לשקאר-א-טייבה
 | |
| בעלי ברית |
 ג'יש-י מוחמד אל-קאעדה |
|---|---|
| מתנגדים |
 הודו ארצות הברית ישראל |
לשכר-א-טיבה (באורדו: لشكرِ طيبه, תעתיק מדויק: לַשְכַרִ טַיבִּה, שפירושו: "צבא [העיר] אל-מדינה")[1] הוא ארגון טרור אסלאמיסטי רדיקלי בולט בפקיסטן, אשר הוקם ב-1989 ומטרתו המוצהרת היא שחרור חבל קשמיר מידי הודו, והקמת מדינת הלכה אסלאמית על בסיס חוקי השריעה בכל אזור דרום אסיה. במשך השנים ביצע הארגון, המקושר לארגון הטרור אל-קאעידה, פיגועי טרור רצחניים רבים, כנגד מטרות הודיות ומערביות בחבל קשמיר ובכל רחבי הודו.
אידאולוגיה
הארגון דוגל בהקמת מדינה מוסלמית אוניברסלית, שתכלול את כל המדינות המוסלמיות בעולם, במתכונת של ח'ליפות. מדינה זו תהיה מדינת הלכה הכפופה לחוק השריעה. על פי הארגון, כל המוסלמים ברחבי העולם מצווים להצטרף לג'יהאד, ולעזור למוסלמים אחרים המצויים במצוקה ובמצב של דיכוי מידי אלו המכונים על ידם ה"כופרים" - ובעיקר ההינדים, הנוצרים (בדגש על ארצות הברית) והיהודים. בין היתר הם מונים את המוסלמים המתגוררים ביהודה ושומרון, בוסניה, קוסובו, קשמיר, הפיליפינים, בורמה וצ'צ'ניה. כחלק מתפיסה זו, לשקאר-א-טייבה פתחה את בסיסי האימון שלה בפקיסטן לפעילי ג'יהאד מוסלמים מכל רחבי העולם.
הם טוענים כי עימות מוסלמי-הינדי מאפיין את העולם מאז ביאתו של מוחמד, ולכן כל הנלחם בהודו, ימנע מהגעה לגיהנום. הארגון עוין בצורה רשמית גם את היהודים ואת מדינת ישראל ומפיץ חומרי תעמולה כנגדה. בפרסומים הם מכנים את היהודים בשם "אויבי האסלאם" ו"ילדי הקופים והחזירים".[2]
היסטוריה
הארגון נוסד בשנת 1989 כזרוע הצבאית של הארגון הרדיקלי הפקיסטני "מרכז א-דעווה ואל-ארשאד" ("מרכז ההטפה וההדרכה"). לפי מקורות אחרים הארגון הוקם כבר ב-1987. גם על הנסיבות להקמתו ישנם דעות שונות: ייתכן כי הוקם במטרה להאבק במלחמת אפגניסטן נגד כוחות ברית המועצות ולפי דעות אחרות הוקם באופן ישיר על מנת להאבק בסכסוך על חבל קשמיר. את הארגון הקים חאפיז מוחמד סעיד, פרופסור ללימודי אסלאם באוניברסיטת לאהור. בראשיתו קיבל הארגון סיוע כספי מערב הסעודית ותמיכה פוליטית וצבאית מפקיסטן, כשבראשיתו נוהל הארגון על ידי המודיעין הבין-שירותי (ISI) הפקיסטני, אולם במשך הזמן הוא קיבל צביון של ארגון סלפי-ג'יהאדיסטי המקושר לאל-קאעדה.[3] אולם בהמשך ניתק את קשריו הרשמיים עם הממשל הפקיסטני, וגיבש תפיסה רדיקלית וגלובלית יותר. למרות זאת מעריכים ארגוני מודיעין מערביים, כי הארגון ממשיך לקבל תמיכה מה-ISI גם כיום.
החל משנות ה-90 יצר הארגון קשרים עם ארגון הטרור הבינלאומי אל-קאעידה, והושפע ממנו. מנהיג התנועה, חפיז מחמד סעיד, קיים קשר הדוק עם אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל-קאעידה. קשרים אלו התחזקו לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, כאשר לשקאר-א-טייבה שיתף פעולה והעניק סיוע, מסתור ומשענת לפעילי אל-קאעידה לאחר פלישת ארצות הברית לאפגניסטן.[2]
מאז שנת 1993, לשקאר א-טייבה הפך לאחד מהארגונים הבולטים ביותר בביצוע פיגועי טרור בהודו בכלל, ובחבל קשמיר בפרט, כנגד חיילים ואזרחים הינדים וסיקים. בשלב הראשון, כשהארגון טרם היה מבוסס דיו מבחינה לוגיסטית, אנשיו העדיפו לבצע פיגועים באזורים כפריים מבודדים בעמק קשמיר, בהם הייתה נוכחות צבאית הודית מועטה. בהדרגה, החל הארגון לשתף פעולה עם ארגונים איסלאמיים נוספים שכבר פעלו בקשמיר, כגון ארגון הטרור ג'יש-י מוחמד. הארגון ניסה לשבש מהלכי בחירות, לפגוע בפעילים פוליטיים, אנשי צבא וביטחון, עצרות פוליטיות ולא בחל אף בפגיעה באזרחים.
שיתוף הפעולה הבין-ארגוני הצטמצם בהדרגה בראשית שנות ה-2000, עקב חילוקי דעות על רקע סירוב לשקאר א-טייבה להכיר בהסכם הפסקת האש שנחתם עם הודו. פעולות בולטות בתקופה זו היו רצח 35 אזרחים סיקים בדרום חבל קשמיר במרץ 2000, ערב ביקורו של הנשיא ביל קלינטון בהודו, והרג 25 הינדים בחתונה, ב-1998. במקביל ביצע הארגון התקפות כנגד יעדי הצבא ההודי ושיירות, שכללו מטעני צד, מכוניות תופת ואירועי ירי, כאשר המבצעים מוכנים להקריב את חייהם. בתקופה זו, הארגון השתמש הן בטקטיקות גרילה והן בטרוריזם צרוף שנועד לפגוע באזרחים.
בשנת 2001 החל הארגון בשינוי אסטרטגי, והחליט לבצע פיגועים גם מחוץ לחבל קשמיר, תוך ניסיון למנוע כל סיכוי להפשרת היחסים בין הודו לפקיסטן. פיגוע הראווה הראשון שביצע הארגון היה הפיגוע בפרלמנט ההודי בניו דלהי, בדצמבר 2001, בו נרצחו 13 בני אדם. בתגובה לאירוע, האשימה הממשלה ההודית את ממשלת פקיסטן, בסיוע לארגון. האירוע הצטרף גם ללחץ האמריקאי שהופעל על ממשלת פקיסטן לפעול למיגור הטרור בתחומה, לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001. מזכיר המדינה של ארצות הברית קולין פאוול הודיע ב-26 בדצמבר 2001 כי ארצות הברית כללה את לשקאר-א-טייבה ברשימת ארגוני הטרור הזרים. בעקבות זאת נשיא פקיסטן, פרבז מושארף, גינה את הארגון, הוציאו מחוץ לחוק ועצר את מנהיגו, חפיז מוחמד סעיד, אם כי הוא שוחרר כעבור מספר חודשים.
גם לאחר מכן היה הארגון אחראי לסדרת פיגועי טרור, ביניהם פיגוע בקאלוצ'אק שבקשמיר במאי 2002, בו נהרגו 31 בני אדם, פיגוע ב-29 באוקטובר 2005 בשוק בדלהי, שגרם למותם של 60 איש[4] ובאותה שנה בורנאסי (37 הרוגים), ופיגוע הרכבות במומבאי ב-11 ביולי 2006, שגרם למותם של 211 איש ופציעתם של כ-700.[5]
פעילות הארגון הגיעה לשיאה במתקפת הטרור במומבאי בנובמבר 2008, בה הותקפו סימולטנית אחת עשרה מטרות ברחבי העיר. לראשונה, נבחרו במתכוון גם יעדים שבהם ידוע כי ישנם תיירים זרים, וכן יעד יהודי מובהק - בית חב"ד המקומי. במתקפת הטרור נהרגו 173 בני אדם וכ-300 נפצעו, כולל שישה ישראלים.[6]
בספטמבר 2009 פרסם המטה ללוחמה בטרור אזהרת מסע למטיילים ישראליים, כי לשקאר-א-טייבה נערך לבצע מספר פיגועים ברחבי הודו, לרבות באתרי ריכוז של תיירים מערביים וישראליים, ייתכן גם שבתי חב"ד נוספים יהוו מטרה.[7]
הארגון משתף פעולה עם המוג'האדין ההודי.
תשתית ומימון
התשתיות הצבאיות והמבצעיות של לשקר-א-טייבה מצויות בפקיסטן ובחבל קשמיר - הן בחלקו ההודי והן בחלקו הפקיסטני. לארגון מחנות אימונים בקרבת העיר לאהור, שבהם מכשירים מאות פעילים בכל שנה, בעזרת אימונים מתוחכמים כגון לוחמה בשטח בנוי ולוחמת גרילה, טכניקות חבלה מתקדמות, שימושי מחשב וטכנולוגיה מבצעית. במחנות אלו גם אומנו המחבלים אשר ביצעו את מתקפת הטרור במומבאי (2008). מתאמנים בו גם מוסלמים בעלי אזרחות מערבית (בעיקר בריטית, אך גם צרפתית, אוסטרלית ועוד), דבר המסייע גם ביצירת שיתופי פעולה עם ארגוני טרור נוספים ויצירת תשתית מודיעינית גלובלית. לארגון גם סייענים מוסלמים רבים בתוך הודו עצמה, המשתלבים בביצוע הפיגועים.
בקרבת העיר לאהור גם נמצאת מפקדת הארגון, שאחראית על גיוס כספים, הסברה, אימונים וגיוס הפעילים. הארגון משקיע מאמצים רבים בהסברה והגעה לתודעה הציבורית, ומפיץ תעמולה בעזרת אתרי אינטרנט באורדו, ערבית ואנגלית, ומספר ביטאונים אסלאמיסטיים.
הארגון ממומן כיום בעיקר על ידי כספים סעודיים, שמועברים אליו דרך ארגוני צדקה אסלאמיים – ובעיקר הארגון "ג'מאעת א-דעוה". מקור נוסף למימון הוא ארגון הטרור הבינלאומי אל-קאעידה, עמו מקיים הארגון קשרים הדוקים. מקור מימון חשוב נוסף הוא קהילות מוסלמיות בחו"ל, ובעיקר זו שבבריטניה. פעמים רבות הכסף נאסף בכסות של ייעוד למטרות חברתיות (כגון סיוע לנפגעי אסונות טבע, סיוע רפואי וחינוכי וכו'), ולתורמים לא נודע שכספם מיועד למטרות צבאיות וטרוריסטיות. הארגון גם נהנה ממימון של מספר ארגוני פשיעה, דבר הבא לידי ביטוי בקשרים עם ראשי העולם התחתון בהודו, העוסקים בהברחות סמים לאירופה.
הארגון השתמש ברשתות החוואלה למימון התקפותיהם בדלהי.[8]
קישורים חיצוניים
- לשכר-א-טיבה (Lashkar-e-Taiba): ארגון ג'האד עולמי אסלאמי פקיסטאני, המשתף פעולה עם אלקאעדה, הוא זה שביצע את מתקפת הטרור במומבאי, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 24 בדצמבר 2008
- חיים איסרוביץ', הסכסוך על החבל, באתר nrg, 29 באוקטובר 2005
- סקירת הארגון על ידי ה-Council on Foreign Relations, 2 בדצמבר 2008 (באנגלית)
- לשקאר-א-טייבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ היה נהוג לתרגם את שמו כ"צבא הטהורים", אולם באורדו ובשפות מקומיות אחרות הכוונה לכינויה של העיר אל-מדינה בערבית, "א-טייבה", כך שפירוש השם באורדו: צבא אל-מדינה.
- ^ 2.0 2.1 שם
- ^ לשכר-א-טיבה (Lashkar-e-Taiba): ארגון ג’האד עולמי אסלאמי פקיסטאני, המשתף פעולה עם אלקאעדה, הוא זה שביצע את מתקפת הטרור במומבאי., באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 24 בדצמבר 2008
- ^ Delhi blasts toll is 59, 200 injured - Rediff.com India News
- ^ CNN.com - India police: Pakistan spy agency behind Mumbai bombings - Oct 1, 2006
- ^ יהונתן ובר ורוני סופר, מתקפת טרור במומבאי: ישראלים בשבי, באתר ynet, 27 בנובמבר 2008
- ^ אזהרה: איום קונקרטי לפגיעה בישראלים בהודו, באתר ynet, 17 בספטמבר 2009
- ^ Terrorism Financing Methods: An Overview
38140137לשקאר-א-טייבה