לוטוביסקה
 | |
| חורבות בית הכנסת בכפר | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודקרפאטי |
| מחוז | ביישצ'אדי |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 762 (2013) |
| קואורדינטות | 49°15′N 22°41′E / 49.250°N 22.683°E |
לוטוביסקה (בפולנית: Lutowiska; ביידיש: ליטוביסק) הוא כפר במחוז ביישצ'אדי שבפרובינציית פּוֹדְקַרְפָּאטִי בפולין, בסמוך לגבול אוקראינה, בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
היישוב נזכר לראשונה במאה ה-16, אז היה בבעלות משפחות אצולה. במחצית הראשונה של המאה ה-19 התפתח היישוב, והתקיימו בו מספר ירידים שנתיים. במהלך מלחמת העולם הראשונה ספג היישוב נזק רב מהקרבות שהתרחשו סביבו.
יהודי לוטוביסקה
יהודים ישבו ביישוב מאז שהחל להתפתח, ומהמחצית השנייה של המאה ה-19 היוו רוב בקרב תושביו, ונטלו חלק מרכזי בפיתוחו הכלכלי. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 קבע את חצרו ביישוב האדמו"ר רבי ישעיה שלום רוקח משושלת בעלז.
יהודי לוטוביסקה עסקו בעיקר במסחר השוורים ביריד, במסחר זעיר בחנויות ודוכנים בשוק וברוכלות בסביבה. היו ביניהם גם בעלי מלאכה. בעיירה ובסביבתה היו כמה יהודים בעלי אכסניות, מוזגים וחוכרים באחוזות האציל המקומי.
בסוף המאה ה-19 רכשו יהודים חלקות אדמה באזור לוטוביסקה והתפרנסו מחקלאות. בעל אדמות יהודי מלוטוביסקה, מנדל ראנד, עלה ב-1904 לארץ ישראל והקים בירושלים את "בתי ראנד".
בראשית מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נמלטו רוב היהודים מלוטוביסקה מפני הצבא הרוסי וחזרו כששבה העיר לפולין העצמאית. אז צומצם מסחר השוורים בעיירה וחלה ירידה ברווחה הכלכלית.
בתחילת המאה ה-20 נמנו ביישוב 1,570 יהודים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו מהיישוב רוב יהודיו, מאימת הרוסים, והיהודים שנותרו בו הואשמו בריגול, וגורשו לעומק רוסיה.
בין שתי מלחמות העולם התפרנסו על החקלאות בלוטוביסקה 17 משפחות יהודיות, ברשותן היו כ-600 דונם אדמה, 13 סוסים, 51 ראשי בקר ולולי עופות. בשנות ה-20 המאוחרות הם התפרנסו בדוחק ונזקקו לתמיכה בכסף כדי לקיים את משקיהם. ב-1929 פנה ר' מאיר ויינברגר בבקשת תמיכה דחופה מן הארגון "עזרת תורה" שבניו-יורק.
בשנת 1921 הוקמה בלוטוביסקה האגודה הציונית השחר, אשר הקימה תוך שנה בית-ספר עברי משלים בו למדו 69 תלמידים ב-4 כתות. ב-1922 הוקמה במקום גם אגודת הצפירה ובמועדונה התקיימו חוג לדרמה, הרצאות וקורסים ללמוד עברית. ב-1926 הוקם ארגון הנוער אחווה וב-1930 הנוער הציוני.[1]
בין מלחמות העולם נמנו ביישוב 1,220 יהודים, רוב תושביו, והתקיימה בו פעילות ציונית וכן בית ספר עברי.
בשואה
עם כיבוש היישוב בידי הגרמנים בספטמבר 1939, החלו אלו בביצוע מעשי התעללות פומביים ביהודיו, תוך גזיזת ותלישת זקנים ופיאות, ואילוץ יהודי היישוב במהלך הימים הנוראים לרקוד על גבי ספרי תורה שנפרשו ברחובות הכפר. ערב סוכות ת"ש נכנסו ליישוב חיילי הצבא האדום, ובתקופה הסובייטית הוחרם רכוש היהודים ביישוב, וכמה משפחות יהודיות אמידות גורשו ממנו. כמו כן, גורשו לעומק ברית המועצות פליטים שהגיעו ליישוב ממערב פולין.
עם שובם של הגרמנים ליישוב, במהלך מבצע ברברוסה, הם מינו בו יודנרט, שנצטווה לספק להם עובדי כפייה יהודים. בתחילת קיץ 1942 פשטו על היישוב אנשי גסטאפו, ריכזו את יהודיו, וערכו בהם סלקציה. כ-800 קשישים וילדים נרצחו בבור ירי בגבעה שמעל הכנסייה המקומית, וכל יתר היהודים הועברו כעבור זמן מה לאוסצ'יקי דולנה. משם הועברו ב-8 בספטמבר 1942, יחד עם יתר יהודי המקום, למחנה זאסלאב הסמוך לסאנוק, ושם נרצחו במקום או שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
יהודים מעטים מהכפר שהצליחו להימלט מהאקציה ליערות הסביבה נתגלו ונרצחו בידי שוטרים גרמנים או אוקראינים, ואף בידי פרטיזנים אוקראינים. מכ-1,220 יהודי היישוב שרדו את השואה 12 איש, אשר שהו בזמן הכיבוש הגרמני בשטחי ברית המועצות.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת ליטוביסק, בספריית העיר ניו יורק
- לוטוביסקה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "לוטוביסקה (לשעבר אורבניצה)", באתר השטעטל הווירטואלי
- "לוטוביסקה", באתר JewishGen (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי, באתר לוטוביסקה
30063175לוטוביסקה