לובצ'ה (בלארוס)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוּבְּצָ'ה
Любча
מראה טירת לוּבְּצָ'ה
מראה טירת לוּבְּצָ'ה
מראה טירת לוּבְּצָ'ה
מדינה בלארוסבלארוס בלארוס
וובלסט הורדנה (מחוז)הורדנה (מחוז) הורדנה
ראיון נבהרדק
גובה 142 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 1,300 (2009)
קואורדינטות 53°45′N 26°03′E / 53.750°N 26.050°E / 53.750; 26.050
אזור זמן UTC +2
מבנה בית הכנסת של לובצ'ה אשר משמש כבית תרבות בעיירה
גלעד לזכר הנרצחים בשואה המוצב באזור בו שכן בית העלמין היהודי בעיירה

לוּבְּצָ'הכתיב יידי: לובטש; בבלארוסית: Любча, Lubča, לוּבְּצָ'ה; ברוסית: Любча; בפולנית: Lubcz) היא עיירה ליד הנהר ניימן, 23 ק"מ מנבהרדק, במחוז הורדנה שבבלארוס.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

העיירה מוזכרת לראשונה בכתובים מ-1401 ומניחים שנוסדה בשלהי המאה ה-12 או בראשית המאה ה-13 עת נשלט האזור על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא. עד לסוף המאה ה-15 עדיין השתייכו אדמות העיירה לדוכס הגדול. בשנת 1499 הוענקה העיירה על ידי הדוכס הגדול דאז, אלכסנדר יגיילו (לימים מלך פולין), למזכירו האישי פדק קרפטוביץ.

המאות ה-16–17

בראשית המאה ה-16 הותקף היישוב על ידי כוחות טטרים, האזור הסובב אותו נכבש אך היישוב עצמו עמד במצור. ב-1528 נמכרה העיירה לאלברכט גסטולד, מושל וילנה. ובשנת 1547 עברה לרשותו של יאן קישקה "האביר הגדול של ליטא", ותומך הזרם האריאני בנצרות. ב-1581 הוחל בבניית מצודה במקום. ב-1590 לאחר הקמת האיחוד הפולני-ליטאי הוענקו ללובצ'ה זכויות מגדבורג, לבקשת קישקה. ב-1606 ניתנה העיירה במתנה לבית משפחת רדזיוויל. ואולם בעקבות מלחמות ננטשה העיירה ונחרבה במחצית הראשונה של המאה ה-17, בתקופת שלטונו של יאן השני קז'ימייז', מלך פולין.

בית הדפוס בלובצ'ה

ב-1592 נוסד בלובצ'ה, תחת חסותו של יאן קישקה, בית דפוס ראשון מסוגו בליטא שעסק בהוצאת ספרי דת שאינם קתוליים. המדפיס הראשון היה פיוטר בלסטוס קמיטה; אחריו, בנו יאן קמיטה; ואחריהם, יאן לאנגה. מיום הקמתו נשא בית הדפוס אופי מחתרתי כללי, אך במהלך שנות פעילותו פעל בעיקר כדפוס אריאני. ב-1655 הופסקה פעילותו, ודברי דפוס בלטינית ובפולנית שנדפסו בו, נדירים ומהווים פריטי אספנות.

המאות ה-18–20

בראשית המאה ה-18, במהלך המלחמה הצפונית הגדולה, נכבשה לובצ'ה על ידי צבאו של קרל השנים עשר, מלך שוודיה והועלתה באש.

בהמשך שוקם היישוב אך ב-1812 וב-1835 פרצו בו דליקות אשר גרמו לנזקים. ב-1842 נכללה העיירה בשטחי מחוז (גוברניה) מינסק של האימפריה הרוסית. ב-1897 התגוררו בלובצ'ה 3,239 תושבים ומתוכם 2,463 היו יהודים[1]. במהלך מלחמת העולם הראשונה התחוללו באזור לובצ'ה קרבות ותושביה פונו לעומק שטחי האימפריה הרוסית. ליישוב ולמצודה נגרמו נזקים כבדים במהלך המלחמה. ב-1939, לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב כבש הצבא האדום את לובצ'ה והיא סופחה בהמשך לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. ב-26 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה נכבשה לובצ'ה על ידי הוורמאכט וב-7 באוגוסט 1944 שוחררה על ידי הצבא האדום. לובצ'ה נכללה בשטחי ברית המועצות עד 1991 עת הוכרה רשמית בלארוס.[2]

הקהילה היהודית

עדויות על קיומה של קהילה יהודית בלובצ'ה ישנן מן המאה ה-17, ב-30 בינואר 1690 קיבלו יהודי העיירה כתב זכויות.[3] אף על פי שלובצ'ה שוכנת בסביבה חקלאית לא עסקו יהודי העיירה בחקלאות ורובם התפרנסו ממסחר ותיווך.

רוב תושבי לובצ'ה היו יהודים. ב-1897 מנתה הקהילה 2,463 נפשות[1] מתוך כלל האוכלוסייה שמנתה 3,239 נפשות. כאמור, במהלך מלחמת העולם הראשונה פונתה אוכלוסיית העיירה ולאחריה, רבים לא שבו להתגורר בה. ערב השואה חיו בלובצ'ה כ-500 יהודים. לאחר הפלישה הגרמנית הגיעו לכפר עוד כאלף פליטים יהודים. הכפר נכלל באזור שהוקצה לברית המועצות בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

עם פלישת הגרמנים לברית המועצות שדדו תושבים מקומיים את היהודים והגרמנים ירו בעשרות יהודים מחוץ לעיירה. בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוקם גטו בכפר, ואליו הובאו יהודים מעיירות סמוכות. עקב הצפיפות פשטו בגטו מגפות ורבים נספו בהן.

באביב 1942 שולחו רוב יהודי הגטו לגטאות אחרים ולמחנות עבודה ועד סוף 1942 נרצחו במקומות אלה. יתר היהודים שנותרו בגטו, בעיקר קשישים וחולים, נרצחו באזור הכפר באוגוסט 1942.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לובצ'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 העיירה לובצ'ה, באתר Jewishgen, אוחזר ב-12 באוקטובר 2014 (באנגלית).
  2. ^ תקציר ההיסטוריה של לובצ'ה, באתר lubcza.by (ברוסית).
  3. ^ צבי שמשי (שמשלביץ), אביו של יצחק בן-צבי, מספר בספר היוחסין של משפחתו, על אבות אבותיו בני הזוג אליהו וחנה פייגה שמשלביץ שישבו בלובצ'ה בין 1700 ל-1775.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24861002לובצ'ה (בלארוס)