כוכית כהת-גרון
 כוכית כהת-גרון
| |
|---|---|
.jpg)
כוכית כהת-גרון, Marievale, חאוטנג, דרום אפריקה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | סנוניתיים |
| סוג: | כוכית |
| מין: | כוכית כהת-גרון |
| שם מדעי | |
 Riparia paludicola
| |
| תחום תפוצה | |
תחומי התפוצה של כוכית כהת-גרון ושל תת-המין שפוצל, כוכית אפורת-גרון כוכית כהת-גרון
כוכית אפורת-גרון
| |
כּוּכִית כֵּהַת-גָּרוֹן (שם מדעי: Riparia paludicola) היא ציפור שיר קטנה ממשפחת הסנוניתיים.
בישראל היא מזדמנת נדירה ביותר עם שלוש תצפיות ודאיות בלבד, ב-1985, 1989 ו-2003, שלושתן של תת-המין האסייתי chinensis[1] (כפי שיתואר בהמשך, תת-מין זה פוצל כיום למין נפרד: כוכית אפורת-גרון).
ביולי 2015 ככל הנראה נצפתה בדרום ים-המלח כוכית כהת-גרון מאחד מתת-המינים האפריקאים, אך תצפית זו לא התקבלה רשמית בשל חוסר בתיעוד מספק.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה
מין זה תואר לראשונה רשמית כ-Hirundo paludicola על ידי חוקר הצפרות הצרפתי לואי וייו ב-1817 ב-Nouveau Dictionnaire d'Histoire Naturelle שלו.[3] בעבר הוא נחשב למין אחד יחד עם המין כוכית אפורת-גרון (R. chinensis) תחת השם "כוכית פשוטה" ("Plain martin"), אך המין פוצל בהמשך לשני מינים נפרדים.
שם הסוג Riparia נגזר מהמילה הלטינית, "Ripa", גדת נהר. שם המין הספציפי paludicola גם הוא מלטינית, ומשמעותו שוכן-ביצות; "palus" - ביצה, ו-"cola" - שוכן.[4]
תת-מינים
תת-המינים נבדלים בגודלם ובגווני הנוצות של החלקים העליונים או התחתונים:[5]
- R. p. paludicola, דרום אפריקה. בעל חלקים תחתונים לבנים. תת-המין הנומינלי.
- R. p. paludibula, מערב אפריקה. קטן וכהה יותר בחלקים העליונים מתת-המין הנומינלי.
- R. p. ducis, מזרח אפריקה. קטן וכהה יותר בחלקים העליונים והתחתונים מתת-המין הנומינלי.
- R. p. mauretanica, מרוקו. קטן וחיוור.
- R. p. newtoni, הרי קמרון בלבד. כהה יותר בחלקים העליונים מתת-המין הנומינלי, חלקים תחתונים חומים.
- R. p. cowani, מדגסקר. קטן, בעל חלקים תחתונים בגוון אפרפר.[6]
תפוצה והתנהגות
הכוכית נמצאת בתפוצה רחבה באפריקה. זהו מין נודד חלקית, כאשר אוכלוסיות מסוימות מבצעות תנועות עונתיות.
כוכית כהת-גרון היא מין בעל הרגלי קינון קבוצתיים, כאשר זוגות רבים מקננים בצמוד זה לזה, בהתאם למרחב הפנוי. הקנים נמצאים בקצה מנהרות באורך של 30 עד 60 ס"מ, ומשוקעים בגדות חול. הקן בפועל הוא גיבוב של קש ונוצות בתא בקצה המנהרה. בתטולה יש שתיים עד ארבע ביצים לבנות, ושני ההורים משתתפים בדגירה עליהן.
תיאור
גבה החום, גודלה הקטן ותעופתה המהירה והקפצנית מבדילים את הכוכית כהת-הגרון מרוב בני משפחת הסנוניות האחרים. היא דומה מאוד לכוכית גדות, מקבילתה הצפונית.
אורכה של הכוכית כ-12 ס"מ, היא חומה מלמעלה ובעלת גוני לבן או חום חיוור מלמטה. היא חסרה את הרצועה החומה הצרה על החזה שמופיעה בכוכית גדות; מקורה שחור ורגליה חומות. הזוויגים דומים, אך לצעירים יש קצוות חיוורים לנוצות בעל-שת ובכנפיים.
תזונה
התזונה של מין זה מורכבת מחרקים קטנים, בעיקר יתושים וזבובאים אחרים שגלגוליהם הראשונים ימיים.
קולות
לכוכית כהת-גרון שירה צפצפנית מתמשכת בתעופה, שהופכת לנימה פטפטנית יותר לאחר התיישבות במקום. ישנן גם קריאות אזהרה חדות יותר.
קישורים חיצוניים
- כוכית כהת-גרון, באתר ITIS (באנגלית)
- כוכית כהת-גרון, באתר NCBI (באנגלית)
- כוכית כהת-גרון, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- כוכית כהת-גרון, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ רשימת ציפורי הארץ, באתר www.israbirding.com
- ^ Bulletin 10:01 Rare Birds in Israel, www.israbirding.com
- ^ (צר') Vieillot, Louis Jean Pierre (1817): Nouveau Dictionnaire d'Histoire Naturelle nouvelle édition, 14, 511.
- ^ ד"ר יואב פרלמן, כוכית כהת-גרון, אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ Turner, Angela K; Rose, Chris (בנובמבר 1989). Swallows and Martins: an identification guide and handbook. Houghton Mifflin. pp. 133–136. ISBN 0-395-51174-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Linnean Society of London (1883). The Journal of the Linnean Society of London: Zoology. Academic Press. p. 322.
35186829כוכית כהת-גרון