מבצע אלקיים
 | ||||||||||||||||||||||
| משמאל לימין: אריאל שרון, אהרן דוידי ויצחק בן מנחם (גוליבר), במשטרת חן יונס בזמן מבצע אלקיים | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: פעולות התגמול | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך הישראלי-ערבי | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 31 באוגוסט 1955 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע פלשת | |||||||||||||||||||||
| קרב אחרי | מבצע גפן | |||||||||||||||||||||
| מקום | חאן-יונס, רצועת עזה | |||||||||||||||||||||
| עילה | חדירת פדאיון בחסות מצרית לישראל | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי. | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מבצע אלקיים (בערבית: هجوم خان يونس) הידוע לעיתים גם בשם פעולת חאן-יונס, היה פעולת תגמול שערך צה"ל ב-31 באוגוסט 1955 נגד המוצבים המצריים באזור חאן-יונס. במבצע נהרגו 72 חיילים מצריים לעומת הרוג ישראלי אחד, ונגרם נזק כבד למתקנים מצריים.
רקע
לאחר מלחמת העצמאות, נוצר מצב שבו פליטים ערביים חנו בהמוניהם בגבולות מדינות ערביות שכנות שהסכימו לתת להם מקלט, אולם לא אזרחות. הם חיו בעליבות, תחת משטר צבאי ובעוני מחפיר. ממשלת מצרים בהנהגת גמאל עבד אל נאצר, ניצלה את המרמור הרב של הפליטים, כדי לגייס ממורמרים לבצע פעולות טרור נגד ישראל. בתחילה הפעולות היו בעיקר חדירה וגנבה, אולם בהדרגה החלו המסתננים ללבוש צורה מאורגנת יותר, והפכו ליחידה צבאית ממש. הם כונו פדאיון. הפדאיון החלו להיות מחוצפים יותר ויותר, ומעשיהם החלו ללבוש אופי של טרור.
ישראל החליטה להעניש את מצרים על שהיא נותנת חסות לטרור, ויזמה את "מבצע חץ שחור". למרות שהמבצע נחשב לניצחון ישראלי, הרי שהוא לא הפסיק את חדירת הפדאיון. בסוף אוגוסט, התקפות הפדאיון בחסות מצרית, הביאו למותם של יותר מעשרה ישראלים (ראו פיגועי אוגוסט 1955). לפיכך, החליטה ממשלת ישראל לנקוט בפעולה. כיעד הפעולה, נבחרה מפקדת המשטרה של חאן-יונס שבעזה, ששימשה גם כמפקדת גדוד הפדאיון המצרי.
תוכניות
מטרת המבצע כפי שהוגדרה על ידי מפקד הגדוד, אריאל שרון, הייתה: "כיבוש בניין המשטרה בחן יונס, לשם חבלה בבניין ובמפקדת 'היחידה הפלשתינאית' הנמצאת בו.".[1] יעדי המבצע היו מבצר בריטי מסוג "טגארט" (Tegart) בגודל רגיל 50*60 מטר, עם שני מגדלים, שתי קומות וגג פתוח, שבו שכנה מפקדת 'החטיבה הפלשתינאית'. בצמוד למשטרה היה משטח אוהלים ובו שכנה פלוגת חי"ר.[1] מטרה שנייה הייתה עמדה מצרית שקיבלה את שם הקוד "מוצב 132". מוצב 132 שלט על כביש חאן יונס ונחשב לחיוני כדי להבטיח נסיגה בטחה של החיילים. המבצע נקרא "מבצע אלקיים", על שמו של סרן סעדיה (סופפו) אלקיים,[2] שנהרג במבצע חץ שחור.
את ביצוע המשימה קיבל גדוד 890 בפיקוד אריאל שרון. לראשונה בהיסטוריה של הצנחנים, שולבו במשימה זחל"מים - רכבים משוריינים חסיני כדורים. להלן סדר כוחות הצנחנים במבצע:
| סד"כ צנחנים במבצע אלקיים[3][4] | |||
|---|---|---|---|
| שם הכוח | מפקד | הרכב הכוח | מטרות |
| כוח א' | מרדכי (מוטה) גור[5] | פלוגה ד'[6] | פריצה לבנין המשטרה, טיהור הבניין ופיצוצו. |
| כוח ב' | רפאל (רפול) איתן | פלוגה ה'[7] | כיבוש וטיהור מוצב מחופר ליד הכפר עבסאן כדי לאפשר את הגעת כוח א' לבנין המשטרה, וכן כדי להבטיח מסדרון לנסיגה. |
| כוח ג' | עוזי עילם (טרכטנברג) עובד לדיז'ינסקי |
פלוגה א'[8] | חסימת הציר הצפוני והדרומי. |
הקרב
המבצע נקבע במקור לליל ה-30 באוגוסט, אלא שבגלל סירוב של קצין בחיל השריון, איחרו הזחל"מים לבוא,[9] והמבצע נדחה ביום ונקבע לליל 31 באוגוסט.[4] כוח ממוכן בראשות מרדכי (מוטה) גור תקף את המבצר והמתקנים שסביבו, בעוד כוחות בפיקודו של רפאל (רפול) איתן תקף את מוצב 132. הכוח של איתן הפגיז בארטילריה את המוצב, אלא שהמצרים נטשו אותו זמן קצר לפני פרוץ המבצע, וכל שנותר ללוחמים לעשות הוא להשמיד את התשתיות.
הכוח של גור, טעה בדרכו, והתקדם דרך הכפר בני-סוהילה. יריות מעטות נורו אל הטור, וחייל ערבי אחד נהרג.[10] בדרך, שני שוטרים מצריים שסברו שמדובר בשיירה מצרית, עצרו אותה וביקשו לראות כרטיסי עבודה. לוחמי צה"ל ירו בהם למוות.[9] הזחל"מים התגלו כבר ממרחק של כמה מאות מטרים, והמצרים במפקדה כיבו את האורות ופתחו באש. נפתחו חילופי-אש, במהלכם נפצעו מספר חיילי צה"ל שנחבשו במקום.[11] מחלקה בפיקוד טוביה (טיבי) שפירא הקיפה את המבנה וריתקה את המגדל הצפוני, בעוד כוחות נוספים השתלטו על דרכי הגישה.[11]
לוחמי צה"ל הסתערו על הדלת, שהתגלתה כנעולה. הובא מטען והדלת פוצצה. בשלב הזה נפצע מפקד המבצע מרדכי גור, ואת מקומו מילא אהרן דוידי. חיילי צה"ל פרצו לבניין וכבשו אותו במהירות. לאחר מכן הועמסו מאות קילוגרמים של חומרי נפץ, ובשניות האחרונות לפני הנסיגה, הודלקו הפתילים ומעוצמת הפיצוץ עפה חזית התחנה באוויר.[11] במהלך המבצע נהרגו 72 מצרים ו-58 נפצעו, צה"ל איבד חייל אחד - אמנון לביא ותשעה חיילים נפצעו. מרדכי גור ומשה פלס (סטמפל) קיבלו את עיטור העוז על השתתפותם במבצע.[12]
סיכום ותוצאות
היה זה הקרב הראשון שבו עשו כוחות הצנחנים שימוש בזחל"מים, ובכלל הפעם הראשונה שנעשה שימוש בכלי רכב אלה במהלך פעולות התגמול, והוכח בו השימוש היעיל שלהם. הפשיטה עצמה נחשבה לניצחון ישראלי מסחרר. תחנת המשטרה הושמדה כליל, וכן מתקנים רבים באזור. המבצע גרם למצרים לשקול מחדש את החסות שלהם לטרור הפדאיון, והוביל להפסקת אש בתיווך האו"ם ב-4 בספטמבר. הנשיא נאצר הורה על הפסקה בפעילות הפדאיון מצד הגבול המצרי. עם זאת, פרובוקציות מצריות שונות גרמו בסופו של דבר לפרוץ מבצע קדש. ב-2 בנובמבר 1956, כבש צה"ל בשנית את חאן יונס. העיר הוחזרה במהרה לידי המצרים ונשארה בשליטתם עד לשנת 1967. במהלך מלחמת ששת הימים נכבשה בשלישית העיר על ידי ישראל והושלט בה משטר צבאי. בשנת 1993 עברה העיר, יחד עם כל רצועת עזה, לידי הרשות הפלסטינית.
לקריאה נוספת
- מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977.
- רפאל איתן, רפול - סיפור של חייל, ספרית מעריב, 1985.
- Ze'evi, Dror, Israel's reprisal policy, 1953–1956: the dynamics of military retaliation, Frank Cass 2005
קישורים חיצוניים
- מבצע אלקיים באתר הצנחנים
- מבצע אלקיים (אורכב 07.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר גלעד
- "לפתע נפתחה עלינו אש... צרור משתק, הרגשתי כמו הוצאה להורג" באתר הצנחנים
- עשרות מצרים נהרגו בחאן יוניס, מעריב, 1 בספטמבר 1955
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמ' 201
- ^ אלקיים, סעדיה ("סופפו") באתר יזכור
- ^ מבצע אלקיים באתר הצנחנים
- ^ 4.0 4.1 מבצע אלקיים באתר גלעד
- ^ במהלך הפריצה, נפצע גור, ואת מקומו מילא אהרן דוידי.
- ^ פלוגה ד' באתר הצנחנים
- ^ פלוגה ה' באתר הצנחנים
- ^ פלוגה א' באתר הצנחנים
- ^ 9.0 9.1 "הפעלתי מטען ונוצר לפיד שהאיר את כל רצועת עזה..." באתר הצנחנים
- ^ מבצע אלקיים - הדרך באתר גלעד
- ^ 11.0 11.1 11.2 מבצע אלקיים - הקרב באתר גלעד
- ^ צנחנים וכוחות עזר מקבלי עיטורים בעשור הראשון 1948 - 1958 באתר הצנחנים
| משה שרת | ||
|---|---|---|
| משפחתו | יעקב שרתוק (אב) • פניה שרתוק (אם) • צפורה (רעיה) • יעקב (בן) • יעל (בת) • חיים (בן) • יהודה (אח) • דב הוז (גיס) • אליהו גולומב (גיס) | .jpg)
|
| הנצחתו | נווה שרת • רמת שרת • ארכיון מפלגת העבודה • אתר הזיכרון למשה שרת • קריית שרת • העמותה למורשת משה שרת | |
| ראש ממשלת ישראל השני | ||
| ממשלות | ממשלת ישראל החמישית (1954-1955) • ממשלת ישראל השישית (1955) | |
| אירועים בכהונתו | העסק הביש • מסעו לאסיה (1956) • אסון מעגן (1954) • ביקור או נו בישראל (1955) • מבצע אלקיים (1955) | |
| שונות | נאום הדגל • בית כהן-שרת | |
מבצע אלקיים34431405Q7097027