כרמל קולג'
| מבני כרמל קולג' על רקע נהר התמזה | |
| מבני כרמל קולג' על רקע נהר התמזה |
כרמל קולג' היה בית ספר ופנימייה בריטית לתלמידים יהודים, שפעלה לפי הדגם החינוכי של ה"פאבליק סקול" הבריטי[1]. הוא נוסד ב-1947 ונסגר ב-1997.
בית הספר כונה "איטון היהודי", על שם פנימיית העילית האנגלית איטון קולג'[2] .
היסטוריה
בית הספר נוסד בשנת 1947, על ידי הרב ד"ר יעקב קופול רוזן, בתמיכת הקהילה היהודית, ובשנה הראשונה למדו בו 25 תלמידים. הוא היה ממוקם תחילה בכפר גרינהאם קומון ליד העיירה ניוברי, במחוז ברקשייר, ולאחר מכן עבר לכפר וולינגפורד, במחוז אוקספורדשייר, על שפת נהר התמזה, כאשר למדו בו כ-250 תלמידים. הוא היה אחד משלוש פנימיות יהודיות בבריטניה, האחרות היו בגייטסהד ובברייטון.
הפנימייה קנתה לה שם בעולם היהודי בזכות ההישגים האקדמיים של תלמידיה. הבוגר האידיאלי, תוצר החינוך בכרמל קולג', תואר על ידי ד"ר רוזן כ"יהודי בקי בתורה, שומר מצוות ובעל השכלה כללית רחבה, המגלה מעורבות בשאלות השעה"[1]. בשנים הראשונות לפעילותו, הונהג בו חינוך נפרד מגדרית לבנים בלבד, והחל מ-1968 התקבלו בנות לבית הספר, החל מהכיתה השישית. זמן מה לפני כן החל לקבל גם מורות לבית הספר, בהן בתו של הרב קופול רוזן.
בפנימייה למדו הרבה תלמידים שנשלחו אליה מחוץ לבריטניה, ילדים של משפחות יהודיות מבוססות מרחבי העולם, כולל "בני עשירים" מישראל, ובשנות ה-80 למדו בו כ-30 תלמידים ישראלים[3][4]. בית הספר נהג לערוך קיטנות קיץ אותם שיווק גם לתלמידים דתיים מישראל[5].
ביוני 1974 ערך צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת (אז יורש העצר נסיך ויילס) ביקור רשמי בכרמל קולג', לציון יובל ה-25 לפתיחת המוסד. צ'ארלס הגיע למקום במסוק שנחת במדשאה הרחבה של בית הספר[6].
הפנימייה נסגרה ביולי 1997, בעיקר בגלל ירידה במספר התלמידים וקשיים כלכליים, ולאחר שמספר בתי ספר תיכוניים נפתחו בשכונות של הקהילה היהודית, שהקפידו על רמת לימודים גבוהה. מבני בתי הספר נמכרו ליזמי נדל"ן תמורת סכום לא ידוע. במקום היה בית הכנסת, עם חלונות ויטראז' שנוצרו על ידי האמן הישראלי נחמיה עזז,
כשנסגר, למדו בבית הספר ילדים מגיל 11 עד 18 - אם כי קודם לכן הייתה גם מכינה שקיבלה ילדים מגיל 8 בערך. מאוחר יותר נבנה בית ספר לבנות כקילומטר מהקמפוס הראשי, אף על פי שהמבנים מעולם לא שימשו למעשה למטרה זו. במקום זאת, הוא הפך לחטיבת ביניים בסוף שנות ה-60 שימש לתלמידים בני עד גיל 13, אשר עברו אחר כך למתחם הראשי של בית הספר. חטיבת הביניים נסגרה מספר שנים לפני סגירת בית התספר התיכון, והמבנים נמכרו. כאשר בית הספר נסגר, עברו רבים מתלמידיו לפנימייה בבריסטול, קליפטון קולג', שעד מאי 2005 היה בה אגף מגורים לתלמידים יהודים.
אופי בית הספר ותוכנית הלימודים
בית הספר חינך ליהדות אורתודוקסית, לרוב היה קפדני יותר מהנוהג של משפחות התלמידים, שרבים מהם לא היו דתיים. בית הספר הקפיד על כשרות, תפילה ושמירת שבת. אך תוכנית הלימודים כללה בעיקר מדעים (מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה), לימודים קלאסיים ומעט לימודי קודש ועברית[3]. בנוסף זכו התלמידים לעסוק במוזיקה ובפעילות ספורט, שכללה שיעורי טניס, משחקי קריקט ושיעורי חתירה בנהר התמזה. מרכז דניאל עמיחי ללימודי חתירה וימאות הוקם לזכרו של תלמיד שלמד חתירה בכרמל קולג' ונהרג בתאונת דרכים[7].
המשמעת בבית הספר הייתה נוקשה, לוח הזמנים היה קבוע מבוקר ועד ערב. התלמידים נדרשו לנקות בעצמם את חדרי המגורים, והוטלו עונשים על מי שהפר את המשמעת[8].
שכר הלימוד בשנת 1996 היה 10,000 ליש"ט לסמסטר, 30,000 ליש"ט לשנה. משנת 1990 היא הייתה הפנימייה היקרה ביותר בממלכה המאוחדת. רוב התלמידים המשיכו ללימודים אוניברסיטאים.
בוגרים ומורים ידועים
- סיריל שטיין - איל הימורים יהודי בריטי, שימש נאמן ויו"ר הנהלת הקולג'
- דייוויד דנגור - איש עסקים ופילנתרופ
- פיליפ גרין - איש עסקים בריטי, הבעלים של קבוצת ארקדיה[9]
- עמי פדרמן - מלונאי ואיש עסקים ישראלי
- אדוארד לוטוואק - היסטוריון
- הודא עזרא נונו - שגרירת בחריין בארצות הברית מ-2008 עד 2013
- מאיר רוסטון - מורה במכללת כרמל, לימים פרופסור באוניברסיטת בר-אילן, ישראל
- רם כספי - עורך דין ישראלי[10]
- הלל צ'רני - איש עסקים ישראלי ויזם בתחום הנדל"ן
- לני רקנאטי - איש עסקים בן למשפחת רקנאטי[11]
- נחום וסקביץ' - בנקאי ישראלי[12], משפחתו הייתה שותפה בחברת הסיגריות דובק[13]
- דוד רוזן - הרב הראשי של אירלנד לשעבר
- דויד ברוזה - למד שנה בקולג' אבל סולק לאחר שנהג לנגן גיטרה בשבתות[14]
קישורים חיצוניים
- אתר של בוגרי בית הספר
- צבי גילת, ואת הילדים שלחנו לפנימייה בלונדון, חדשות, 12 בספטמבר 1986
על נהרות תבל | פרק 7 - ג'נטלמנים יהודים - יוסי גודארד לוקח אותנו לסיפורו של כרמל קולג', באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 2 באוקטובר 1985
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חגית ברונסקי, שיעור לחיים, באתר גלובס, 6 ביולי 2010
- ^ Bermant, Chaim (23 באוקטובר 1973). "The Jewish Eton" (PDF). The Observer Magazine. pp. 40–47. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-21 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 צבי גילת, ואת הילדים שלחנו לפנימייה בלונדון, חדשות, 12 בספטמבר 1986
- ^ שרי שיין, הבן לומד בכיתה י' בקולג־ לונדוני, חדשות, 28 בספטמבר 1987
- ^ ראו מודעה לקייטנה: חופשת לימודים באנגליה לתלמידים בבתי־ספר דתיים ב,, כרמל קולג'", הצופה, 30 במרץ 1969
- ^ הדובס בקולג' יהודי, דבר, 24 ביוני 1974
- ^ דינה חלוץ, איבדה את בנה בתאונה שזעזעה את המדינה, והקימה לזכרו מרכז שיט, באתר Xnet, 1 בנובמבר 2018
- ^ חגית ברונסקי, עו"ד רם כספי על הילדות בפנימייה יוקרתית: "גרנו בצריפים בקור אימים", באתר גלובס, 7 ביולי 2010
- ^ ניצן לונברג, האם מימן סר גרין יאכטות ומסיבות באמצעות קרן הפנסיה של עובדיו, באתר כלכליסט, 1 במאי 2016
האביר האפל: האם פיליפ גרין הוא רוברט מקסוול הבא? - Forbes Israel, באתר Forbes Israel, 13 בפברואר 2017 - ^ ענת מידן, כספי ובניו, חדשות, 11 ביולי 1986
- ^ תחיה ברק, אל תפריעו לי לחגוג את החיים, באתר גלובס, 5 באפריל 2012
- ^ תעלומה נפתרה, מעריב, 5 ביולי 1987
- ^ מאת אמיר אייזנברג, זרח גהל קונה את חירותו תמורת 8.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
- ^ ראו דקה 12:50 בריאיון -
תיעוד יוצרים של מפעל הפיס עם יואב קוטנר - דיוויד ברוזה (הגרסה הארוכה), סרטון בערוץ "מפעל הפיס", באתר יוטיוב (אורך: 01:34:32)
