לואיס ויין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
לואיס ויליאם וויין (באנגלית: Louis William Wain; 5 באוגוסט 1860 – 4 ביולי 1939) הוא אמן אנגלי הידוע בזכות יצירותיו הרבות של חתולים וחתלתולים אנתרופומורפיים. חלק מההיסטוריונים לאמנות תופסים את האמן בתור הגרפיקאי הגדול ביותר בציור האגדות הוויקטוריאני, אחרים מתייחסים אליו בביטול כאמן שסבל מסכיזופרניה קשה.
חייו ועבודתו
לואיס ויליאם וויין נולד ב-5 באוגוסט 1860 בקלרקנוול, לונדון. הוא היה הילד הבכור במשפחה, מבין חמש אחיות, שאף אחת מהן לא נישאה מעולם. בגיל שלושים הוכרזה האחות הצעירה מטורפת והושמה בבית חולים פסיכיאטרי. האחיות הנותרות בילו את כל חייהן עם אמן, כמעט כמו לואיס עצמו, שחי עם אמו רוב חייו. אמו של לואיס עסקה בתכנון כנסיות ויצירת דפוסים לשטיחים טורקיים.
בילדותו, לואיס דילג לעיתים קרובות על בית הספר והסתובב בלונדון במשך זמן רב. לאחר שסיים את לימודיו, נכנס לבית הספר לאמנות במערב לונדון, ולאחר סיום לימודיו לימד זמן מה. כשהיה בן 20 אביו נפטר והוא נאלץ לפרנס את אמו ואחיותיו.
זמן קצר לאחר מות אביו, לואיס הפסיק ללמד והפך לאמן לעת מצוא. הוא צייר בעיקר בעלי חיים ואת חיי הכפר, בשיתוף פעולה עם כמה מגזינים, כולל Illustrated Sporting and Dramatic News ו-Illustrated London News. בשנות ה-80 של המאה ה-19 תיארו עבודותיו בעיקר את חיי הכפר האנגלים: בתים, אחוזות ובעלי חיים, אותם היה עליו לצייר בתערוכות חקלאיות. בעבודותיו מאותה תקופה ישנם בעלי חיים רבים. היכולת לצייר אותם נשמרה כל חייו והוא התכוון להתפרנס מציור דיוקנאות של כלבים בלבד.
בגיל עשרים ושלוש, בניגוד לרצון המשפחה, התחתן ווין עם אמילי ריצ'רדסון, האומנת של אחיותיו, שהייתה מבוגרת ממנו בעשר שנים, ועבר לגור איתה בהמפסטד בצפון לונדון. אמילי פיתחה עד מהרה סרטן והיא נפטרה שלוש שנים לאחר חתונתם. במהלך המחלה, הנחמה היחידה של אמילי הייתה החתלתול השחור-לבן המחמד פיטר. כדי לרצות את אמילי, ויין לימד אותו טריקים שונים: החתול הרכיב משקפיים וישב בשקט מול הספר, מעמיד פנים שהוא קרא. בשלב זה לואיס עצמו התחיל לצייר ממנו רישומים רבים. בהמשך כתב וויין על פיטר: "הוא למעשה קיבל את הזכות להזניק את הקריירה שלי ולגבש את עבודתי." פיטר מתואר ברבות מיצירותיו המוקדמות של ויין.
בשנת 1886 קיבל ווין בקשה לעיצוב ספר ילדים "המוסד של מאדאם טאבי". הרישום הראשון של ויין לחתולים בעלי מראה אנושי התפרסם בגיליון חג המולד החגיגי של "llustrated London News", תחת הכותרת "מסיבת חג מולד של חתלתולים". היצירה, המורכבת מ-11 קטעים, הציגה 150 חתולים (שרבים מהם נראו כמו פיטר), ששלחו הזמנות, החזיקו כדורים, דיברו ושיחקו משחקים. בתמונה זו, החתולים עדיין צעדו על ארבע רגליים, היו ללא בגדים ולא הייתה להם הבעת פנים אנושית. בשנים שלאחר מכן, החתולים של ווין עמדו על רגליהם האחוריות, החלו לחייך חיוך רחב, השתמשו בהבעות פנים שונות, כמעט אנושיות, ולבשו בגדים אנושיים רגילים. בציוריו של וויין, החתולים מנגנים על כלי נגינה, שותים תה, משחקים קלפים, דגים, מעשנים ומאזינים לאופרה.
במהלך 30 השנים הבאות, יצר ווין לעיתים עד 600 רישומים בשנה. הוא אייר מאות ספרי ילדים ועבודתיו הופיעו לעיתים קרובות בעיתונים ומגזינים, כולל "Louis Wain Annual", אשר יצא בשנים 1901–1915. האמן הופיע גם תחת שם העט D. G. Thompson.
בשנת 1902 התיר הדואר האנגלי למלא לחלוטין את הצד הקדמי של הגלויות שלהם בתמונה ומאז הגלויות עם רישומי ויין זכו לפופולריות עצומה.
איוריו של ווין העניקו לעיתים קרובות התנהגות אנושית, והופיעו כסאטירה רכה על מגמות אופנה שהופיעו בחברה. וויין אהב חתולים כל כך, שפעם הבחין כיצד חתול חוצה את הכביש ואוטובוס ממהר לעברו, קפץ בחשאי אל תוך האוטובוס והפך את ההגה לכיוון השני. כשהוא התעורר בבית החולים שאל וויין לראשונה על מצבו של החתול.[דרושה הבהרה] מצב זה ומצבים דומים לו עוררו בקרב הרופאים חשש להתפתחות סכיזופרניה.
וויין היה מעורב בכמה פעילויות צדקה, לרווחת החיות וב-1911 היה נשיא מועדון החתולים הלאומי האנגלי. הוא קיווה שפעילות זו תסייע "למיגור כל שנאת החתולים" באנגליה.
מלחמת העולם הראשונה וקשיים כלכליים
למרות הפופולריות שלו, היו לוויין קשיים כלכליים במהלך חייו. הוא היה צריך לפרנס את אמו ואחיותיו, אך לא היה לו "חוש עסקי". ויין היה פשוט לב וקל לשטות:[דרושה הבהרה] לעיתים קרובות נגרר להרפתקאות פיננסיות. הוא מעולם לא התמקח, מה שפגע שוב ושוב בעולם הדפוס[דרושה הבהרה]. לא היה אכפת לו מזכויות היוצרים על הרישומים ולעיתים קרובות מכר את רישומיו בכללותם, מבלי שהשאיר לעצמו את הזכות להדפיס אותם מחדש. בשנת 1907 הוא הובא לבית המשפט בעיר קנט בגין חוב גדול ונאלץ לברוח לאמריקה כדי להימנע משערורייה, בתקווה לחזור למולדתו בעוד מספר חודשים. בניו יורק, התערוכה שלו התקבלה בחום על ידי הציבור. בארצות הברית המשיך לצייר ספרי קומיקס עבור ה-Hearst Newpapers והשקיע כמעט את כל כספו באיזו "המצאה נפלאה" שמעולם לא מומשה. בשנת 1910 נפטרה אמו באנגליה, ווין החליט לחזור למולדתו. במהלך מלחמת העולם הראשונה כמעט איבד את פרנסתו, ואחרי המלחמה היה על סף עוני. בשנים 1914–1918 קיבל רק שש הזמנות לאיור ספרים.
שנות חייו האחרונות
בשנים האחרונות לחייו סבל ויין מסכיזופרניה. ויין תמיד נחשב למקסים למדי, אבל אדם מוזר. בהדרגה, האקסצנטריות שלו הפכה למחלה נפשית קשה, שהחלה להתקדם עם השנים. מאז הופעתה, הפופולריות שלו החלה לרדת. התנהגותו ותכונותיו האישיות השתנו רבות. הוא החל לסבול מהזיות ואם נהג להיות אדם עדין וקל, לימים הפך לאגרסיבי וחשדני, במיוחד כלפי אחיותיו. הוא טען כי צילומים מהבהבים על מסך קולנוע גונבים חשמל ממוחם[דרושה הבהרה] וכי גונבים ממנו כסף. הוא החל לשוטט ברחובות בלילה, החל לארגן מחדש רהיטים בבית ובילה זמן רב לבדו, הסתגר בחדרו, שם כתב טקסטים לא עקביים.
בשנת 1924 אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי בספרינגפילד (אנ') באנגליה (כיום בבורו וונדסוורת'), לאחר שהוריד את אחותו מהמדרגות [דרושה הבהרה]. שנה לאחר מכן הדבר התגלה על ידי העיתונות ונסיבות מחלתו פורסמו באופן נרחב, מה שהביא לביקורים של אנשים מפורסמים כמו הרברט וולס, דן ריידר והתערבות אישית של ראש ממשלת בריטניה. הוקמה קופת סיוע לאמנים, וויין הועבר לבית החולים המלכותי בת'לם ואז, בשנת 1930, לבית החולים נאפסברי ליד סנט אלבנס בהרטפורדשייר, צפון לונדון. המרפאה הזו הייתה יחסית נוחה, הייתה גינה ומשפחתון לחתולים שלמים, וויין העביר את שנותיו האחרונות שם בשלווה. אף על פי שהמחלה התקדמה, טבעו הקודם הרך חזר אליו והוא המשיך לצייר להנאתו. עבודותיו מתקופה זו מאופיינות בגוונים וצבעים בהירים, בדפוסים מופשטים מורכבים, אם כי הנושא העיקרי שלו - חתולים - נותר ללא שינוי במשך תקופה ארוכה עד שהוחלף לחלוטין בדפוסים דמויי פרקטל.[1]
סדרה של שש מעבודותיו של וויין משמשת לעיתים קרובות כדוגמה בספרי לימוד פסיכיאטריים כדי להמחיש שינוי ביצירתיות כתוצאה מהתפתחות מחלות נפש לאורך זמן. עם זאת, למעשה לא ידוע אם רישומים אלה נוצרו באמת בסדר הכרונולוגי בו הם מוצגים בדרך כלל בספרי לימוד, מכיוון שהאמן לא תארך את היצירות הללו. וויין חתם על כל רישומיו מהתקופה הזו, לעיתים השאיר נימוקים מוזרים על גב היצירות.[2][3][4]
בימים האחרונים של חייו, וויין איבד לחלוטין את דעתו והיה מרותק למיטה. הוא היה משמיע בכי חזק בכל פעם שהרופאים פנו אליו לביצוע ההליכים הרפואיים. האמן נפטר ב-4 ביולי 1939 מאי ספיקת כליות וטרשת עורקים.
הוא נקבר בבית הקברות הקתולי סנט מרי בקנסל גרין שבלונדון.
פופולריות לאחר מותו
עבודתו של לואי וויין צברה שוב פופולריות בשנות התשעים של המאה ה-20. גלויות רבות עם רישומיו של ויין הפכו למושא איסוף, מחירן קפץ ל-500–800 דולר אמריקאי. ציורים מקוריים וצבעי מים נמכרים במחירים הנעים בין 5 ל-35 אלף דולר. עם זאת, יש צורך בזהירות מאחר שגם הזיופים נפוצים.
בשנת 2019 אולפני אמזון הפיקו וערכו צילומים לסרט "לואיס ויין", כאשר בנדיקט קאמברבאץ' מגלם את דמותו של האמן וקלייר פוי מגלמת את אשתו של לואיס ויין, אמילי ריצ׳דסון
לקריאה נוספת
- Patricia Allderidge. The Cats of Louis Wain. — Bibliotheque de l’Image, 2000. — מסת"ב 2-909808-91-2.
קישורים חיצוניים
- ארץ החתולים: אמנות לואיס וויין
- ספר החתלתולים של לואיס וויין
- לואיס וויין באתר Cartoonworld
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- כתבי לואיס ויין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
