אנקלטוס השני
 |
אנקלטוס השני (מת ב-25 בינואר 1138), נולד בשם פייטרו פיירלאוני, היה אנטי-אפיפיור ששלט באופוזיציה לאפיפיור אינוקנטיוס השני משנת 1130 ועד מותו ב-1138.
לאחר מותו של האפיפיור הונוריוס השני, מועצת הקרדינלים הייתה מפולגת בהכרעה על יורשו. באופן חריג, הבחירות הופקדו בידי שמונה קרדינלים, שבחרו בפפרסקי לאפיפיור תחת השם אינוקנטיוס השני. גוף גדול יותר של קרדינלים בחר אז בפייטרו פיירלאוני, מה שהוביל לפילוג בכנסייה הקתולית. אנקלטוס זכה לתמיכת רוב האצולה הרומית, ואינוקנטיוס נאלץ לברוח לצרפת. מצפון לאלפים, אינוקנטיוס זכה לתמיכתם המכרעת של המסדרים הדתיים הגדולים, בפרט הציסטרציאנים של ברנרד מקלרבו, פיטר הנכבד (אנ'), אב המנזר של קלוני. ונורברט מקסאנטן (אנ'), הארכיבישוף של מגדבורג שהקים את מסדר הפרמונסטרנטנזים (אנ') והחזיק בדרגה גבוהה בחצר הקיסר הגרמני לותר השלישי.
חוסר התמיכה מדמויות מפתח אלו הותיר את אנקלטוס עם מעט מאוד פטרונים מחוץ לרומא. אנקלטוס חי מספר שנים ומת כשהמשבר לא פתור. בשנת 1139 המועצה הלטרנית השנייה סיימה את הפילוג, אם כי הדעות נותרו חלוקות.
ביוגרפיה
פייטרו נולד למשפחה הרומית פיירלאוני, בנו של הקונסול פייר לאוני. אחד מסבותיו, בנדיקטוס, אולי ברוך בעברית, היה יהודי שהתנצר. כבן שני עם שאיפות, פייטרו נועד לקריירה כנסייתית. הוא למד בפריז ונכנס למנזר הבנדיקטיני של קלוני. מאוחר יותר הוא נסע לרומא ותפס כמה תפקידים חשובים.
כאנטי אפיפיור
בשנת 1130 שכב האפיפיור הונוריוס השני גוסס והקרדינלים החליטו כי הם יפקידו את הבחירה בידי ועדה של שמונה אנשים, בראשות קנצלר האפיפיור היימריק, אשר המועמד שלו, הקרדינל גרגורי פפארסקי, נבחר בחיפזון לאפיפיור אינוקנטיוס השני. הוא הוכתר ב-14 בפברואר, יום לאחר מותו של הונוריוס.
באותו יום נפגשו שאר הקרדינלים, בראשות הבישוף הקרדינל הבכיר, פייטרו מפורטו, עם מנהיגי רומא בבזיליקת סן מרקו, והודיעו כי אינוקנטינס לא נבחר באופן חוקי. הבישוף מפורטו מינה את הקרדינל פייטרו פיירלאוני, רומאי שמשפחתו הייתה אויבתם של תומכי היימריק - משפחת פרנג'יפאני, שנבחר על ידי הקרדינלים, אנשי הדת, האצולה ואנשי רומא. תומכיו של אנקלטוס כללו את האצולה הרומית כולה, למעט משפחת פרנג'יפאני, ורוב הקרדינלים. בתמיכת העם, שהתנגד להיימריק הצרפתי, משפחת פיירלאוני היו חזקים מספיק כדי להשתלט על רומא, בעוד אינוקנטיוס נאלץ לברוח מצפון לאלפים.
עם זאת, מצפון לאלפים, אינוקנטיוס זכה לתמיכתם המכרעת של ברנרד ה"קדוש" מקלרבו, פטר המכובד, ורפורמטורים בולטים אחרים שעזרו לו באופן אישי לזכות בהכרה משליטי אירופה כמו הקיסר לותר השלישי, מה שהותיר את אנקלטוס עם מעט פטרונים. אנקלטוס היה מועמד מקובל יחסית לאפיפיור, בהיותו מכובד, ולכן הופצו שמועות שהתרכזו במוצאו היהודי כדי להשחיר את המוניטין שלו. בין תומכיו של אנקלטוס היו הדוכס גיום העשירי מאקוויטניה, שתמך באנקלטוס בניגוד לרצונם של הבישופים שלו, ורוג'ר השני מסיציליה, שתוארו "מלך סיציליה" אושר על ידי בולה אפיפיורית מאנקלטוס לאחר הצטרפותו לעדת תומכיו.
עד 1135 עמדתו של אנקלטוס הייתה חלשה על אף התמיכה שזכה לה ברומא, אך הפילוג הסתיים רק עם מותו ב-1138, ולאחר מכן נבחר גרגוריו קונטי לוויקטור הרביעי אך הוא נכנע לאינוקנטיוס תוך חודש. אינוקנטיוס שב לרומא ושלט ללא התנגדות. הוא כינס במהירות את המועצה הלטרנית השנייה ב-1139 וחיזק את עמדת הכנסייה נגד ריבית, נישואי כמרים ובעיות אחרות.
למרות שמשפחת פיירלאוני קיבלה ברובה את מרותו של אינוקנטיוס וממשיכי דרכו, אחיו של אנקלטוס, ג'ורדנו (אנ'), שהיה אז מנהיג הקומונה של רומא (אנ'), התנגד באופן פעיל ליורשיו של אינוקנטיוס בעשור שלאחר מכן.
קישורים חיצוניים
- אנקלטוס השני באנציקלופדיה הקתולית.
