כיפת הירדן
כיפת הירדן הוא אחד המרכיבים אשר שימשו בהכנת קטורת הסמים אותה הקטירו הכהנים על מזבח הזהב בכל יום בבית המקדש.
כיפת הירדן במקורות
בתורה הוזכרו במפורש רק ארבעה מסממני הקטורת, אך למעשה בהכנתה נכללו מרכיבים נוספים אשר נמסרו למשה בסיני ועברו מדור לדור. פירוט שלהם מוזכר בחז"ל, ומנוי בספרי ההלכה. כך למשל בחיבורו של הרמב"ם המשנה תורה:
אחד עשר סממנים נאמרו לו למשה מסיני והם שעושין אותה במשקל מכוון ומוסיפין עמהן בלא משקל מלח סדומית וכפת הירדן ועשב אחד שמעלה עשן ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים והוא היה הלכה בידם איש מפי איש.
כיפת הירדן בשמה זה, כאחד ממרכיבי הקטורת מופיעה בכתב כבר בדברי התלמודים, הן הירושלמי[1] והן הבבלי[2] בצטטם את דברי התנא - רבי נתן:
תנו רבנן, פיטום הקטורת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה... מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום... הקושט... קילופה... וקנמון... בורית כרשינה... יין קפריסין... אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק, מלח סדומית...מעלה עשן... ר' נתן אומר אף כיפת הירדן... ואם נתן בה דבש פסלה. חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה.
— מסכת כריתות, דף ו' עמ' א'.
זיהוי כיפת הירדן ותפקידה בקטורת
הכנת הקטורת (בלשון המשנה: "פיטום הקטורת"), הייתה מלאכה שדרשה מומחיות רבה. בימי בית המקדש השני, מומחיות הכנת הקטורת הייתה בידי משפחת בית אבטינס, אשר שמרו מכל משמר על סוד הכנת קטורת הסמים.
הראשונים ומפרשי הגמרא מביאים מספר פירושים שונים לזיהויו של כיפת הירדן.
רש"י מכנה אותו במקום אחד כ-ורד, ובמקום אחר כ-עשב.
הרמב"ם מזהה אותו כענבר, יש המזהים אותו עם הרקפת, או עם אוסף של דברים שונים שנאספו על מי נהר הירדן. יש האומרים שפשוט הוסיפו מעט חומר דליק[3]. ייתכן גם שהכוונה לשרף עצים שהתאבנותו יוצרת ענבר. האבודרהם מזכיר דעה שהוא הבושם הנקרא בערבי עובר, שאף הוא גדל על הירדן.
רבינו גרשום, במסכת כריתות ו' עמ' מזהה אותו ביש אומרים, כרעי של דג {צואה או קיא} כלומר כ ענבר אפור
את שמו של מרכיב זה הסבירו בכמה אופנים. כיפת פירושה "שפת", כלומר שפת הירדן. ומפני שגודל על שפת הירדן מכונה כך. או שכפה זו הצורה בה גדל ונראה עשב זה על פני השטח.
יש שסברו שאין חובה להביא את המרכיב הזה דווקא מהירדן, וצוין הירדן כי בדרך כלל הוא היה מצוי או מובא משם.
חלק מהמרכיבים שצויינו במעשה פיטום הקטורת, שימשו רק לשם הכנת הסימנים האחרים כגון שהשרו בהם סממן אחר. לא ברור האם כיפת הירדן היה מרכיב בפני עצמו או מרכיב ששימש להכנת אחד הסממנים. למשל בעל המשנה למלך כותב בפירושו על הרמב"ם:
”מוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא ע"כ. לא נתבאר בדברי רבינו המלח וכפת הירדן אם הם צריכים מצד עצמם להקטירם, או שאינם באים כי אם לתקן איזה דבר דומיא (בדומה) ד-בורית כרשינה ויין קפריסין שבאין לתקן הצפורן. ומפשט דבריו נראה שדברים אלו אינם באים לתקן שום דבר אלא הם הכרחים מצד עצמם...”[4].
הבית יוסף[5] כתב שחוץ מי"א סממנים, שאר הסימנים אינם מעיקר הקטורת, ואם חיסרם הקטורת כשרה בדיעבד.
במחזור ויטרי מציינים שלכיפת הירדן היה בעצמו ריח טוב[6]. לעומת זאת עמנואל חי ריקי כותב בספר משנת חסידים שכאשר היו מערבים את כפת הירדן עם החלבנה, היה יוצא ריח טוב מכפת הירדן. כלומר דווקא ריחה הרע של החלבנה אילץ, את כפת הירדן להוציא ריח טוב.
עוד נסתפקו המפרשים בדבר הנפח והמשקל שהיו צריכים להביא ממנה. וישנה גם דעה שאת כיפת הירדן, הביאו רק כאשר היה חסר מרכיב הכנה אחר שנדרש בהתאם.
גידול כיפת הירדן בירושלים
מפני קדושתה וייחודה של ירושלים, נקבעו תקנות שונות לשמירת אופייה. בין התקנות הללו תיקנו שלא לעשות בה שטחי גידול ופרדסים מפני שהללו מלווים בריחות של דשנים אורגניים. אף על פי כן מספרת הגמרא:
"עשרה דברים נאמרו בירושלים... ואין עושין בה אשפתות ואין עושין בה כבשונות ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים..."
— מסכת בבא קמא פב, ב
לפי רש"י, היו צריכים את גינות הוורדים, כי מהן הביאו את כיפת הירדן שהייתה דרושה לקטורת[7].
לקריאה נוספת
- ספר מזהב ומפז - סדר הלכות הקטורת. מאת הרב פנחס זביחי.
קישורים חיצוניים
- מנחם בורשטיין, "הקטורת", עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
הערות שוליים
- ^ מסכת יומא דף כ"ד ע"א, מיד לאחר המשנה על כהן גדול המקריב קטורת ביום הכיפורים. מקובל לראות בקטע זה כברייתא אף על פי שאין שום הקדמה לקטע המצוטט.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, דף כג, א', פרק ד הלכה ה בגמרא שם.
- ^ "הקטורת", עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
- ^ משנה למלך הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה ג
- ^ או"ח קל"ג א
- ^ שמחה בן שמואל, מחזור ויטרי, סימן עז
- ^ פירוש רש"י על מסכת בבא קמא, דף פב' עמ' ב',ד"ה "גינת ורדים".
26343064כיפת הירדן