת הייצור המלחמתית" (War Production Board) ממרץ 1942 שקבעה שעל החייטים ויצרני הבגדים לצמצם את השימוש בבד, כחלק מן המאמץ המלחמתי. חליפות הזוט, שהמשיכו להמכר, גילמו לעג לתקנה בשימושן המופרז בבד[1].
פרוץ המהומות
ב-3 ביוני 1943 הגיע המתח שבין חיילים מן המרינס לבין קבוצות מהגרים היספנים (מקסיקנים) בלוס אנג'לס לכדי רתיחה. לאחר סכסוך מקומי בין חבורת מלחים בחופשה לחבורת לובשי זוט פשטו החיילים על מקומות בילוי בדאונטאון של לוס אנג'לס והחלו להכות לובשי חליפות זוט, התקריות התפתחו עד מהרה לקטטות המוניות. למרות שהמלחים היו אלה שפתחו באלימות, העיתונות דיווחה שמקסיקנים דוקרים חיילים, דבר שבעת מלחמה היה שווה ערך להצהרת בגידה. הדברים התלקחו, כאשר מאות ואז אלפי חיילים ומלחים יצאו לרחובות, חלקם עם אלות וכלי נשק אחרים, והחלו לצוד לובשי זוט. כ-60 לובשי זוט ממוצא מקסיקני נעצרו בסוף השבוע הראשון של יוני והושמו בכלא המחוזי. התקשורת המשיכה לדווח נגד לובשי הזוט, והמשטרה נטתה לעצור במיוחד אנשי "כנופיות מקסיקניות" שזוהו על ידי החליפות שלבשו. פעילותם האלימה של החיילים והמלחים, שכללה הפשטת לובשי זוט מחליפותיהם, הוצגה כהגנה עצמית.
שיא המהומות ודעיכתן
בשבוע השני של יוני נרצח מלח ולובש-זוט נדקר על ידי חיילי מארינס שתויים ו"פטרולים" של חיילים ומלחים בסן דייגו רגמו כנופיות של לובשי זוט. ב-10 ביוני החלו הלוס אנג'לס טיימס והכנסייה לנסות ולמתן את הרוחות הסוערות. מי שזוהו כראשי כנופיות המקסיקנים והשחורים נעצרו ובמקביל נעצרו ללא פרסום גם מסיתים מקרב חיילי המארינס. במקביל התפשטו המהומות נגד שחורים ומקסיקנים דרך טקסס ואריזונה לערים אחרות בארצות הברית, כולל ניו יורק, פילדלפיה, ווושינגטון הבירה. בדטרויט, מהומות הגזע היו החריפים ביותר בהיסטוריה של העיר, ושכונה שחורה שלמה נפגעה על ידי פורעים לבנים. השקט חזר לרחובות רק אחרי שנאסר על חיילי הצי להיכנס לעיר לוס אנג'לס.
השלכות
כחלק מהפקת הלקחים מינה מושל קליפורניה ועדת "קציני-שלום" לטיפול במהומות אזרחיות (Peace Officers Committee on Civil Disturbances).
בטור השבועי שלה, כשבוע לאחר המהומות, הגברת הראשונה אלינור רוזוולט כתבה "הסוגיה היא יותר עמוקה מרק חליפות. זוהי מחאה נגד גזענות. אני כבר זמן רב מודאגת מהמצב הגזעני מול המקסיקנים. זוהי בעיה עם שורשים עמוקים, ואנו לא תמיד מתמודדים עם בעיות מסוג זה כראוי". בלוס אנג'לס טיימס, הגיבו עם כותרת ראשית שהאשימה את רוזוולט בהסתה למתח בין-גזעי, ובמאמר עצמו האשימו אותה בנטיות קומוניסטיות.[2]
ייצוגים בתרבות
ב-1979, כתב הוצג לראשונה בתאטראות המחזה המוזיקלי "זוט סוט" מאת לואיס ולדז, שהיה המחזה הצ'יקאנו הראשון שהוצג בברודוויי. ולדז גם ביים את הסרט באותו השם, המבוסס על המחזה, ב-1981. בסרט כיכבו אדוארד ג'יימס אולמוס, דניאל ולדז וטיין דיילי. שניהם סבבו את המקרה של הרצח בסליפי הולו לאגון ב-1942, שהתרחש בלוס אנג'לס לפני המהומות ותרם למתח הגזעני בעיר. באותו המקרה, בעקבות מותו של חוזה גאיארדו דיאז, שהיה שיכור וחסר הכרה, המשטרה חשדה ב"כנופיות פאצ'וקו", ועצרה 24 לובשי זוט. האשמות הוגשו נגד 17 נערים ממוצא מקסיקני, אשר הוחזקו ללא ייצוג משפטי וללא ערבות. תשעה מהנערים הורשעו ברצח מדרגה שנייה, למרות היעדר כל ראיות, ושאר הנערים הורשעו בעבירות אחרות. ההרשעות בוטלו ב-1944, לאחר המהומות, והמקרה נחשב לאחד מהגורמים הראשיים להתרחשותן.
ב-1997 יצא אלבום האוסף Zoot Suit Riot: The Swingin' Hits of the Cherry Poppin' Daddies של להקת הסקא-פאנק-סווינג צ'רי פופינג דדיז, עם שיר הכותרת באותו השם.
לקריאה נוספת
- Kathy Peiss, Zoot Suit: The Enigmatic Career of an Extreme Style, University of Pennsylvania Press, 2011 מסת"ב 978-0812243376
קישורים חיצוניים
- סהר שלו, איך נהפכו חליפות הזוט לסמל להתנגדות פוליטית של מיעוטים אתניים בשנות ה-40?, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
- מלחמת הסטייל, מאמר באתר הסמית'סוניאן (באנגלית)
- רשימת מאמרים בני הזמן (באנגלית)
- מהומות חליפות הזוט, אתר PBS (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מלחמת הסטייל, מאמר באתר הסמית'סוניאן הערה 9
- ^ Los Angeles Zoot Suit Riots, Los Angeles Almanac
24801588מהומות חליפות הזוט