גם זו לטובה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
"גם זו לטובה" הוא ביטוי שהיה שגור על לשונו של התנא נחום איש גם זו[1] שמשמעו: כל מצב קשה שנתקל בו האדם נועד לטובתו. ביטוי זה מתאר אמונה מוחלטת בכל מעשיו של הקב"ה ובכל הנקרה בדרכו של אדם אף אם בראיית ההווה נראה שהם רעים הם נועדו לטובה. ביטוי זה נאמר והתפרסם קודם לביטוי אחר[2] שיצא מפי רבי עקיבא, תלמידו של נחום איש גם זו[3]. והוא מלמד על תפיסה רדיקלית יותר שבכל מצב לא זו בלבד שהמטרה והתכלית היא לטובה אלא גם המעשה לעצמו הוא טוב[4].
להלכה נפסק[5] שאדם צריך להיות רגיל לומר: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה"
מקור הביטוי
מקורו של הביטוי מובא בתלמוד והיה שגור בפיו של התנא נחום איש גם זו שהיה משתמש בו בכל אירוע או מצב קשה שנפגש כדוגמה לאירוע כזה מובא בגמרא המקרה הבא[6]:
פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: 'מי ילך? נחום איש גמזו, שמלומד הוא בנסים'. שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות. הלך וישב במלון אחד. בלילה קמו אנשים מהדירה ולקחו את תוכן הסל ומילאו אותו בעפר. כאשר הגיע לשם פתח את הסל וראה שהוא מלא עפר. עמד המלך להרוג את כולם ואמר: 'היהודים צוחקים עלי'. אמר (נחום): 'גם זו לטובה'. בא אליהו ונדמה כאחד מהם. אמר לו: 'אולי הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחצים, כמו שכתוב (ישעיהו מא): יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו?'. הייתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. ניסו את העפר וכבשו אותה. עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד רב. כשהגיע לאותו מלון אמרו לו: 'מה עשית שנתנו לך כזה כבוד?' אמר להם: 'מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם'. הרסו את הבית והביאו את עפרו לקיסר. אמרו לו: 'העפר שהביאו לכאן, משלנו הוא'. בדקו אותו ולא מצאו בו דבר, והרגו את אותם האנשים.
— מסכת תענית כא.
תפיסות דומות
א. בתלמוד מובא ביטוי דומה 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' ( תרגום: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה") שם מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו: "כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו", הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, וחתול שאכל את התרנגול, ואריה שטרף את החמור. רבי עקיבא הגיב בסיסמה "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר, ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו. רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".
הביטוי שטבע נחום איש גם זו 'גם זו לטובה' על פניו מבטא מסר דומה לביטויו של רבי עקיבא 'כל מה שעושה הקב"ה לטובה' -בשניהם נקודה משותפת שמה שנדמה לאדם ברגע זה כדבר רע, יתברר לבסוף כמפתח למשהו טוב. ולאמתו של דבר כמה הבדלים מודגשים בין שני הביטויים א. רבי עקיבא אומר "כל דעביד רחמנא לטב" משמעו שאם הקב"ה עשה דבר זה, בהכרח יצמח ממנו משהו טוב. נחום איש גם זו אומר: "גם זו לטובה" שמשמעותו לא להסתכל על ההווה ובכל מצב לא רק שהמטרה והתכלית היא לטובה אלא גם המעשה לעצמו הוא טוב ב. נחום איש גם זו מתייחד בנקודה זו, עד כדי שנקרא כך, על שם הנהגתו. ואילו רבי עקיבא רואה בכך הנהגה לרבים "לעולם יהא אדם רגיל לומר..." מכאן שהנהגתו של נחום איש גם זו היא דרגה גבוהה יותר ואינה תואמת לכל אדם בכל מצב. בהתאם לכך נפסק בשולחן ערוך כפי הביטוי של רבי עקיבא שהוא בדרגה של כל אדם: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד".[7] ג. נחום איש גם זו באמרתו לא מייחס במובהק את פעולת הטובה להקב"ה, לדידו זה מובן מאיליו וכפי שהוסבר שהנהגתו היתה בדרגה גבוהה. רבי עקיבא לעומתו שדבריו מכוונים לבעלי דרגה נמוכה יותר[8] מכניס באמרתו את הקב"ה [בתואר 'רחמנא'] ומייחס באופן מובהק את הפעולה והסיטואציה שנפגש בה האדם למעשה מכוון של הבורא.
ב. במשנה[9] נאמר חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ורבא בגמרא[10] מפרש שעל האדם מוטל לקבל בשמחה את הרעה כמו הטובה. ועל פי זה דרשו חז"ל[11] כמה פסוקים. רב אחא משום רבי לוי דרש את הפסוק ”חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה” הבא ללמד שבכל המצבים אם קשים בחינת חסד ואם רעים בחינת משפט צריך האדם להודות ולשבח את הקב"ה. רבי שמואל בר נחמני דורש זאת מהפסוק ”בה' אהלל דבר בא-להים אהלל דבר” - בה' אהלל דבר זו מדה טובה[12], באלקים אהלל דבר זו מדת פורענות[13]. רבי תנחום מוצא את המסר הזה מודגש דווקא בפסוק ”כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא”. ורבנן מוצאים את המסר בפסוק ”ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך”.
ג. בתלמוד[14] מובא: "אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב". הביאור הפשט בזה: לעתיד לבוא יתגלה בפני האדם שאין מציאות של רע כלל, וכל מעשי הבורא לטובה נועדו, וגם את מה שתופס אדם במבט ראשון כדבר רע אינו אלא מחמת צמצום ראייתו ותפיסתו, ובאחרית הימים ולעתיד לבוא, יתברר לעין כל שכל מציאות או מאורע שלילי בעצם היא שיא הטוב בזמנו.
ד. בגמרא[15] ביארו חז"ל את הפסוק ”אודך ה' כי אנפת, בי ישוב אפיך – ותנחמני”[16] שמשמעותו כי על האדם מוטל להודות לקב"ה גם אם נענש ברעה, על דרך משל. אדם שהיה צריך להפליג בספינה ובדרכו לשם נכנס קוץ ברגלו, החל האדם מחרף ומגדף בראותו את הספינה יוצאת לדרכה והוא הפסיד פרנסתו. לבסוף שמע שטבעה הספינה והחל משבח ומפאר ליוצרו, כך הם חיינו עלי אדמות[17]. ור' אלעזר שם בגמרא מבאר בדרך דומה את הפסוק עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו[18].
ה. בשירת האזינו בספר דברים נכתב ”הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”[19]. על פי התפיסה המתוארת בפסוק כל מעשיו ופעולותיו של הבורא מושלמים, ולא יוצא ממנו חוסר צדק ועוול.
ו. מסופר על אבא יודן שאחרי שירד מנכסיו חרש את שארית שדהו, וכשפרתו מעדה ונפלה הוא מצא תחתיה אוצר, אז הוא אמר לטובתי נשברה רגל פרתי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב חיים הורביץ - גם זו לטובה באתר הדברות
- הרב שמואל ריסקין: סיפורו של נחום איש גמזו, שהיה אומר תמיד "גם זו לטובה"
- חברותא: גם זו לטובה
- ליפא שמלצער: בביצוע השיר - גם זו לטובה
לקריאה נוספת
- ציפי פינגלה: מה קרה כשמלך רע החליט ביהודים ללחום? נחום-איש-גמזו נשלח אליו כדי לעשות שלום!
הערות שוליים
- ^ שמו 'איש גמזו' נגזר מביטוי זה. ובערוך ערך גמזו כתב בשם יש מפרשים דנקרא איש גם זו על שם מקום מגוריו. ובמהרש"א סנהדרין קח: העיר עליו מדברי הגמרא תענית וסנהדרין הנזכרים. החיד"א הקדוש [הובא בילקוט מפרשים תענית כא.] כתב: ...הלא תראה נחום גימטריה 'גם זו לטובה' עם הכולל. ומכאן תראה כי מן השמים מזמינים השם בפי אבי הבן ובו רמוז כל ענינו ע"כ.
- ^ 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד' מובא בברכות דף ס עמוד ב במעשה עם רבי עקיבא
- ^ בתוספתא (מסכת שבועות) נאמר שרבי עקיבא היה תלמידו של נחום איש גמזו
- ^ וראה עוד מה שכתב בספר תומר דבורה פרק ה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ל, סעיף ה'
- ^ מסכת תענית דף כא עמוד א ובמסכת סנהדרין דף קח עמוד ב. בתרגום מארמית
- ^ חלק אורח חיים סימן ר"ל סעיף ה
- ^ כפי שהוכרח באות ב
- ^ ברכות דף נד עמוד א
- ^ שם דף ס עמוד ב
- ^ שם
- ^ שם ה' מורה על מידת רחמים
- ^ תואר אלקים מורה על לשון תקיפות ודין
- ^ פסחים דף נ עמוד א וראה עוד בגמרא ברכות דף נד עמוד א
- ^ מסכת נדה דף לא עמוד א [מימרא של רב יוסף]
- ^ ספר ישעיה פרק י"ב פסוק א
- ^ וכן פירש הרה"ק מהר"א מפוריסוב זיע"א את המשנה (ברכות פ"ו מ"ב): "על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא", שכאשר אדם עובר בעוה"ז מקרים ומאורעות שונים והוא יודע ואומר שהכל נהיה בדברו, הרי הכל ממנו יתברך, אז מיד הוא זוכה להיות חפשי מכל הדברים, כי על הכל אם אמר שהכל – יצא.
- ^ וכתב שם הבן יהוידע: אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. נמצא יש נס גלוי ויש נס נסתר, ולכן תמצא באותיות נס במלואם כזה נון סמך, יש מספר נס, ואותיות הפשוט של נס קאי על נס הגלוי והמלוי של נס קאי על נס הנסתר כי הפשוט גלוי והמלוי נסתר:
- ^ דברים לב ד