שעון כיס
שעון כיס הוא שעון המעוצב לצורך נשיאה בכיס, בניגוד לשעון יד המעוצב לענידה על פרק היד. שעוני כיס היו השעונים הנפוצים ביותר מאז שפותחו במאה ה-16 ועד מלחמת העולם הראשונה. בעת המלחמה עוצבו תחילה שעוני שוחות ועם תום המלחמה עלה השימוש בשעוני יד. שעוני כיס מחוברים בדרך כלל לשרשרת כך שניתן לאבטחם בחיבורם ללולאה בוסט, בדש הבגד, או לולאת חגורה, ובכך למנוע את אובדנם או נפילתם. שעוני כיס לנשים חוברו בדרך כלל ברצועת עור. אל שרשרת השעון חובר לעיתים קרובות עיטור, או כלי שימושי כגון מפתח השעון, או אולר לסיגרים.
שעוני כיס מוקדמים
שעוני הכיס הראשונים יוצרו על ידי פטר הנליין בתחילת מאה ה-16, לאחר המצאת שעון בעל מנגנון המופעל בקפיץ שערה לולייני, ומנגנוניהם היו נתונים בגליל, או בקופסה כדורית. שעונים אלה היו גדולי ממדים באופן יחסי לשעונים מאוחרים יותר, ונישאו בדרך כלל בתליה על הצוואר. רק במאה ה-17 החלו לייצר שעונים שנהוג היה לשאתם בכיס הבגד.
עד למחצית השנייה של המאה ה-18 היו שעונים מוצרי יוקרה, אולם בשלהי המאה ה-18 החלו שעוני הכיס להיות אביזר נפוץ יותר, אף שרובם עדיין יוצרו בעבודת יד. גרסאות זולות יותר של שעוני כיס יוצרו במיוחד לספנים ועליהן עיטורים צבעוניים של תמונות מחיי הימאות.
עד לשנות ה-20 של המאה ה-18 כמעט כל מנגנוני השעונים היו מבוססים על מנגנון מַחגֵּר גלגל (verge (escapement, crown wheel escapement) אשר פותח במקור לשעונים גדולים שהוצבו במקומות ציבוריים. במנגנון זה היה מידה רבה של חיכוך ובליה בין החלקים הנעים. מסיבה זו שעונים המבוססים על מנגנון מחגר גלגל סבלו מרמה גבוהה של אי-דיוק (מנגנונים ששרדו מאותה תקופה "ממהרים" לעיתים שעה שלמה ביממה). השיפור המשמעותי במנגנוני שעונים בא בתחילת המאה ה-18 עם פיתוח מחגר גליל. בשנת 1759 המציא תומאס מדג' את מחגר המנוף. שכלולים אלה במנגנון השעון שפרו את רמת דיוקו עד לרמת סטיה של דקה אחת ביממה. לאחר שנות ה-20 של המאה ה-19 החל מחגר המנוף להיות נפוץ יותר בשעונים והוא עדיין המנגנון הנפוץ בשעונים מכניים עד ימינו.
מקומו של מוקד העשייה והפיתוח בתעשיית השעונים נדד לאורך ההיסטוריה. בעוד שבמאה ה-17 היו הצרפתים השענים המובילים, במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 היו אלה האנגלים, ברוב המאה ה-19 עד לתחילת המאה ה-20 היו האמריקאים הבולטים בתעשיית השענות ומאז בולטת תעשיית השעונים השווייצרית.
החל ממחצית המאה ה-19 שוכללו ויועלו אמצעי הייצור של שעוני הכיס. בולטת במגמה זו תעשיית השעונים בשפהאוזן בשווייץ. הבכורה ביצור השעונים עבר לארצות הברית לאחר שפותחו מכונות חדשות לייצור חלקי שעונים בחברת Waltham Watch Company האמריקאית, אשר בשנת 1865 כבר ייצרה יותר מחמישים אלף שעונים אמינים מדי שנה. בשנת 1892 החל רוברט אינגרסול למכור שעוני כיס בדולר אחד[1]. הייצור ההמוני בארצות הברית אילץ את השענים השווייצרים להתמקד ביצור שעוני איכות ויוקרה ולנטוש את התחרות בשוק השעונים הזולים. מהלך זה הקנה לשענות השווייצרית את היוקרה שהיא זוכה לה עד היום.
סוגי שעוני הכיס
קיימים שני סגנונות בולטים לשעוני כיס, האחד הוא שעון בעל חזית חשופה, והשני בעל מכסים המגנים על השעון מפנים ומאחור.
שעון בעל חזית חשופה
שעון בעל חזית חשופה הוא שעון חסר מכסה מתכת המגן על חזית הזכוכית שמאחוריה נמצא לוח השעות. בשעונים בסגנון זה לולאת השרשרת וכפתור המתיחה מצויים בדרך כלל מעל השעה 12:00 בלוח השעות, ואילו שעון השניות מצוי סמוך לשעה 06:00. לשעון זה אף גרסה שנועדה להיות מוחזקת ב"מארז ציד" שבחזיתו חלון, ובו כפתור המתיחה מצוי סמוך לשעה 03:00. גרסה זו מכונה בשם "סיידווינדר" (sidewinder).
שעון בעל חזית מכוסה
בשעוני כיס בעלי חזית מכוסה, מכסה מתכת המחובר בציר קפיצי לקופסת השעון כדי להגן על חזית הזכוכית המכסה את לוח השעות. כך מוגנת חזית הזכוכית מאבק, שריטות או פגיעה ישירה. ברוב שעוני הכיס העתיקים, ציר מכסה ממוקם סמוך לשעה 09:00 על לוח השעות, ואילו כפתור המתיחה ולולאת השרשרת ממוקמים סמוך לשעה 03:00. בשעוני כיס בעלי חזית מכוסה מודרניים יותר ציר המכסה ממוקם בדרך כלל סמוך לשעה 06:00 ואילו כפתור המתיחה ולולאת השרשרת נמצאים סמוך לשעה 12:00, בדומה לשעונים בעלי חזית חשופה. בשני הסגנונות שעון השניות נמצא סמוך לשעה 06:00 על לוח השעות.
קיים אף עיצוב ביניים בו נקבע חלון זכוכית עגול קטן במרכז מכסה חזית השעון דרכו ניתן לראות חלק מזרועות השעון ואילו לוח השעות מצויר על המכסה באמייל. כך ניתן לקרוא את השעה ללא צורך בפתיחת המכסה.
ירידה בשימוש בשעוני כיס
עד לתחילת המאה ה-20 היו שעוני הכיס הנפוצים ביותר כשעונים אישיים, ואילו תדמית שעוני היד הייתה נשית בעיקרה. מלחמת העולם הראשונה היא נקודת המפנה בירידת הפופולריות של שעוני הכיס ועליית שעוני היד כשעון אישי לגברים, זאת לאחר שקציני צבא הבינו כי השימוש בשעון היד בשדה הקרב נוח הרבה יותר משעון הכיס. חברתו של אינגרסול שהתעלמה מהשינוי בהעדפת הקונים פשטה את הרגל בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20[1].
אף לאחר שתפוצת שעוני היד עלתה בקרב גברים, המשיכו מגזרים מסוימים להשתמש בשעוני כיס, כך למשל פקחי רכבת. בתקופה קצרה בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 ובשנות ה-80 שבו לאופנת הגברים חליפות שלושה חלקים, דבר שהוביל לעלייה זמנית במכירת שעוני כיס שהוחזקו באופן מסורתי בכיס הוסט. בחלק ממדינות העולם, הענקת שעון כיס מוזהב היא מתנה מסורתית לאדם הפורש ממקום עבודתו.
בהלכה
הפוסקים דנו בשאלה האם ניתן ללכת עם שעון כיס ברשות הרבים בשבת. החפץ חיים כותב שללכת עם שעון בכיס בוודאי אסור כי לא הולכים עם תכשיטים מוחבאים בכיס. לגבי שעון התלוי על הצוואר הוא נוטה לאסור בגלל שעיקר עניינו של השעון לשימוש ולא כתכשיט[2]. הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין אף טוען שמדובר באיסור תורה[3].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שעון כיס |
- מאמר על מנגנון שעון הכיס הנפוץ, בירחון Popular Mechanics, דצמבר 1931. (באנגלית)
הערות שוליים
22370113שעון כיס