מבצר גינג'י
 | |
| מבצר גינג'י כשבמרכז התמונה קליאנה מאהל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבצר |
| מדינה |
טמיל נאדו, הודו  |
| בעלים | הסקר הארכאולוגי של הודו |
| הקמה ובנייה | |
| חומרי בנייה | אבן |
| מידות | |
| גובה | 240 מטר |
| שטח | 11 קמ"ר |
| קואורדינטות | 12°15′00″N 79°23′41″E / 12.2501°N 79.3948°E |
| http://www.gingeefort.com/article1.php | |
פורט גינג'י (בטמילית: செஞ்சிக் கோட்டை) הוא מבצר מהמאה ה-12 הנמצא במדינת טמיל נאדו שבהודו. המבצר הוקם על גבעה נישאה ונחשב לאחד המבצרים החזקים שנבנו בהודו. כך למשל כינה שיוואג'י מלך האימפריה המראטהית את המבצר "המבצר הבלתי חדיר ביותר בהודו" והבריטים כינוהו "טרויה של המזרח"[1].
לאורך השנים עבר המבצר מספר רב של שליטים כשהאחרונים ששלטו בו היו הבריטים. ב-1921 הוכרז כאתר לאומי ומשמש כיום כאתר תיירות בניהולה של סוכנות הסקר הארכאולוגי של הודו.
מקום המבצר
המבצר נמצא כ-70 ק"מ ממערב לחופי מפרץ בנגל ומצפון מערב לעיר פודוצ'רי וכ-170 ק"מ מדרום מערב לעיר צ'נאי (מדראס).
שם המבצר
לאורך ההיסטוריה שונה שמו של המבצר על ידי השליטים ששלטו בו. כך למשל ב-1660 השתלט על המבצר שליט ממלכת ביג'אפור (אנ') (מדינת קרנאטקה) והעניק למבצר את השם בדשבאד (Badshabad). אחריו שלטו במבצר, מ-1677, מלכי האימפריה המראטהית שקרא למבצר בשם Chandry וגם Chindy. ב-1698 שלט במבצר מלך האימפריה המוגולית שקרא לו בשם Nusratgadh[א]. החל מ-1750 שלטה במבצר האימפריה הקולוניאלית הצרפתית שהעניקה למבצר את השמות Gingee ו Jinji ועם השתלטות הבריטים על המבצר ב-1761[ב] ניתנו למבצר השמות Chingee ו Chengey.
מבנה וארכיטקטורה
מבצר גינג'י, שצורתו כמשולש, משתרע בין ארבע גבעות: גבעת קרישנגירי (Krishnagiri על שם קרישנה קון), גבעת רג'אגירי או אננדאגירי (Rajagiri על שם אננדה קון), גבעת צ'קיליה דורג' (Chakkiliya Durg) וגבעת צ'נדריאן דורג' (Chandrayan Durg ). גבעות אלו, שעל כל אחת מהן נבנתה מצודה, הגנו על שטח במרכזן בה רוכזו המבנים המרכזיים של המבצר. ארבעת הגבעות חוברו ביניהן באמצעות חומה באורך של כ-13 ק"מ שתחמה שטח של כ־11 קמ"ר. החומה ההיקפית, שעובייה כ-20 מטר, ניצלה מכשולים טבעיים (מצוקים, סלעים, גאיות וכו') ונבנתה במרווחים שבין אותם מכשולים. בחומה זו נקבעו שני שערים מוגנים: שער ארקוט (Arcot Gate) ושער פונדיצ'רי (Pondicherry Gate) דרכם ניתן להיכנס לחלק התחתון של המבצר כשהכניסה למצודות, על הגבעות מסביב, הייתה דרך שערים נוספים.
שיא המבצר היה על אחת מהגבעות, בגובה של 240 מטר מסביבתו כשמסביבו נחפר חפיר ברוחב של 24 מטר. המצודות הגנו על שטח נמוך יחסית בין המצודות שם נבנו בניני מגורים, אולמות, אסמי תבואה, מקדשים, בתי כלא, מתקני מים ועוד[2]. המצודות והמבצר נערכו להתמודד עם המחסור במקורות מים, המאפיין את דרום הודו, בעזרת מערכות לאיסוף מי גשמים ואגירתם בבריכות על ותת קרקעיות. מערך צינורות חרס שימש להזרמת המים לשימוש יושבי המבצר.
על אף שחומה משותפת חיברה את ארבעת המצודות למבצר אחד הרי לכל אחת מהן מאפיינים שונים:
גבעת ראג'אגירי (Rajagiri)
גבעת ראג'אגירי, והמצודה בראשה, היא האתר המשמעותי במבצר. המצודה נהנית מהגנה טבעית של תהום בעומק 18 מטר מסביבה כשבנוסף נבנו בהיקפה חומות ומגדלים. הכניסה למצודה אפשרית על גבי גשר עץ וכל הנכנס אליה הוכרח לעבור דרך שבעה שערים מוגנים. בחלקה הפנימי של המצודה נבנו מגורים מלכותיים וכן אסמי תוצרת חקלאית, אולמות ישיבה לציבור, מבני פולחן דתיים, מגדלי שמירה, בית כלא, אורוות סוסים, עמדות תותחים ועוד.
המבנה הידוע ביותר והבולט ביותר במצודה זו, ונמצא בחלקה התחתון, הוא מקדש "קליאנה מאהל" (Kalyana Mahal) בן שבע הקומות. פירוש השם הוא "אולם חתונות". בשער הכניסה למצודה נמצא מוזיאון המתוחזק על ידי סוכנות הסקר הארכאולוגי של הודו ומציג את ההיסטוריה של המבצר ומידע על השליטים הרבים ששלטו בו[2].
גבעת קרישנהגירי (Krishnagiri)
גבעת קרישנהגירי, והמצודה בראשה, שנייה בחשיבותה לגבעת ראג'אגירי[ג]. מעלה של מדרגות אבן מוליך אל ראש הגבעה שם ניתן לצפות במספר מבנים מתקופות חדשות יחסית.
גבעת צ'קיליה דורג' (Chakkiliya Durg)
גבעת צ'קיליה דורג' היא הגבעה השלישית במבצר ומכוסה כיום בשיחים ובאבנים שנותרו ממבני המצודה שהייתה על הגבעה[2].
גבעת צ'נדריאן דורג' (Chandrayan Durg )
גבעת צ'נדריאן דורג' היא הגבעה הרביעית במבצר וכמו הגבעה השלישית גם היא מכוסה בשיחים ובאבנים שנותרו ממבני המצודה שהייתה על הגבעה[2].
ההיסטוריה של המבצר
מידע על ההיסטוריה של המבצר מקורו במחקרים ארכאולוגים של סוכנות הסקר הארכאולוגי של הודו המתחזקת כיום את האתר וכן מרישומים היסטוריים כמו למשל אלו של המלך ויקראם צ'ולה (אנ') מהמאה ה-12 ושל קולין מקנזי (אנ') מהמאה ה-18 (שהיה קצין בריטי בחברת הודו המזרחית הבריטית). המחקרים מתארכים את בניית המבצר הראשון למאה התשיעית ומעריכים שהוא הוקם בתקופת שלטון שושלת צ'ולה על דרום ומזרח הודו. המבצר הראשון היה מבצר קטן ופשוט והוא חוזק לאורך הדורות על ידי המלכים ששלטו בו. במאה ה-12, לאחר תקופת שלטון שושלת צ'ולה השתלטו על המבצר שליטים של שושלות קונאר (אנ'), קורומבר (אנ') ואימפריית ויג'איאנגר (החל מהמאה ה-13) שהמשיכו לבצר את המבנה. במאה ה-15 (ועדיין תחת שלטון אימפריית ויג'איאנגר) שלטה במבצר נסיכות גינג'י (אנ') כשבמהלך אותה מאה וזאת שאחריה בנו שליטיה את המבצר מחדש. המבצר חוזק פעם נוספת במאה ה-17 על ידי הקיסר של האימפריה המראטהית, שיוואג'י. תקופה מסוימת החזיק במבצר הסולטן ביג'אפור (אנ') עד שהאימפריה המראטהית שבה לשלוט במבצר.
בשלהי המאה ה-17 החל צבא האימפריה המוגולית בניסיונות לדחוק את רגליה של האימפריה המראטהית מהטריטוריות שלה. ב-1691 ניסו המוגולים לכבוש את המבצר אך נכשלו והטילו מצור על המבצר עד שב-1698 הצליחו לכבוש אותו[ד]. בהמשך מסרו המוגולים את המבצר לידי שליט סולטנות קרנטיקה (אנ').
ב-1750 כבשה צרפת שטחים בהודו וביניהם את מבצר ג'ינג'י. ב-1761 כבשו הבריטים את המבצר מידי הצרפתים כשתחילה הוא היה בשליטת חברת הודו המזרחית הבריטית וב-1871 עבר לשליטת הראג' הבריטי. במהלך מאה השנים שהבריטים החזיקו במבצר הם איבדו אותו פעם אחת לחיידר עלי, סולטאן ממלכת מייסור במהלך מלחמות אנגלו-מייסור (1799-1767).
ב-1947, עם מתן העצמאות להודו יצאה בריטניה מהודו והמבצר הועבר לאחריות ממשלת הודו.
המבצר כאתר היסטורי
מאז סיום מלחמות אנגלו-מייסור לא קרו במבצר אירועים צבאיים וב-1921 הוא הוכרז כמונומנט לאומי ונמסר לאחזקתה של סוכנות הסקר הארכאולוגי של הודו. מחלקת התיירות של הודו פעלה לשקם חלקים מהמבצר ולהנגיש אותם לתיירים. כיום המקום פתוח לתיירים והכניסה אליו בתשלום.
בספטמבר 2024 פורסם על הכוונה לכלול את המבצר ברשימת אתרי המורשת העולמית[3]
מורשת
המורשת הטמילית מקשרת את מבצר גינג'י לאפוס חייו ומותו של ראג'ה טג' סינג (Raja Tej Singh) (אנ'). סינג היה מפקד בצבא האימפריה המראטהית ושליט המבצר ונהרג במהלך קרב ההגנה על המבצר ב-1698 מול כוחות עדיפים של האימפריה המוגולית. עלילותיו הטרגיות של סינג הפכו לאגדה בקרב הטמילים ולזכרו נכתבו אגדות עם ובלדות.
גלריה
-
המבנה בן שבע הקומות "קליאנה מאהל" בשקע שבין הגבעות -
הצוקים שהגנו על מצודת ראג'אגירי והגשר שאיפשר כניסה למצודה -
מעלה המדרגות המוליך למבצר -
תותח עתיק המוצג במבצר -
"קליאנה מאהל" -
אחד משני שערי הכניסה לחלק התחתון של המבצר
ביאורים
- ↑ על שם מפקד צבא האימפריה זולפיקר קאן (אנ')
- ↑ תחילה חברת הודו המזרחית הבריטית (1857-1761) ובהמשך הראג' הבריטי (1947-1857)
- ↑ גבעת קרישנהגירי מכונה גם "ההר האנגלי" ומשערים ששם זה מקורו בתושבים הבריטים שכבשו את המצודה והחזיקו בה במשך תקופה
- ↑ מצור זה נחשה למצור הארוך ביותר בהיסטוריה של הודו
לקריאה נוספת
- Hiltebeitel, Alf (1991). The cult of Draupadī: Mythologies : from Gingee to Kurukserta, Volume 1. Motilal Banarsidass Publishers.מסת"ב 9788120810006.
- Verma, Amrit (2003). Forts of India. New Delhi: The Director, Publication Division, Ministry of Information and Broadcasting, Government of India. pp. 93–95. מסת"ב 81-230-1002-8.
- Manchanda, Bindu (2006). Forts & Palaces of India: Sentinels of History. Roli Books Private Limited. מסת"ב 9788174363817
- Moulana, Ramanujar (16 April 2018). "Day-trip down history lane". Metro Plus. Chennai: The Hindu. p. 4.
- Mani, Ajith (2018). The Nawab's Tears. Partridge Publishing. p. chapter 24. מסת"ב 978-1-5437-0429-7.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מבצר גינג'י- מבצר גינג'י, באתר asi.nic.in
- מבצר גינג'י, באתר viluppuram.nic.in (בארכיון)
- מבצר גינג'י, באתר indiaimage.nic.in (בארכיון)
- ההיסטוריה של גינג'י ושליטיה, באתר historyofgingeea035396mbp
- ההיסטוריה של גינג'י ושליטיה, באתר in.ernet.dli.2015.500497
- מבצר גינג'י, באתר indianculture.gov.in
- מבצר גינג'י, באתר tamilnadutourism.tn.gov.in
- מבצר גינג'י, באתר southindiatoursandtravels.com
הסבר על מבצר גינג'י, סרטון באתר יוטיוב, 2024- סיור במבצר גינג'י, סרטון באתר יוטיוב, 2023
- ההיסטוריה של מבצר גינג'י, סרטון באתר יוטיוב, 2020
הערות שוליים
- ↑ מבצר גינג'י, באתר thehindu.com, 15 באפריל 2013
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מבצר גינג'י, באתר asi.nic.in
- ↑ מועמדות מבצר גינג'י לאתר מורשת עולמי, באתר ההינדו, 20 בספטמבר 2024
מבצר גינג'י40304131Q3536493