כתריאל רפפורט
כתריאל רפפורט (26 בנובמבר 1871, י"ג בכסלו ה'תרל"ב - 1941, ה'תש"ב) היה ראש הוועד ה-11 בראשון לציון, סגן ראש הוועד הפועל, חבר בוועד המושבה החקלאי ומזכיר הוועד החקלאי.
ביוגרפיה
כתריאל רפפורט נולד לרחל בילה וטוביה חיים בעיירה ריבינסק, רוסיה. הוא קרוי על שם סבו מצד האב. בשנת 1880 עלה עם הוריו ואחיו לארץ ישראל. הם התיישבו בירושלים, שם למד רפפורט בתלמוד התורה "עץ חיים".[1][2]
בשנת 1884 עבר לראשון לציון, שם למד למשך תקופה בבית הספר "חביב". כנער, החל את פעילותו הציבורית במושבה.[2][1] בשנת 1905 נבחר למוכתר המושבה. את זמנו הפנוי העביר באמצעות השתתפות בוועד ערבי הקריאה, בוועד בית הספרים, בוועד השומרים, כיהון כראש ועד בית הספר וניגון באורקסטרה.
רפפורט היה מזכיר המושבה, ולאחר מכן ראש ועד המושבה בשנים 1921-1918 ו-1928. כראש הוועד רכש את אדמת בית דגון ואת אדמות סרפנד-אל-חרב ("אחוזה"). בתקופת כהונתו נסלל כביש חדש מבית הפקידות עד המחנה הצבאי הבריטי "סרפנד" (רחוב ירושלים), נעשו תיקונים סניטריים במושבה, אושרו חוק בניין בתים והתוכנית להקמת שכונת "אביבה", נמסר מגרש בן שני דונמים ל"קרן הגאולה" והוחלפו המשקלים בחנויות למשקלים מדויקים יותר.[2][1]
מאוחר יותר עבד בתור כורם. בתפקיד זה, רפפורט הוזמן לבקר שלוש פעמים בארמונו הפרטי של הברון אדמונד דה רוטשילד בפריז. שלוש פעמים נשלח לתת ביקורת לסניפי היקב באמריקה, קנדה, אירופה, מצרים וסוריה. שליחותו באמריקה לוותה בהמלצתו של הרב קוק. הוא כיהן כראש הוועד החקלאי מספר פעמים ובמשך 13 שנים היה לחבר במועצת היקב ואגודת הכורמים של ראשון לציון וזכרון יעקב.[2][1]
בשנת 1918, השתתף באספה המכוננת ביפו כנציג של ארגונים שונים במושבה. בשנה זו נמנה עם מייסדי בנק "קופת עם" ביפו ובמשך 20 שנה היה חבר במועצה ובהנהלה של הבנק. החל משנת 1926, ובמשך שנים רבות, ניהל סניף של חברת ייצור היין "כרמל מזרחי" ביפו יחד עם ראובן סגל. בשנת 1925, רפפורט סייע להקמתה של הגימנסיה "בנימינה" בראשון לציון. בשנת 1936, השתתף בטקס הנחת אבן הפינה למוזיאון רוטשילד, אך המוזיאון לא הוקם בסופו של דבר.[1][2]
משפחתו
לכתריאל היו שלושה אחים, בוריס ברוך ושמעיה סימון ואחיו החורג שלמה יצחק אחאי.[1]
אביו, טוביה חיים רפפורט, היה שוחט ובודק ופוסק. הוא לימד אותו תורה בהיותו ילד.[1]
רפפורט נשא לאישה את ציפורה טיקולסקי. נולדו להם ארבעה ילדים: יהודית (רפפורט) שילוני, אבשלום רפפורט, שפרה חיה (רפפורט) דייקן ובלה (רפפורט) מילר.[1]
הנצחה
רחוב בראשון לציון קרוי על שמו.
הערות שוליים
