טרקטט לוגי-פילוסופי
| הוצאה | |
|---|---|
| תאריך הוצאה | 1921 |
טְרַקְטָט לוגי-פילוסופי (נקרא בעברית גם מאמר לוגי-פילוסופי או טְרַקְטָטוּס לוגי-פילוסופי; במקור (לטינית): Tractatus logico-philosophicus, טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס; הכותרת המקורית בגרמנית: Logisch-philosophische Abhandlung), ובקיצור הטְרַקְטָט, הוא ספר עיון פילוסופי מאת לודוויג ויטגנשטיין, מאבות הפילוסופיה האנליטית.
רקע
המאמר הוא הראשון שבספריו של ויטגנשטיין, והיחיד שפורסם במהלך חייו. הספר יצא לאור בשנת 1921, עורר סערה גדולה, ואף הוכר כאחת היצירות הפילוסופית המרכזית ופורצות דרך במאה ה-20. הוא כתוב בצורה מאוד שיטתית ותמציתית, מעין רשימת עובדות לוגיות והמסקנות הנגזרות מהן. הספר מגדיר את מהותה של הפילוסופיה כעיסוק בעובדות לוגיות, שהן מטיבן עובדות הכרחיות, ולא בטבע שהוא מה שישנו, והוא קונטינגנטי מטיבו.
מבנה ותוכן הספר
5.6331 הרי לשדה הראייה אין צורה מעין זו:
מבנהו של הספר ואופן כתיבתו אינם ניתנים להפרדה מתוכנו - ממה שעל הקורא להבין. הוא בנוי במבנה של יהלום - מבנה של תאוריה אידיאלית - והוא עשוי שבעה משפטי יסוד, שלהם משפטים משניים ובסך הכל 526 משפטים.
שבע הטענות המרכזיות
- העולם הוא כל מה שקורה.
- מה שקורה, העובדה, הוא קיום מצב-דברים.
- מחשבה היא תמונה לוגית של עובדות.
- מחשבה היא פסוק בעל מובן.
- משפט הוא פונקציית-אמת של משפטי-יסוד. (משפט-יסוד הוא פונקציית-אמת של עצמו).
- הצורה הפשוטה של פונקציית אמת היא . זוהי הצורה הכללית של משפט.
- מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק.
![{\displaystyle [{\bar {p}},{\bar {\xi }},N({\bar {\xi }})]}](https://wikimedia.org/api/rest_v1/media/math/render/svg/2280fc5b18f2a18924aeac15d592429f9a30389c)
השפעה ופרשנות
הספר עוסק כמעט בכל תחומי הפילוסופיה, אך אחת מהשפעותיו העיקריות הייתה על הפילוסופיה של המדע. הספר עיצב את תפיסת הפוזיטיביזם הלוגי ונחשב כבר בזמנו לשיאה. תפיסה זו מנסה להציע תאוריה פילוסופית שבאמצעותה ניתן לאתר עובדות אטומיות שעל בסיסן בונים את כל העולם הנחשב והנתפש - הן מבחינה מדעית והן מבחינת התפישה והמחשבה האפשרית של האדם. אין מדובר בעובדות פיזיקליות, אלא ב"עובדות" לוגיות. הפילוסופיה אינה עוסקת במה שישנו, בקונטינגנטי, אלא במה שאפשרי לוגית, קרי, בהכרחי. היות שפילוסופיה היא דבר אשר אינו נבנה על עובדות טבע, אזי, במובן זה, לא ניתן לדבר על תזה פילוסופית כעל דבר שניתן להוכחה מדעית.
ויטגנשטיין עצמו הרחיק עצמו מן הפוזיטיביסטים, וחשב שמרביתם, איתם היה בקשרים קרובים, לא הבינו את הפילוסופיה שלו. יש פרשנים הסבורים שוויטגנשטיין לא ניסה להציע תאוריה כלשהי בטרקטט, אלא להביא את היומרה הפילוסופית התאורטית של הפוזיטיביזם לכדי אבסורד. זאת, על ידי ניסוח תורה מושלמת, והמחשה כיצד היא קורסת משהיא מושלמת: משפטי התאוריה הם חסרי מובן, וזאת על פי הקריטריונים הקשיחים שמנסחת התאוריה עצמה.
היום יש פרשנים הסבורים, כמו הפוזיטיביסטים בזמנו, שהטרקטט שייך לתקופה המודרנית. פרשנים אלו סבורים שהספר אכן מציע תאוריה פילוסופית, ולראיה הם מציגים, למשל, את מבנהו היהלומי. פרשנים אחרים סבורים שהספר רחוק מהמודרנה, ואף נותן כלים להתנגד לה על ידי הבאתה לכדי אבסורד. מבנהו של הטרקטט, בחירתו של ויטגנשטיין בסגנון כתיבה זה, נועד להמחיש כיצד יהלום פילוסופי הוא בבחינת פנטזיה ותו לא. במידה רבה הספר, על פי השקפת פרשנים אלו, הוא ספר אירוני.
על פי התאוריה שהספר מציע (או נראה כמציע), ישנם שני צדדים לאותו מטבע - העולם והחושב על העולם. המחשבה מגיעה עד העולם - בכך היא מחשבה על אודות העולם - ואינה מפספסת אותו. אין פירושו שלא ניתן לטעות, לחשוב מחשבות שגויות, אך לא ניתן לטעות במחשבה שתוכן המחשבה שלנו הוא שכך וכך הם הדברים. כלומר, אם אנחנו בכלל חושבים, אזי נושא המחשבות שלנו הוא העולם - יהיו אלה מחשבות שגויות או נכונות. המחשבה אינה יכולה לחצות את גבולות הלוגיקה, שכן מחשבה היא יציר לוגי. אין לחשוב באופן לא לוגי.
הספר מסתיים במשפט השביעי המפורסם: "על מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק". מעבר להבחנה החמורה בין מדעי הטבע לפילוסופיה, ולשקט המדעי שוויטגנשטיין גוזר בכך על הפילוסופים, ניתן לפרש את המשפט השביעי בכמה דרכים. דרך אחת של אלו הסוברים שהטרקטט מנסח תאוריה מפרשת משפט זה כאילו הוא מוכיח את טענתו שאין מחשבה מחוץ ללוגיקה - שגבולות השפה (הגבול בין מה שהוא בעל מובן לבין מה שהוא חסר מובן) שורטטו מתוך השפה, ולא מחוצה לה. דרך אחרת לפרש משפט זה היא דרכם של החוקרים הסבורים שוויטגנטשטיין לא ניסה להציע תאוריה. חוקרים אלו סבורים שמשפט זה אומר שפילוסופיה הוא דבר שלא ניתן לדבר עליו כלל (כלומר הוא תחום ריק מתוכן, ולמעשה אינו תחום כלל, אלא רק אשליה של תחום).
לאחר סיום כתיבת הספר הכריז ויטגנשטיין שאין מה לדון יותר בפילוסופיה, אבל אחרי כמה שנים שבהן לימד בתיכון הוא חזר בו בטענה שיש כמה מילים שלא מסתדרות עם התאוריה שהמילים והלשון הם הדרך לתאר את העולם. למשל: "או" ו-"ו". התובנות החדשות הללו הובילו אותו לעבוד על ספרו החדש חקירות פילוסופיות שלא זכה להשלים בימי חייו והוא פורסם רק לאחר מותו. הספר כתוב בסגנון אחר לגמרי מ"טרקטט לוגי-פילוסופי" - לא במבנה לוגי קפדני אלא כדיון בשפה רגילה ולא תמציתית. הספר בוחן תאוריות שונות תוך עיסוק בשפה האנושית ובמה שיש ביכולתה להביע.
תרגומים לעברית
- לודוויג ויטגנשטיין, מאמר לוגי-פילוסופי, עם מבוא מאת ברטראנד ראסל; תרגום וביאורים: משה קרוי, מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים ('ספרי דעת זמננו'), תשל"ג, 1973.
- לודוויג ויטגנשטיין, מאמר לוגי-פילוסופי; תרגם לעברית עדי צמח, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994.
לקריאה נוספת
- גלעד ברעלי, "לוגיקה ואינטנציונליות ב"מאמר לוגי-פילוסופי" של ויטגנשטיין", עיון, מד (תשנ"ו), עמ' 399–418. (המאמר באתר של ברעלי) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- חגית בנבג'י, "מושג העובדה ב'טרקטטוס לוגי-פילוסופי'", עיון, מ (תשנ"ב), עמ' 379–404. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- גלעד ברעלי, "חוסר מובן, האני והרצון ב'מאמר לוגי-פילוסופי' לוויטגנשטיין", עיון, מז (תשנ"ט 1998), עמ' 355–376. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יובל לוריא, "ויטגנשטיין על משמעות החיים", עיון, מט (תש"ס 2000), עמ' 115–136. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- גלעד ברעלי, "סימן וסמל, שימוש ומשמעות ב'טרקטטוס' של ויטגנשטיין", עיון, נד (2005), 375–404.(המאמר באתר של ברעלי) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא (בגרמנית)
- הטקסט באנגלית ובגרמנית בפרויקט גוטנברג
- יורם ברונובסקי, ה"פסיון" של ויטגנשטיין, דבר, 29 במרץ 1974 (עם הופעת התרגום העברי הראשון)
26145613טרקטט לוגי-פילוסופי