לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |
| לידה | לוטרלו, האימפריה הרומית ה"קדושה" |
|---|---|
| פטירה | ברייטנוואנג, האימפריה הרומית ה"קדושה" |
| מדינה | האימפריה הרומית ה"קדושה" |
לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" (בגרמנית: Lothar II von Supplinburg; לותאר השני מזופלינבורג; 9 ביוני 1075 – 4 בדצמבר 1137) היה קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" מ-1133 ועד מותו, דוכס סקסוניה מ-1106 ועד 1125 והמלך הגרמני-רומאי ומלך איטליה מ-1125 ועד מותו.
ביוגרפיה
ראשית חייו
לותאר נולד ב-9 ביוני 1075 לרוזן גבהארד מזופלינבורג, השתייך לאצולה הסקסונית ולמחנה המתנגדים לקיסר היינריך הרביעי, ולהדוויג מפורמבאך, בתם של פרידריך, רוזן פורמבאך וגרטרוד פון הלדנסלאבן, שהתחתנה לאחר מות אביו בקרב הומבורג אן דר אונסטרו עם אורדולף, דוכס סקסוניה. לותאר גדל בטירת סופלינגנבורג שהייתה גם בית אבותיו.
בשנת 1100, בגיל 25, התחתן לותאר עם ריכנצה מנורטהיים, בתם של היינריך השמן מנורטהיים, רוזן פריזיה וגרטרוד מבראונשווייג. בשנת 1104 תמך לותאר בהיינריך החמישי במלחמת הכס נגד אביו, הקיסר היינריך הרביעי.
דוכס סקסוניה
כאשר מת הדוכס מגנוס בילונג בשנת 1106 ללא יורש זכר, המלך היינריך החמישי נתן את דוכסות סקסוניה ללותאר ולא לחתנו של מגנוס, היינריך התשיעי, דוכס בוואריה. נסיבות המינוי לא ברורות. כמה היסטוריונים אומרים שהיינריך החמישי רצה למנות דוכס חלש, וכי הוא האמין שלותאר, שעד אז היה לו רק נחלה קטנה, הוא אכן דוכס חלש. אחרים חושדים שלותאר מונה כצאצא של משפחות אופוזיציה סקסוניות על מנת להגיע איתם לפשרה. לותאר בהחלט לא היה הנסיך החזק ביותר בדוכסות באותה תקופה. אף על פי כן, הוא נהג מדיניות עצמאית בסקסוניה מתחילת שלטונו, למשל, מסר את מחוזות הולשטיין וסטורמן לידי שוונבורג בשנת 1111. במחלוקת הסקסונית-סאלית הוא הוביל את האופוזיציה האנטי-קיסרית ועשה לעצמו שם כפוליטיקאי חכם ומנהיג צבאי מיומן; אף כי הודח זמנית מתפקידו כדוכס בשנת 1112, לאחר שנכנע בפני הקיסר בשנת 1114, הוא קיבל את דוכסותו בחזרה ואף תמך בהיינריך החמישי נגד האופוזיציה של הריין התחתון-ווסטפאלי. אולם עד מהרה הוא ושאר נסיכים מזרח-סקסונים התייצבו שוב בגלוי עם המורדים והשתתפו בקרב וולפשולץ, בו הובס צבא הקיסר על ידי הסקסונים בשנת 1115. בנוסף, הוא ואשתו ירשו את גרטרוד פון הלדנסלאבן בשנת 1116, ולאחר מותו של אוטו השני, רוזן נורטהיים וגרטרוד מבראונשווייג ירשו חלק גדול מהרכוש של נורטהיים, ברונונישן והלדנסלאבן. בשנים לאחר מכן הוא הרחיב את השפעתו בווסטפאליה במסעות נוספים ומינה רוזנים חדשים כוואסלים. הוא הרחיב באופן שיטתי את מעמדו הפוליטי באימפריה באמצעות המדיניות הטריטוריאלית שלו.
כאשר ניסה הקיסר היינריך החמישי למנות את ויפרטכט פון גרויץ', כמרקיז חדש של מייסן, קם לותאר, כמנהיג האצילים הסקסונים, נגד החלטה זו והדיח את ויפרכט בכוח הנשק. לאחר מכן הוא מינה את קונרד פון וטין כיורש הבא ומסר את מרקיזות מאוזיץ לאלברכט הדוב. בהלברשטט הוא השפיע על הבחירה של בישוף חדש אותו אהב. ברייכסטאג בבמברג בשנת 1124, שבה לא הופיע לותאר, הוחלט להפיל אותו על ידי מלחמה, אולם היא מעולם לא פרצה.
כאשר נפטר היינריך החמישי בשנת 1125, הנסיכים הבוחרים בחרו באופן מפתיע בלותאר למלך גרמניה ב-24 באוגוסט אותה שנה.
בחירות למלך
היינריך החמישי, שהיה חשוך ילדים, בחר דווקא באחיינו, פרידריך השני, דוכס שוואביה, כיורשו, אך הארכיבישוף של מיינץ, אדאלברט הראשון, התנגד לכך. במהלך הבחירות במיינץ היו בסופו של דבר שלושה מועמדים לכס המלוכה: בנוסף ללותאר ולפרידריך, לאופולד השלישי, מרקיז אוסטריה גם היה מועמד לתפקיד, כגיסו של היינריך החמישי ואביו החורג של פרידריך השני, אם כי סיכוייו היו קטנים מאלה של השניים האחרים.
הוקמה ועדה לבחירה, שכללה עשרה נציגים בכול מארבעת השבטים הגדולים של סקסוניה, שוואביה, פרנקוניה ובוואריה. מכיוון שנציגי שוואביה לא הסכימו לקבל שום תוצאה של הבחירות כבר מההתחלה, הדוכס הסקסוני זכה בבחירות לאחר שקיבל את תמיכת היינריך התשיעי, דוכס בוואריה, והוכתר למלך החדש. התמיכה ניתנה בשל הנישואין בין בתו של לותאר, גרטרוד, ובנו של היינריך השחור. ההכתרה הרשמית של הארכיבישוף של קלן התקיימה ב-13 בספטמבר באאכן.
סכסוך עם הוהנשטאופן באיטליה
סכסוכים חדשים עם הדוכס פרידריך השני התעוררו כאשר הלה סירב למסור נחלות ללותאר, שהמלך ראה בהם נחלה אימפריאלית, בעקבות היכחדות השושלת הסאלית, אך בית הוהנשטאופן טענו לזכותם על הנחלות כיורשי השושלת הסאלית. הלחימה הראשונה בין לותאר שבית שטאופן פרצה כבר בשנת 1125. לאחר מסע של לותאר נגד הוהנשטאופן בשנת 1127 באזור נירנברג שנכשל, מינו השטאופנים את אחיו הצעיר של פרידריך, קונראד לאנטי-מלך. קונראד ביקש מיד תמיכה במלכותו באיטליה, אותה מצא במיוחד במילאנו (בשנת 1128 הוא הוכתר במונצה עם כתר הברזל למלך איטליה). אולם תוכניתו להקים בסיס כוח מוצק באיטליה נכשלה. בשנת 1132 חזר לאימפריה מצפון להרי האלפים.
ממלכת בורגונדיה
על מנת למנוע מממלכת בורגונדיה להפוך לכוח עוין לאימפריה, העביר בשנת 1127 את "Principatus Burgundiae", מה שמכונה הרקטורט של בורגונדי, לחסידו הנאמן קונרד הראשון, דוכס צרינגן.
התערבות בסכסוך הירושה בבוהמיה
סובסלאב הראשון, דוכס בוהמיה משושלת פשמישל הפך לדוכס לאחר מותו של אחיו ולדיסלב הראשון, דוכס בוהמיה ב-1125, אך נאלץ לתבוע את הכתר נגד הטענות של אוטו השני, נסיך אולומוץ, שנתמך בידי לותאר. לותאר צעד לעבר בוהמיה עם צבא בשנת 1126, וב-18 בפברואר 1126 התקיים הקרב השני על שלומץ. סובסלב נלך ניצחון משכנע; יריבו אוטו נהרג ואילו בכירים מצבאו של לותאר נלקחו בשבי. עם זאת, סובסלב השיג את הכרת לותאר בשלטונו ולאחר מכן שחרר את כל האצילים שנפלו בידיו.
הפילוג של 1130 והמסע האיטלקי הראשון
ב-1130, כשהאפיפיור הונוריוס השני שכב גוסס, החליטו הקרדינלים להפקיד את הבחירות בפני ועדה של שמונה אנשים ובראשם הקנצלר האפיפיורי היימריק, שהמועמד שלו, הקרדינל גרגוריו פפרסקי, נבחר בחופזה לאפיפיור אינוקנטיוס השני, וב-14 בפברואר, יום לאחר מותו של הונוריוס, הוא הוכתר. הקרדינלים האחרים הודיעו כי אינוקנטיוס לא נבחר בבחירה חוקית, והקרדינל פייטרו פיירליוני, רומאי שמשפחתו הייתה אויבת של היימריק, נבחר ונטל את השם אנקלטוס השני. קבוצת תומכיו של אנקלטוס הייתה חזקה דיה להשתלט על רומא, בעוד שאינוקנטיוס נאלץ לברוח צפונה. בהתבסס על רוב פשוט של מכללת הקרדינלים כולה, אנקלטוס היה האפיפיור הנבחר בקאנו, ואינוקנטיוס היה אנטי-אפיפיור. עם זאת, כלל זה השתנה על ידי המועצה הלטראנית השנייה בשנת 1139, ולכן אינוקנטיוס נחשב לאפיפיור לגיטימי.
ברנאר מקלרבו נלחם לטובת האפיפיור אינוקנטיוס, ובכך הוא זכה לתמיכתם של צרפת ואנגליה נתמכת; אולם אלנקלטוס, שנתמך על ידי הנורמנים הסיציליאנים, זכה לעמדה חזקה יותר של כוח בתוך איטליה. לותאר השלישי לא התלבט בשאלה האפיפיורית, ועל פי התעקשותו של נורדברט מקסנטן, ארכיבישוף מגדבורג, תמך באינוקנטיוס ואף עבר עם צבאו לאיטליה. ב-4 ביוני 1133 הוא הוכתר ברומא לקיסר על ידי אינוקנטיוס, אבל החגיגות התקיימו בבזיליקת יוחנן ה"קדוש" בלטראנו, מאחר שבזיליקת פטרוס ה"קדוש" הייתה כבושה על ידי אנקלטוס השני.
המסע האיטלקי השני ומותו
הודות לעזרתו של חתנו היינריך הגאה, שהיה דוכס בוואריה מאז מות אביו, היינריך השחור, בשנת 1126, לותאר הצליח לבסוף בשנת 1135, להביס את בית הוהנשטאופן מצפון להרי האלפים. קונראד שהה במילהאוזן בספטמבר והתחייב לקחת חלק במערכה השנייה של הקיסר באיטליה. מכיוון שהוא היה כעת השליט הבלתי מעורער של האימפריה, לותאר יצא למסע זה בשנת 1136 עם צבא גדול בהרבה מהפעם הקודמת, כך שהיה לו סיכוי טוב יותר לנצח במערכה זו. ואכן, רוג'רו השני, מלך סיציליה ביקש עד מהרה שלום. עם זאת, נערכו באותה העת סכסוכים בין לותאר לאינוקנטיוס השני בנוגע לזכויות על דוכסות אפוליה, וכן פרצו סכסוכים בצבאו, ובעקבות כך לותאר עזב את המערכה האיטלקית הזו ויצא לדרכו הביתה.
בחזרתו לגרמניה העניק לותאר לחתנו היינריך מבוואריה את מרקיזות טוסקנה ודוכסות סקסוניה. בנוסף, הוא העביר אליו את התכשיטים הקיסריים, אשר בהתאם לנקודת המבט, התפרש כסימן למלך החדש. ב-3 בדצמבר 1137 מת לותאר ליד ברייטנוואנג.
משפחתו
בשנת 1100 התחתן לותאר עם ריכנצה מנורטהיים, בתם של היינריך השמן מנורטהיים, רוזן פריזיה וגרטרוד מבראונשווייג, ממנה נולדה לו רק בת אחת ששרדה:
- גרטרוד מזיפלינגנבורג (1115–1143), התחתנה עם היינריך העשירי, דוכס בוואריה
קישורים חיצוניים
- לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
34153635לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה