ליאורה גלט-ברקוביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליאורה גלט-ברקוביץ'
לידה 16 במאי 1953 (גיל: 70)

ליאורה גלט-ברקוביץ' (נולדה ב-16 במאי 1953) היא פרקליטה שהדליפה ב-2003, סמוך למועד הבחירות לכנסת השש עשרה, את דבר חקירתו החסויה של ראש הממשלה אריאל שרון במה שנודע כ"פרשת סיריל קרן".

גלט-ברקוביץ סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב והצטרפה לשירות המדינה כפרקליטה.

הדלפת פרשת סיריל קרן

ערב הבחירות לכנסת השש עשרה שהתקיימו ב-28 בינואר 2003 היה ידוע בציבור על מספר חקירות המתקיימות נגד אריאל שרון ומשפחתו, כמו פרשת האי היווני, אולם החקירה בפרשת סיריל קרן נשארה חסויה. באותה פרשה הועלה חשד ששרון קיבל כסף, לכיסוי ההוצאות בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד ששרון התחייב לממן, מאיש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, וזאת במסווה של הלוואה מסיריל קרן - ידידו של שרון ממלחמת העצמאות. גלט-ברקוביץ, שעבדה אז בפרקליטות מחוז מרכז[1], שימשה כפרקליטה מלווה בתיק. ב-5 בינואר 2003 היא הדליפה לעיתונאי ברוך קרא מ"הארץ" את דבר החקירה ואף העבירה לו עותק מהבקשה לחיקור דין שנשלחה לדרום אפריקה, מקום מגוריו של קרן. עיתון הארץ פרסם בהרחבה את העניין ב-7 וב-8 בינואר 2003.

לאחר פרסום הידיעה אודות החקירה ב"הארץ", מינה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, צוות חקירה מיוחד כדי לאתר את המדליף. בתחילה כלל הצוות אנשי שב"כ, אך הללו עזבו לאור מחאות וצו על תנאי של בג"ץ על עירובם. הצוות חקר באזהרה את קרא (בעבירה של שיבוש מהלכי משפט) וקיבל בצו בית משפט את פלט שיחות הטלפון שלו. נוסף, קיבל הצוות מידע אודות מקור ההדלפה מעיתונאי שנודע בכינוי "נשר". גלט-ברקוביץ הובאה לחקירה, לא ניצלה את זכות השתיקה והודתה במעשה. מהדלפות מחקירתה במשטרה נטען כי אמרה שהחליטה להדליף כדי לסייע למתנגדיו של אריאל שרון כיוון שבנה עומד להתגייס לצה"ל ועל כן היא חוששת ששרון יהיה בשלטון[2].

אליקים רובינשטיין אמר לאחר מכן כי "זו הייתה הדלפה יזומה ואידאולוגית - והיא נכשלה", וכן "העיקר הוא שהייתה הדלפה שיכלו להיות לה תוצאות קשות - עירוב של חקירה עם פוליטיקה ותיק שאולי היה מתנהל על ידי האדם שהדליף. זו פרקליטה שנכשלה בתפקידה... מדובר באידאולוגיה של השקפות אישיות ולא אכנס ליותר מזה". הוא הכחיש כי החקירה הנמרצת לאיתור המדליף הייתה מטעמים פוליטיים. גם פרקליטת המדינה עדנה ארבל הוקיעה את ההדלפה.

תוצאות הפרשה

התוצאות המיידיות של הפרשה היו כי נושא השחיתות של שרון והסובבים אותו ירד מסדר היום של מערכת הבחירות ובכך סייעה לשרון להשיג את ניצחונו בבחירות. ספין של הפרשה אירע כששידור חי ממסיבת עיתונאים של שרון, בה היה אמור למסור את גרסתו על החקירות המתנהלות נגדו ונגד משפחתו, הופסק בהוראת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מישאל חשין, כיוון שלדבריו הפך האירוע לשידור תעמולת בחירות - האסור על-פי החוק במועד סמוך לבחירות. הדבר נתפס כ"סתימת פיות" וסייע אף הוא לשרון[3].

גלט-ברקוביץ' הושעתה מעבודתה מיד עם פרסום הפרשה. היא הועמדה לדין פלילי והורשעה במסגרת עסקת טיעון בעבירה של "גילוי בהפרת חובה", ונדונה ל-8 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 10,000 ש"ח. היא התפטרה משירות המדינה ולא הועמדה לדין משמעתי (שהיה יכול לפגוע בפנסיה שלה). בהליך נפרד של לשכת עורכי הדין נשלל רישיונה לשנה וחצי[4]. השופטת במשפטה הפלילי, חיותה כוחן, אמרה כי גלט-ברקוביץ' הודתה במשטרה כי מטרתה הייתה להשפיע על ציבור הבוחרים וכי "מעשיה חרגו מהאיזון בין ההדלפה לזכות הציבור לדעת". גלט-ברקוביץ' אמרה לאחר משפטה כי: "לא הפרתי את אמון הציבור אלא פעלתי בשירות הציבור" ו"עודני משוכנעת שבדמוקרטיה לא תיתכן הצבעה מושכלת ללא ידיעת עובדות חשובות כל כך"[5]. בראיון כמה חודשים לאחר מכן טענה כי חקירת פרשת סיריל קרן עוכבה על ידי יד מכוונת מלמעלה וכי אליקים רובינשטיין העביר מסר לחוקרים ש"העניינים לא רציניים". היא אף ציינה את יחסה החם של עדנה ארבל לאחר חשיפת הפרשה[6].

הפרשה הסעירה את הרוחות בישראל. בעיני אנשי הימין היה בה משום אישוש לטענות כי פרקליטות המדינה נוקטת במדיניות של איפה ואיפה בחקירותיה, ורודפת את אנשי הימין, והיו ביניהם אף שהפליגו לטעון כי התיק נתפר מראש על שרון על מנת להפילו[7]. עמדה מנוגדת הייתה שהסתרת מידע על חשדות של מעורבות של מועמד לראשות הממשלה במעשים פליליים פוגעת בחופש הבחירה של האזרחים, והדלפתו לציבור, אף שאינה חוקית, היא בבחינת שירות ציבורי מהמעלה הראשונה, באשר הוא נותן לציבור הבוחרים תמונה מקיפה יותר על המועמד. כך, למשל, סבר נשיא מועצת העיתונות, פרופ' מרדכי קרמניצר, שטען כי לא היה מקום להעמיד את גלט-ברקוביץ' לדין פלילי אלא לדין משמעתי בלבד (כפי שנעשה במקרה של ענת סבידור-גולדנצוויג[8]). הוא הגדיר את חקירת העיתונאי ברוך קרא באזהרה וקבלת פלט השיחות שלו כ"פגיעה חמורה בחופש העיתונות והמשטר הדמוקרטי בישראל"[9]. עיתון "הארץ" ראה אף הוא את חקירת הצוות מיוחד בחומרה ותקף קשות את אליקים רובינשטיין[10].

בסוף ינואר 2007 גלט-ברקוביץ' תבעה את עיתון "הארץ" וכתבו, ברוך קרא, בתביעת פיצויים של 2.5 מיליון ש"ח, בטענה כי מעשיהם של העיתונאי ומערכת העיתון הביאו לחשיפתה וגרמו לפיטוריה ואובדן פרנסתה[11]. בנובמבר 2011 דחה בית המשפט את תביעתה[12]. ב-21 באוקטובר 2014, בית המשפט העליון דחה את ערעורה של ליאורה גלט-ברקוביץ' כנגד דחיית המחוזי את תביעתה נגד "הארץ", וקבע שמערכת עיתון "הארץ" לא התרשלה בעבודתה[13].

גלט ברקוביץ' היא אחת מפרקליטיו של דוד אפל שעמד לדין בפרשת מגדל הזוהר,[14] הורשע וריצה את עונשו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תפקידה היה "סגנית בכירה א' וממונה בפרקליטות המחוז"
  2. ^ אפרת וייס, "לא יהיה מנוס מלהעמיד לדין את הפרקליטה המדליפה", באתר ynet, 22 בינואר 2003
  3. ^ אורית גלילי צוקר, מדוע ניצח שרון?, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2003
  4. ^ הדיון בבית הדין המשמעתי הארצי
  5. ^ ורד לוביץ', עונשה של גלאט-ברקוביץ': מאסר על תנאי וקנס, באתר ynet, 16 במרץ 2005
  6. ^ רונן ברגמן, 'רובינשטיין צחק עם שרון על הסיגריות שיביא לו לכלא', באתר ynet, 29 בספטמבר 2005
  7. ^ למשל, ד"ר חיים משגב, האורוות בפרקליטות מזוהמות, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 26 בינואר 2003
  8. ^ *ורד לוביץ' ואפרת וייס, פרשת האי היווני: הושעתה הפרקליטה החשודה בהדלפה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2003
  9. ^ צבי הראל, גדעון אלון ומשה גורלי‏, "פגיעה קשה בחופש העיתונות", באתר וואלה!‏, 26 בינואר 2003
  10. ^ ברוך קרא, אם לפחות הייתה לו מדיניות, באתר הארץ, 21 באפריל 2003
  11. ^ כרמל בן צור, גלט-ברקוביץ תובעת את "הארץ" וכתביו: הפרו הבטחות, באתר הארץ, 29 בינואר 2007
  12. ^ אורן פרסיקו, "עיתונאי אינו מפעיל סוכנים", באתר העין השביעית, 15 בנובמבר 2011
  13. ^ אורן פרסיקו, "עיתון אינו בית-ספר למרגלים", באתר העין השביעית, 21 באוקטובר 2014
  14. ^ הילה רז, משה מזרחי: החקירה נגד דודי אפל נפתחה בעקבות חשד כי הוא העומד מאחורי האזנת הסתר לשר אלי ישי, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0