מבנה משרד התחבורה היבשתית של גאורגיה הסובייטית

מבנה משרד התחבורה היבשתית של גאורגיה הסובייטית בטביליסי (בגאורגית: საქართველოს საავტომობილო გზების სამინისტროს შენობა) הוא בנין בעל מבנה ארכיטקטוני ייחודי בטביליסי. הוא תוכנן על ידי האדריכל גיאורגי צ'אחווה (გიორგი ჩახავა) עבור המשרד לתחבורה יבשתית של גאורגיה הסובייטית, ובנייתו נסתיימה בשנת 1975.

היסטוריה

בשנות השבעים כיהן צ'אחווה כשר לתחבורה יבשתית של גאורגיה הסובייטית. לכן, הוא היה גם הלקוח וגם התכנן הראשי של הפרויקט. עקב היותו השר הממונה על הנושא הוא בחר את המיקום האידיאלי עבור המבנה במקום הבולט והאטרקטיבי ביותר בטביליסי באותם ימים.

האדריכל

צ'אחווה נולד בשנת 1923 בטביליסי. בשנת 1941 הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון. לאחר מכן גויס לצבא האדום והשתתף במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה למד בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטה הפוליטכנית של טביליסי. הוא סיים את לימודיו בשנת 1949. מאותה תקופה עבד כאדריכל בסטודיו משלו והוציא לפועל פרויקטים בגאורגיה, אוקראינה, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן ולוב.

בתקופת פעילותו קיבל צ'אחווה מספר פרסים ותעודות הוקרה, ביניהם: תעודה מאיגוד האדריכלים של ברית המועצות (נוסד ב-1932), העיטור הממלכתי של מועצת הקומיסרים העממיים של ברית המועצות בשנת 1983 ומדליה מאיגוד האדריכלים של גאורגיה - "עיטור מיוחד לאדריכלות". בשנת 1991 הוא הפך לחבר כבוד באקדמיה הבינלאומית לארכיטקטורה אוריינטלית.

המבנה

האתר המיוער שוכן בפרוורי העיר טביליסי על גדת נהר הקורה, על מדרון תלול, היורד ממערב למזרח. חלק גדול של המבנה מוגבה מעל פני הקרקע. את המבנה ניתן לראות ממרחק ושלושה כבישים מרכזיים המובילים מטביליסי צפונה חולפים בסמוך למבנה. ניתן להגיע למבנה דרך הקצה הגבוה שלו או הקצה הנמוך.

המבנה כולל קומות בטון בצורת תיבות המונחות זו על זו שתי וערב. חמישה חלקים, שכל אחד מהם מהווה שתי קומות. בסך הכל שמונה קומות (שתי הקומות הלפני אחרונות נמצאות בשני חלקים מקבילים. שלושה חלקים פונים ממזרח למערב ושני החלקים הנותרים, המונחים במאונך אליהם, פונים מצפון לדרום.

אדריכלות

המבנה בנוי בסגנון אריטקטורה קונסטרוקטיביסית (קונסטרוקטיביזם) ואחד מהדוגמאות המובהקות לסגנון בנייה זה בטביליסי. אחד ממבקרי האכיטקטורה בניו יורק טיימס תיאר את המבנה:

הלבנות תמוכות הכבדות של המבנה, הצומחות מתוך מדרון בין שני כבישים ראשיים, משקפות את המשיכה של העידן הסובייטי לקנה מידה הרואי. ... הקומפוזיציה של הצורות המשולבות, הדומה לטור של גשרים, ומזכירות עבודה של התנועה המטבוליסטית (Metabolist Movement) היפנית של שנות השישים ותחילת שנות השבעים, מלמדת כי האדריכלים הסובייטים לא פעלו בוואקום אינטלקטואלי

— ניו יורק טיימס ^[1]