לוסטגארטן

הלוסטגארטן (בגרמנית: Lustgarten -"גן תענוגות" או "גן השעשועים") הוא פארק הנמצא באי המוזיאונים במרכז ברלין, בסמוך למקום בו עמד בעבר הברלינר שטאטשלוס (טירת העיר). בעת הקמתו היה הגן גן פרטי, והיווה חלק משטחי הטירה. במהלך השנים הפך לפארק ציבורי, לשטחי תהלוכות ומסדרים צבאיים, ולבסוף שב להיות פארק ציבורי.

היסטוריה

החל מהמאה ה-16 שימש האזור בו מצוי היום הלוסטגארטן כגן מטבח (גינת תבלינים) של הארמון של האלקטור של ברנדנבורג (לימים שליטי ממלכת פרוסיה). לאחר תום מלחמת שלושים השנים החל פיתוחה של ברלין על ידי פרידריך וילהלם (האלקטור הגדול) ואשתו ההולנדית לואיזה הנרייטה מאוראניה. לואיס בקשה מהמהנדס הצבאי יוהאן מאוריץ (Johann Mauritz) וממתכנן הגנים מיכאל האנף (Michael Hanff) בשנת 1646 להפוך את גן המטבח לגן רשמי לאירוח, ונתנה לגן את שמו הנוכחי.

בשנת 1713 הפך מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הראשון את הגן למגרש מצעדים צבאי המכוסה בחול. כל צמחי הגן נעקרו. במקביל נבנו שני מגרשי מסדרים נוספים: פאריזר פלאץ בסמוך לשער ברנדנבורג ולייפציגר פלאץ. בשנת 1790 הפך פרידריך וילהלם השני את הלוסטגארטן ממגרש מסדרים לפארק, אולם בעת כיבוש ברלין על ידי נפוליאון בונפרטה בשנת 1806 שב הגן והפך למגרש מסדרים עבור הצבא הצרפתי.

בראשית המאה ה-19 נבנה המוזיאון הישן בסמוך לארמון המלוכה. המוזיאון נבנה בסגנון ניאו קלאסי על פי תוכניות של האדריכל קארל פרידריך שינקל, ובין השנים 1826–1829 נבנה מחדש גן ציבור בחזית המוזיאון על פי תוכניות של מתכנן הגנים פטר יוזף לני (Peter Joseph Lenné). שבילים חילקו את הגן לשישה אזורים, ובמרכז הגן נבנתה מזרקה שגובהה 13 מטרים, אשר הופעלה על ידי מנוע קיטור.

בין השנים 1894–1905 נהרסה הקתדרלה הפרוטסטנטית בצידו הצפוני של הגן, ובמקומה נבנתה הברלינר דום בתכנונו של האדריכל יוליוס קארל רשדורף (Julius Carl Raschdorff).

בשנת 1871 הוחלפה מזרקת הקיטור בפסל רכוב של פרידריך וילהלם השלישי.

בתקופת רפובליקת ויימאר שימש הלוסטגארטן כאתר להפגנות המונים פוליטיות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הקומוניסטית נהגו לערוך במקום עצרות המונים. באוגוסט 1921 נערכה בפארק הפגנה בה השתתפו 500,000 מפגינים כמחאה כנגד הימין הקיצוני הגרמני, וביוני 1922 250,000 מפגינים מחו על הרצחו של שר החוץ ולטר רתנאו.

בשנת 1933 בעקבות עליית הנאצים לשלטון נערכה הפגנה נגד המפלגה בה השתתפו 200,000 מפגינים. לאחר הפגנה זו חוקקו הנאצים חוק האוסר להפגין כנגדם, והפכו את הלוסטגארטן לאתר מצעדים עבור המפלגה. ב-1934 נעקרו צמחי הפארק, והפארק נסלל. פסלו של פרידריך וילהלם השלישי הוסר ממרכז הפארק, ונערכו בפארק עצרות המונים בהם אדולף היטלר נאם בפני מיליון צופים.

בעקבות הפצצות האוויר של שלהי מלחמת העולם השנייה נהרס הפארק לחלוטין. גרמניה המזרחית שבירתה הייתה ברלין המזרחית השאירה את הריצוף מתקופת היטלר, אולם שתלה עצים בצידי הכיכר, ושם הכיכר שונה למארק אנגלס פלאץ (Marx-Engels-Platz). כמו כן נהרס הברלינר שטאדטשלוס ובמקומו נבנה ארמון הרפובליקה ששימש כמקום הכינוס של הפולקסקאמר.

רק לאחר נפילת חומת ברלין ואיחוד שתי הגרמניות בשנת 1991 קמה תנועה ציבורית שקראה להקמת פארק במקום. בשנת 1997 מונה אדריכל הגנים האנס לוידל (Hans Loidl) לתכנן את הגן תוך שחזור הסגנון של לני. עבודות הקמת הפארק החלו בשנת 1998 והסתיימו לאחר שנה.