כחש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כחש
Perfidy
מידע כללי
מאת בן הכט
שפת המקור אנגלית
תקופת התרחשות שנות ה-50 של המאה ה-20
הוצאה
הוצאה בשפת המקור Messner
תאריך הוצאה 1961
מספר עמודים 288
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת סלע מאיר
תאריך 2021
תרגום אביעזר גולן
מספר עמודים 399 ו376 במהדורת 2017

כחש (באנגלית, "Perfidy") הוא ספר עיון מאת הסופר והתסריטאי היהודי-אמריקאי בן הכט, אשר פורסם לראשונה בשנת 1961. הספר עוסק במשפטו של מלכיאל גרינוולד (1954–1955), שזכה לכינוי "משפט קסטנר", ומעלה טענות קשות על תפקודו של ד"ר ישראל (רודולף) קסטנר והנהגת היישוב בתקופת השואה. במרכז הספר עומדות האשמות כי קסטנר, שפעל בהונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה, הסתיר מידע על גירושם של יהודי הונגריה למחנות ההשמדה, וכי בעדותו לאחר המלחמה שיקר והגן על נאצים כדי לשמור על קשריו עם הממסד הציוני.

הספר תורגם מספר פעמים לעברית, בין היתר בהוצאת לדורי (1971,2001), ובהוצאת סלע מאיר (2017,2021).

רקע היסטורי

משפט גרינוולד וקסטנר

בשנת 1952 פרסם מלכיאל גרינוולד – עיתונאי, פעיל ציבור וניצול שואה – עלון שבו האשים את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים. לפי טענתו של גרינוולד, קסטנר דאג להצלת "רשימת מקורבים" מצומצמת בעוד שיתר יהודי הונגריה הושמדו ברובם. האשמות אלה גררו תביעת דיבה מצד היועץ המשפטי לממשלה מטעם מדינת ישראל נגד גרינוולד, וכתוצאה מכך נפתח המשפט שנודע לימים כ"משפט קסטנר".

בשנת 1955 פסק השופט בנימין הלוי בבית המשפט המחוזי בירושלים כי גרינוולד הוכיח "מעל לכל ספק סביר" כי קסטנר "מכר את נפשו לשטן" ושיקר בעדותו בנוגע להצלתו של קורט בכר, פושע מלחמה נאצי.[1] פסק הדין עורר סערה ציבורית עזה והביא בסופו של דבר להתפטרות ממשלתו של דוד בן-גוריון. במסגרת ערעור לבית המשפט העליון, זוכה קסטנר בחלק העיקרי של התביעה מן הטענה לשיתוף פעולה עם הנאצים (ברוב דעות), אך נקבע פה אחד כי בעדותו לטובת קורט בכר נהג קסטנר באופן "שקרי" והציל נאצי ממשפט ועונש אפשריים. קסטנר עצמו נרצח בתל אביב במרץ 1957, עוד בטרם ניתן פסק הדין העליון.

בן הכט

בן הכט (1894–1964) היה תסריטאי, עיתונאי וסופר יהודי-אמריקאי בולט, שזכה לשני פרסי אוסקר ונודע בכינוי "שייקספיר של הוליווד". מעבר לפועלו הקולנועי, הכט עסק רבות בפעילות ציבורית למען הצלת יהודי אירופה בזמן השואה, ושיתף פעולה עם ארגוני הצלה שונים. ספרו כחש מבטא את עמדתו האישית באשר למנהיגי היישוב, ליהדות העולם ולדרג המדיני בארצות הברית במהלך תקופת השואה ולאחריה, ומעלה ביקורת חריפה על מנהיגים ציונים שלטענתו התעלמו ממצוקת יהודי אירופה או שיתפו פעולה, במחדל או בכוונה, עם שלטונות גרמניה הנאצית.

בן הכט

תוכן הספר

עיקרי הטענות

  1. הסתרת המידע על גורל יהודי הונגריה הכט מציג מסמכים ועדויות שלפיהם רודולף קסטנר, שהיה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט, ידע על כוונת הנאצים לשלוח את יהודי הונגריה למחנות השמדה, אך נמנע מלפרסם את המידע לציבור הרחב. במקום זאת, לטענת הכט, קסטנר התרכז ביצירת "רכבת ההצלה", שהוציא בעזרת הנאצים ובה נכללו בני משפחתו ומקורבים אליו.
  2. עדות לטובת קורט בכר אחד הפרקים המרכזיים בספר עוסק בעדותו של קסטנר לטובת קורט בכר, איש אס-אס בכיר שהיה מעורב באופן פעיל בדיכוי היהודים בבודפשט. בבית המשפט העליון הוסכם פה אחד כי קסטנר ניסה להצילו מעונש מוות בטענה שבכר "הציל יהודים" – טענה שבספר מוגדרת כשקרית ומחזקת את הטענה שקסטנר "מכר את נפשו לשטן".
    ישראל קסטנר
  3. אחריות המנהיגות הציונית הכט מטיח האשמות קשות בהנהגת היישוב בארץ ישראל ובמנהיגים ציונים בארצות הברית, ובראשם ד"ר חיים ויצמן, חברי הסוכנות היהודית ומנהיגים אחרים, שלטענתו בחרו שלא לסייע להצלת חלק גדול מיהודי אירופה מסיבות מדיניות ופוליטיות. הטענה המרכזית היא שהנהגת היישוב רצתה למנוע הצפת הארץ ביהודים "גלותיים" וביקשה לקדם אג'נדה מדינית שתלויה בשיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי.
  4. הביקורת על המערכת המשפטית והפוליטית בישראל הספר טוען כי ממשלת ישראל ותומכיה ניהלו משפט דיבה נגד מלכיאל גרינוולד (במקום נגד קסטנר), במטרה להגן על הממסד. בית המשפט המחוזי בתחילה פסק לטובת גרינוולד ופגע אנושות במוניטין של קסטנר. בערעור לבית המשפט העליון בוטל חלק ניכר מפסק הדין שהפליל את קסטנר, אך השופטים שללו באופן נחרץ את עדותו לטובת בכר.
  5. קשרי קסטנר עם הנאצים הכט מביא ציטוטים ועדויות התומכים בטענות שקסטנר קיים מגעים קרובים עם אדולף אייכמן ועם נאצים בכירים נוספים, במטרה להשיג הצלה מצומצמת בתמורה לשקט ולהיעדר התנגדות מצד היהודים בהונגריה. לטענת הכט, סיכום סמוי זה אפשר לגסטפו להשלים את תוכניות ההשמדה.

עדויות ומאפיינים בולטים בספר

  • שימוש בתמלילי המשפט: הכט מרבה לצטט קטעים ארוכים מפרוטוקולי המשפט ומהעדויות שהובאו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, כדי להמחיש את הטענות ואת הסתירות בעדויות השונות.
  • סיפורי ניצולים ועדים מרכזיים: הספר מביא עדויות של ניצולי שואה, עורכי דין, שופטים ואנשים שהיו מעורבים בפרשה באופן ישיר. בין השאר מצוטטים דבריו של השופט זילברג ושאר שופטי העליון, כמו גם דברי השופט הלוי.
  • סגנון כתיבה אישי ופולמוסי: הכט מצהיר בהקדמתו כי אין בכוונתו לשמור על "נייטרליות".[2]

"אני כותב כאן את תולדותיהם של דברים, אך אינני היסטוריון, אם אמנם היסטוריון הוא אדם גדוש עובדות כרימון ונעדר משוא פנים. עובדות לי לרוב, אך איני אובייקטיבי. אני אומר זאת במכוון"

— כחש, עמוד 14


הוא מאמץ סגנון האשמה חריף, תוך שהוא מתריס נגד הממסד הציוני. הדבר ניכר לכל אורך הספר ומהווה מקור למחלוקות גם שנים לאחר צאתו לאור.

ביקורת, מחלוקת ודיון ציבורי

חיים כהן, פרקליטו של קסטנר.

כחש עורר מגוון רחב של תגובות והערכות ביקורתיות. במעריב נכתב שהספר הוא חיבור "חשוב ועוצמתי על פרשיית ד"ר קסטנר" המשמש כתב האשמה חריף נגד הנהגת היישוב ושתיקתה מול גורל יהודי אירופה.[3] הסופרת אביטל ז'נט קשת, כתבה שמדובר בספר חשוב שכתוב בצורה מותחת ומעשירה, וכל כולו העלמה, הסתר וגילוי כואב.[4] מנגד, ישנם מי שמותחים ביקורת על סגנונו ההתקפי והחד־צדדי של בן הכט. אליוט ג׳אגר(אנ') כתב בשנת 2007 בג'רוזלם פוסט כי מדובר ב"חשבון הרסני" של בגידת קסטנר ביהודי הונגריה,[5] בעוד ג'רום א. צ'יינס, שכתב ב-הפורוורד בשנת 2009, הגדיר את הספר כ"חיבור בלתי מוצלח וחסר אחריות" מבחינת עמדתו האנטי־קסטנרית.[6] דברה ליפשטדט מאוניברסיטת אמורי ציינה כי על אף שהספר "מרשים בלהט הכתיבה שלו", הוא "אינו יצירה היסטורית" וכי "מידע רב בו שגוי", כאשר חלק ניכר ממנו נועד, לדבריה, לתקוף את דוד בן-גוריון ואת מפלגת העבודה באופן לא מאוזן. ההיסטוריונית לוסי דווידוביץ', כתבה בקומנטרי בין היתר כי "הכט אינו היסטוריון וגם לא כרוניקן, ואין לו כבוד רב לדיוק של תאריכים, שמות או ציטוטים; אולם דווקא כסופר ומחזאי היה ניתן לצפות שיגלה יותר חמלה כלפי אנשים שנקלעו למצבים בלתי־אפשריים." בה בעת היא מכירה בכך שחלק מטענותיו עשויות לחשוף "אמת מטרידה" בכל הנוגע למחדלים של מנהיגים יהודים ושל גורמים בינלאומיים בניסיון להציל את יהודי אירופה.[7]

מורשת וחשיבות היסטורית

  • השפעה תרבותית: מעבר לעניין המשפטי וההיסטורי, כחש תרם רבות להנצחת הפרשה בציבור, בין השאר באמצעות דיונים בעיתונות, כתבות מחקריות, והשלכות על יצירות ספרות וקולנוע שעסקו בפרשיות השואה ובדמויות הנהגה בתקופה שלפני הקמת המדינה.[8]
  • עיסוק מחודש בדמותו של קסטנר: הספר עורר גל מחודש של שאלות בדבר פועלו של ישראל (רודולף) קסטנר, ומשך את תשומת הלב לתפקידו בהצלת יהודים מול אפשרות של שיתוף פעולה פסול עם הנאצים. גם עשורים לאחר הרצח של קסטנר נותרה דמותו שנויה במחלוקת בציבור ובמחקר האקדמי.[9]
  • דיון מתמשך ב"השתקת" העבר: הטענות על כך שהממסד דאג להשתיק או לטשטש את ההיסטוריה של שיתוף הפעולה האפשרי בין גורמים יהודיים לנאצים חיזקו את הדיון סביב שאלה רחבה יותר: כיצד מספרים את סיפור השואה וההצלה, מי רשאי לספרו, ומהי החובה המוסרית והממלכתית לחשוף תכנים לא נוחים מעברו של היישוב.[10][11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ⁨" קסטנר מכר את נפשו לשטן" ⁩ | ⁨מעריב⁩ | 22 יוני 1955 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  2. ↑ בן הכט, כחש, רחוב אריאל שרון, גבעתיים, ישראל: סלע מאיר, 2021, עמ' 14
  3. ↑ הפרשה שמסרבת לגווע: ספר חדש מפנה אצבע מאשימה לישראל קסטנר ולראשי היישוב, באתר www.maariv.co.il, ‏2021-09-14
  4. ↑ אביטל ז'נט קשת, על ה"כחש" של בן הכט, באתר news1.co.il, ‏09/04/2010
  5. ↑ Power and Politics: 'Perfidy' revisited, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2007-07-31 (באנגלית)
  6. ↑ Kasztner: Hero or Devil?, The Forward, ‏2009-10-14 (באנגלית)
  7. ↑ Perfidy, by Ben Hecht, Commentary Magazine, ‏1962-03-01 (באנגלית אמריקאית)
  8. ↑ עו"ד ליזי שובל בר, 1957 "משפט קסטנר" – המקום בו משפט, היסטוריה, תקשורת ופוליטיקה נפגשים ונפרדים, באתר משרד המשפטים, ‏21.03.2019
  9. ↑ עופר רגב, מכר את נשמתו לשטן? 59 שנה למשפט קסטנר, באתר מידה, ‏2014-06-23
  10. ↑ מעיין דויד, כחש בהוצאה מחודשת: כתב אישום מלב אוהב, באתר מידה, ‏16/09/2017
  11. ↑ פרשת קסטנר והשפעתה על החברה הישראלית | יד ושם, באתר www.yadvashem.org
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

כחש40876581Q7168148

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כחש&oldid=2947975"