כל דעביד רחמנא לטב עביד
כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד[1] הוא ביטוי של חז"ל שמשמעו: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה זאת" (מילולית: "כל שעושה הרחמן לטובה עושה"). ביטוי זה מתאר אמונה אבסולוטית בכל מעשיו של הקב"ה שהם נועדו לטוב, אף אם בראיה עכשווית נראה שהם רעים, וכן מתאר ביטוי זה ביטחון מלא בכל הנקרה בדרכו של האדם.
מקור הביטוי
מקורו של הביטוי הוא בתלמוד[2], שם מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, וחתול שאכל את התרנגול, ואריה שטרף את החמור. רבי עקיבא הגיב "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו. רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה?!
בהתאם לדברי התלמוד, נפסק בשולחן ערוך: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד".[3] פסיקה זו עוררה את תמיהתם של הפרשנים, מהסיבה שספר השולחן ערוך עוסק יותר בענייני הלכה ופחות בענייני השקפה, רבים מהם ראו בכך את הנחיצות של השימוש באידיאה זו ביהדות עד כדי כך שהיה צריך לחרוג מהקו המנחה של ספרו כדי לכתוב זאת[דרוש מקור].
לדעת המהר"ל[4] והבן יהוידע[5] ר' עקיבא מלמד שלא מספיק לחשוב שהדבר הוא לטובה, אלא יש לומר בפיו כל דעביד רחמנא לטב עביד, והאמירה הזו בכוחה להפוך את הדבר לטובה. לפי זה מובן מדוע כתב השו"ע שכן זוהי הלכה שצריך לומר ולא רק השקפה.
תפיסות דומות
בשירת האזינו בספר דברים נכתב "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא"[6]. על פי התפיסה המתוארת בפסוק כל מעשי הא-ל מושלמים, ולא יוצא ממנו חוסר צדק ועוול.
בתלמוד מסופר כי מקור שמו של התנא מהדור השני של התנאים נחום איש גמזו היה מפני שהייתה לו אמונה תמימה, ובכל מה שאירע לו הוא היה אומר "גם זו לטובה"[7].
מסופר בחז"ל על אדם שנפלה פרתו לבור ומצא תחתיה אוצר והטביע מטבע לשון לטובתי נשברה רגל פרתי.
בימינו קיבל הביטוי שינויים נוספים: הכל לטובה, הכל דבש.
ראו גם
לקריאה נוספת
הברכה על המרור - פרק ג' הנהגת נחום איש גם זו לעומת ר' עקיבא , באתר הקול החמישי.
הערות שוליים
- ^ הביטוי המקורי בתלמוד הוא ללא המילה "מה" או "מאי".(נפוצה גם הגרסה "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" וכן "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד")
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס' עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ל, סעיף ה'
- ^ נתיבות עולם ב, נתיב אהבת השם פרק א.
- ^ בן יהוידע על ברכות דף ס/ב.
- ^ דברים לב ד
- ^ בבלי, מסכת תענית כא ע"א