פלך (כלי)
פלך (מכונה לעיתים פלך טווייה) - מוט עץ המשמש כציר לטוויית צמר, פשתן, קנבוס, כותנה וסיבים אחרים. הפלך הוא מכשיר ששימש לטווייה בעת העתיקה ובתקופת ימי הביניים, יחד עם הכישור.
פלכים או חלקי פלכים מסוגים שונים נמצאו באתרים ארכאולוגיים רבים, והם עשויים לייצג את אחת הטכנולוגיות המוקדמות בהיסטוריה של האנושות. הפלך שצורתו הבסיסית לא השתנתה מן האלף הרביעי לפסה"נ מורכב משלושה חלקים:[1]
- הכוש: קנה דק, עשוי מעץ או מתכת, מחודד בשני קצותיו, שעליו כורכים את החוט.
- הפיקה: משקולת הקבועה בראש הכוש על מנת לאפשר סיבוב קבוע של הפלך, והיא עשויה ממתכת[2], עצם, אבן או חרס.
- הצינורה: וו מתכת שחובר מעל הפיקה ובו נתלה החוט.
הפלך מוזכר בתנ"ך בשיר המפורסם הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא" (משלי פרק לא), בו נאמר (פסוק יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך". איזכור נוסף מופיע בספר שמואל, בקללת דוד את יואב בן צרויה: "וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם". פרשני ימי הביניים מסבירים שהפלך כאן מציין את המוט ללא קשר לטווייה, והמובן הוא שיואב יזדקק למשענת בהליכתו[דרוש מקור]. מאידך, פרשנים בעת החדשה סבורים שהכוונה לפלך הטווייה, והמובן הוא שיואב יזדקק מחמת חולשתו להתפרנס מטווייה כדרך הנשים[דרוש מקור].
עיסוקן של הנשים בעת העתיקה בטווייה הוא מקור הפתגם בפי רבי אליעזר בן הורקנוס: "אין חכמה לאשה אלא בפלך" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף סו עמוד ב).
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ חיה,כץ, "היבטים מתודולוגיים בחקר מעמד האישה בתקופת המקרא", בית מקרא קפ"ד (תשס"ו), עמ' 74-77.
- ^ ראו משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ו'
